גיוס לכולם

הדיון על גיוס בחורי ישיבות מגיע שוב ושוב לרשות הרבים. המציאות היום היא ‘בדיעבד’ בהרבה מובנים, החל מהסכמים ועסקאות פוליטיות ועד דמותו של צה”ל הצריכה תיקון רב. אך מהי המציאות הנכונה אליה אנו רוצים להגיע? כיצד מתנהל הגיוס במדינה יהודית מתוקנת לפי תורת ישראל? הנה ראשי פרקים לציור הרצוי:

תפקידו העיקרי של הצבא הוא “מלחמת מצוה”, להגן על עם ישראל ולכבוש-להחזיק את ארץ ישראל. סמכותו של המלך-המנהיג לגייס (גיוס חובה) את האזרחים לפי הצורך, הן בשעת מלחמה והן בשעת שלום יחסי, וחובתם של האזרחים להתגייס ולא להשתמט. תחושת הערבות ההדדית, אהבת ישראל ואחדות ישראל, מחייבת להשתתף עם הציבור ולשאת בעול, ולא להיות כמי שנאמר עליהם “לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה’… בַּגִּבּוֹרִים”, “הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה”?!

במערכות הצבא יש להקפיד על שמירת מצוות ולימוד תורה, טהרה וקדושה, “וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע… כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ… וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ”. יש לגייס במיוחד אנשים יראי שמים וצדיקים, כלוחמים הגדולים בתולדות ישראל, אברהם אבינו ויהושע בן נון, דוד המלך והחשמונאים.

אכן, יש תפקידים שונים בעם ישראל. בצבא עצמו, יש לוחמים בחזית ויש המשרתים בעורף, כל אחד לפי כישוריו ולפי צורך הציבור, וכן ניתן לפטור בעלי תפקידים אזרחיים חיוניים משירות צבאי בכלל. כיוצא בזה, ניתן וראוי לפטור מגיוס תלמידי חכמים וצדיקים שחייהם קודש לתורה ועבודת ה’, כמו בני שבט לוי שלא התגייסו לצבא (בדרך כלל) בהיותם מוקדשים לעבודת ה’ והוראת התורה. כולם מגויסים למען הכלל! אך כל אחד בתפקידו הראוי לו, וכך הם עוזרים זה לזה “אילמלא דוד [שהיה עוסק בתורה] לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה”.  

לימוד התורה שייך לכולם, בכל גיל ובכל מצב, אך יש חשיבות מיוחדת ללימוד רצוף וממוקד בגיל צעיר – צורך חיוני ללומד עצמו וצורך חיוני לעם כולו שיהיו בו תלמידי חכמים העוסקים בתורה ומתכוננים להיות מורים ומנהיגים. גיל הגיוס לפי התורה הוא עשרים (אז נשלמת הבגרות הרוחנית של האדם, כמבואר בהלכה ובקבלה) – עד אז מקיף הלומד את התורה ומשתלם בידיעתה ללא דאגות ועול פרנסה (“ריחיים בצווארו”). לכן יש לאפשר לבחורי הישיבות הממיתים עצמם באהלה של תורה ו”תורתם אומנותם” להפטר מגיוס (פטור או דחייה). זהו היסוד לעמדת גדולי ישראל בדורנו: “בני ישיבה אין לגייסם ולא יצאו בצבא. ולימודם תורתנו הקדושה בהתמדה ושקידה מגין ומציל על ארצנו הקדושה ת”ו ועל הדרים עליה”[א].

כיצד ייקבע בפועל מי יתגייס לצבא (בגיל עשרים) ומי ימשיך לעסוק בתורה ללא ‘עול מלכות’? המלך והפועלים בשליחותו יבחנו את המצב, וימצאו לכל אחד ואחד (ב’השגחה פרטית’) את מקומו הנכון.

נערך ע”י יוסף פלאי. מהדורה מורחבת תשלח בע”ה בדוא”ל.

[א] אג”ק ח”כ אגרת ז’תשלו.