ג’ ניסן – שבט זבולון: “על השותפות”

ידועה השותפות שעשה שבט זבולון עם שבט יששכר – “שמח זבולֻן בצאתך ויששכר באהליך”[1]. זבולון יצא למסחר ויששכר ישב לשקוד באהלה של תורה, והיו הם שותפים חלק כחלק – יששכר התפרנס גם הוא ממסחרו של זבולון, וזבולון זכה גם הוא לשכר תורתו של יששכר[2] (כאשר מבואר באר”י[3] כי לזבולון המפרנס שרש גבוה מליששכר הלומד – זבולון בכתר ויששכר בחכמה – וכך קודם “זבולֻן בצאתך” ל”יששכר באהליך”, הסיבה קודמת למסובב[4], ועד שמתן תורה עצמו היה דווקא בחדש השלישי, חדשו של זבולון).

מסחרו של זבולון ועיסוקו בעולם המעשה הוא על דרך קיום גוף המצוה (כולל הכוונה לצאת ידי חובה, “שמח זבולֻן בצאתך”), “המעשה הוא העיקר”[5], ולימוד התורה של יששכר הוא הכוונה הפנימית שלה (הכוונה לבוא). “על השותפות שהיה לו עם יששכר אחיו”[6] הקריב נשיא זבולון את כל קרבנותיו.

התודעה הכללית שיש לכל אחד מאיתנו ללמוד מכוונות אלו היא תודעת הערבות – השותפות מדגישה כי “כל ישראל ערבים זה בזה”[7], וכל כוונותיו של זבולון נסובות סביב הקשר והערבות בין היהודים (כאשר השיתוף עם יהודי נוסף יוצר קומה כפולה בכוונות כל מעשה[8]). הערבות מתבטאת בכך שכל אחד פועל ענין אחר, לפי דרכו ויכולתו, וה’ מצרף את הכל כאחד[9]. כוונת הערבות מתגברת כאשר הדבר נעשה באופן מודע – כאשר אני עובד כדי שזולתי יוכל ללמוד, וכאשר אני לומד מתוך כוונה “בשם כל ישראל” לכלול גם את אלו העוסקים בענינים אחרים.

אז הערבות המודעת כוללת גם מסירות נפש זה עבור זה – כולל המסירות לעסוק בתחום פחות ‘נוצץ’ על מנת שהמוכשר לכך יעסוק בישוב הדעת בדברים הנעלים ביותר – ואין לך ערבות וחיבור בין יהודים יותר מכך (עד שעל אף שזבולון עצמו היה גם הוא בן תורה, “מושך בשבט סופר”[10] – בזכות כך גופא שפירנס את יששכר – הרי שבחו הוא דווקא בשותפות עם יששכר, המבטאת את כח הערבות ומעלתה).

ערבות היא גם לשון מתיקות ועריבות – עריבות התורה, עליה אנו מברכים בכל יום “והערב נא את דברי תורתך בפינו”, שייכת דווקא לזבולון (כתוספת על גוף לימוד התורה של יששכר).

^[1].  דברים לג, יח. זבולן יששכר משלימים זה את זה למספר ה”השראה” של כב (כא בריבוע ועוד כב בריבוע), שהוא גם מספר ה”חשמל” (בסוד זבולון החש־שותק ויששכר המל־מדבר בדברי תורה) של כה (כד במשולש – ה־ש הנסתרת של יששכר – ועוד כה בריבוע), וד”ל.

^[2].  בראשית רבה צט, ח.

^[3].  שער הפסוקים ויצא.

^[4].  וכאשר ישנם סיבה ומסובב מתחיל להסתובב מכך תהליך אין סופי של סיבות ומסובבים – “מגלגלין זכות על ידי זכאי” (שבת לב, א ובכ”מ) – ע”ד המבואר לעיל בנוגע לכך שהכפלת כל מצוה יוצרת תהליך נוסף של הכפלה ופירוט.

^[5].  ע”פ אבות פ”א מי”ז.

^[6].  ראה בראשית רבה יג, טז.

^[7].  שבועות לט, א (וראה עד”ז סנהדרין כז, ב ותנחומא נצבים ב); ספרא בחקתי פ”ז; במדבר רבה י, ה.

^[8].  כפל הקומות הזה הוא יחסי גומלין בשני כיוונים – זבולון יורד משרשו הגבוה כדי להתחבר עם יששכר, כמשפיע גשמיות, אך הוא בא להתחבר אליו מלמטה, כמקבל ברוחניות, ודוק.

^[9].  צירוף זה מתחולל גם בין הכוונה והמעשה עצמם, כמפורש בחסידות.

^[10]. ע”פ שופטים ה, יד.