דאגה אמהית

האשה בישראל מזוהה עם ספירת המלכות, באמצעותה מהווה ומחיה ה’ את כל העולמות והנבראים, מולך עליהם, מתייחס אליהם ומשפיע להם את כל צרכיהם. כך, כאשר שרים בליל שבת “אשת חיל” מתכוונים כמובן גם לאשת החיל הפרטית שבבית וגם לספירת המלכות, השכינה הקדושה, הפועלת את כל אותן הפעולות בכל העולמות ומשתקפת באשה היהודיה.

ספירת המלכות היא התחתונה בעשר הספירות של עולם האצילות. ככזו, היא מקבלת את השפע מכל הספירות שמעליה ואחר כך יורדת מעולם האצילות, עולם האחדות האלוקית, להוות את העולמות התחתונים, בהם יש ריבוי נבראים הנראים כנפרדים מאחדות ה’, ולהשפיע להם את השפע שהיא מקבלת. במובן הזה, מתחולל ‘מהפך’ בספירת המלכות – פנימיות המלכות היא כלי-קיבול, הטרוד בקבלת כל האור של הספירות שמעליה, מתוך הרגשת שפלות החוקקת בתוכה חלל פתוח לקבל את ההשפעה, ואילו חיצוניות המלכות משפיעה לעולמות התחתונים, תוך שהיא משפילה את עצמה לרדת ממקום כבודה שבאצילות ולהתעסק בברואים הנפרדים. הירידה הגדולה הזו, מעולם האחדות לעולמות הריבוי, מתחוללת בשלשה שלבים – היא מתחילה בעצם הנכונות-הרצון לרדת, ממשיכה בגילוי כללי לנבראים (“סובב כל עלמין”) ומסתיימת בהשפעה-השגחה פרטית ביחס לכל נברא ונברא (“ממלא כל עלמין”).

המשל בחסידות לתהליך הזה במלכות הוא, באופן טבעי, ממלך: מי שראוי באמת למלכות הוא אדם מרומם משכמו ומעלה, שבתחלה עסוק בעולמו הפנימי, ללא כל יומרה או רצון למלוך. רק כאשר העם, הזקוק להנהגה טובה, פונה להכתיר את המנהיג הראוי, מתעורר בו הרצון למלוכה והוא מתחיל לתכנן תוכניות עתידיות בינו לבין עצמו. ראשית המלכות בפועל היא בכך ש”מלך שמו נקרא עליהם”, שהעם מקבל על עצמו את מרות המלך וירא ממנו – “‘שום תשים עליך מלך’ שתהא אימתו עליך”. מוראה של מלכות, החל על כל הנתינים, מאפשר למלך, האוהב באמת את עמו, לשים לב לצרכים הפרטיים של נתיניו ולדאוג לכל אחד לטובתו האמתית ולהשפעה לה הוא זקוק.

אצל כל בת מישראל התהליך הזה מתחולל באופן טבעי בתוך הבית פנימה, וצריך להופיע גם ביחס לשליחות המיוחדת של האשה בחינוך: בשנותיה הראשונות עסוקה הבת הצעירה בעיקר בקבלת החינוך הטוב, מתוך ענוות-חן ובטול (המאפיינים בפרט את האשה). כאשר מתעורר בבת הרצון להיות אמא (בבית) ומחנכת-מורה (בחוץ), היא הופכת ל’אמא קטנה’ (“אמא תתאה”) – אז מתחיל להבנות בתוכה ה’פרצוף’ החיצוני שלה, דמותה כמשפיעה. ההשפעה של אמא בבית ושל מורה בכתה מתחילה בבנית משמעת, כיבוד הורים ומורים, שנותנת לה את המקום כ’מלכה’ בזירת ההשפעה שלה, אך התכלית היא השפעה מתוך אהבה המתבטאת בדאגה אמהית (המאפיינת ‘אידישע מאמע’) – השפעה ב’השגחה פרטית’ השמה לב לכל ילד-ילדה ולכל תלמיד-תלמידה, רואה את מעלותיו המיוחדות ואת צרכיו הפרטיים ומוצאת את הדרך היחודית להעניק לו אותם ולהדריך אותו בדרך טובה וישרה.