דע לומר תודה

באמת תודה

אמירת תודה חייבת להיות כנה ואמיתית, ולא סתם מס-שפתים. בכלל, דבור ראוי הוא ישיר ואמיתי, נובע מעולמנו הפנימי, אבל הכנות נדרשת יותר מכל באמירת תודה. כשתודה נאמרת רק מתוך נימוס, או משיקולי תועלת, השומע חש בזיוף. תודה כזו, במקום לחבר ולמלא את האויר בהרגשה טובה, עלולה לפגוע וליצור ריחוק.

איך אומרים תודה באמת?

תמימות

הכוח להגיד תודה שייך לספירת ההוד, שהתכונה הנפשית-הפנימית שלה היא מדת התמימות. כדי להודות באמת צריך להיות תמים.

ככל שאנו יותר מתוחכמים אנו מפחדים לבטא הרגשת תודה כנה, משום שזו חושפת את התלות שלנו בזולת, את הצרכים האישיים שנדמים לנו כנקודות חולשה, ואת העובדה שאנו 'חייבים' למישהו וגם אין בידינו לפרוע את החוב, אלא רק לומר תודה. אדם מתוחכם, גם אם יודה בנימוס, ימציא הסברים שונים ומשונים, לעצמו ולסביבתו, מדוע כלל לא עשו לו טובה וכי באמת הזולת היה חייב לעשות זאת. אדם תמים, לעומתו, יודה על האמת בתמימות – עשית לי טובה, התאמצת למעני, מלאת צורך שלי, תודה!

הכרת הטוב

כדי שהתודה תהיה אמיתית עלי להכיר באמת בטובה שעשית לי. חכמינו אומרים "אורח טוב, מה הוא אומר? כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי". ככל שאתבונן בטוב עליו אני מודה, ככה אכיר בטובה ואוכל להודות מכל הלב.

עלי להתבונן כמה המעשה היה חשוב ומשמח עבורי ולייקר כל פרט בפני עצמו (לדוגמה: העוגה הגיעה לי ממש בזמן, היא היתה יפה וטעימה, התחשבה בהעדפותי והשאירה לי טעם טוב להמשך).

עלי לשים לב שהמעשה אינו מובן-מאליו, וכמה טרחה ומאמץ הוא דרש (תוך התגברות על נטייתנו להמעיט בקושי ובמאמצי הזולת ולשים לב בעיקר לדברים שמטריחים אותנו).

בנוסף, יש לפתח 'חוש ריח' פנימי, שמזהה את העולם הרגשי העמוק המסתתר מאחורי מעשים פשוטים-לכאורה – עד כמה המאמצים, הטרחה, ההשקעה והנכונות מבטאים יחס, עליו עלינו להודות ולהחזיר יחס תואם, טובה תחת טובה.

שמחת התודה

הכרת הטוב אינה רק תגובה לטובה מסוימת – היא השקפת עולם. כדי להכיר בכל הטוב שאני מקבל, עלי להכיר ששום דבר אינו 'מגיע לי' כמובן מאליו ולכן כל דבר מעורר שמחה והודיה.

למי שמרגיש שהכל מגיע לו אין על מה להודות. תודה אמיתית מתייחסת למה שמעבר למצופה ולרגיל. אדם שחי בחווית 'מגיע לי', עם כל הצדקותיו המתוחכמות, חי בחוסר נחת מתמיד. לדעתו, לא רק שאין לו על מה להגיד תודה, אלא נשאר לו הרבה על מה להתלונן. הוא מפתח צרכים דמיוניים ומצטער שאינו מצליח למלאם.

לעומתו, הבוחן בתמימות ובכנות מה הוא באמת צריך ומה מגיע לו, מגלה שהוא מקבל הרבה מעל ומעבר לצרכיו הבסיסיים ויש לו המון על מה לומר תודה. בקצת העמקה, מתגלה לו כמה הצרכים הבסיסיים – משפחה, חברה, בריאות, לחם לאכול ומים לשתות, בגד ללבוש ומקום לישון – הם מתנות ענקיות, דברים גדולים ויקרים שאינם מובנים-מאליהם, שכל אחד מהם מצדיק תודה ענקית וממלא את הלב בשמחה. על כל מתנה כזו צריך להודות לבורא עולם, וגם לכל מי ששותף בהענקתה – החברים, המשפחה וגם הבוס בעבודה או הלקוח בעסק. מי שיודע שלא מגיע לו כלום מתמלא הכרת הטוב, הוא חי חיים של תודה ולבו מלא שמחה תמיד.

אז אמרו תודה בלב שמח, בתמימות ובאמת!

לקריאה נוספת:  torathanefesh.org

—

התפרסם לראשונה בעלון שבת בשבתו