ההיסטוריה חוזרת

רבותי! האם ההיסטוריה חוזרת?

אין ספק שבמהלך הדורות יש סיטואציות דומות ודפוסים חוזרים, ואם רק נחפש היטב נמצא את המקבילה המתאימה, “מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”. לכן כה חשוב ללמוד את לקחי העבר, “זכור ימות עולם”.

אך בנוגע לנפשות הפועלות עצמן, המחשבה הראשונה אומרת: אנחנו לא היינו מעולם. היו אנשים דומים לנו, מוצלחים יותר או פחות (מן הסתם יותר), אבל האישיות היחודית שלי, תודעת ה’אני’, היא חד-פעמית – וכך גם כל אדם שאי-פעם הלך כאן על פני האדמה.

הדבר ניכר במיוחד בדמויות מיוחדות, המופיעות בשמי ההיסטוריה ככוכב שביט מבהיק, שאי אפשר ‘לשכפל’ אותן. כל הזכויות שמורות. כך למשל ביחס למשה רבינו: מאז פטירתו מן העולם, ב-ז’ אדר לפני אלפי שנים, לא היה ולא יהיה כמוהו, כפי שהתורה מעידה “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”. אפשר בהחלט להצביע על דמויות המזכירות, במדה מסוימת, את משה רבינו – כמו הפתגם הידוע על הרמב”ם, רבי משה בן מימון, “ממשה עד משה לא קם כמשה” – דומה, אך לא זהה.

במלים אחרות, נראה שעיקר ההמשכיות והדמיון הם במבט הכללי, כמו במושג ההלכתי “ציבור לא מתים”, אבל היחידים משתנים כל הזמן, והאישיות הפרטית (האינדבידואלית) של כל אחד עומדת לגמרי לעצמה. “דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר [אחר] בָּא, וְהָאָרֶץ [הציבור] לְעוֹלָם עֹמָדֶת”.

דור חדש-ישן

באה חכמת הקבלה ומערערת על ההנחות האלה. יש תופעות חוזרות לא רק בציבור, במאקרו, אלא גם בפרטים, במיקרו. יש גלגולי נשמות. כמו תורת הקבלה כולה, גם התחום הזה הגיע לשיא של התגלות בדברי האר”י הקדוש, שתיאר באריכות ובפרוטרוט גלגולי נשמות, מימי בראשית ועד ימיו הוא. האר”י מונה ‘שושלות’ שלמות ומורכבות של נשמות – דמות מהתורה מתגלגלת בדמות אחרת מתקופת הנביאים, ושוב בדמות בימי חז”ל, ושוב בדמות מתקופה מאוחרת יותר. כאשר הגלגול יכול להיות מורכב מאד, חלק מסוים מהנשמה, ניצוץ ממנה או שורש שלה, מתגלגל בנשמה אחרת, במינון מסוים או לזמן מוגבל, ועוד ועוד פרטים.

והנה הדמות שחוזרת ומתגלגלת יותר מכולם היא דוקא משה רבינו. כך מוסבר בספר הזוהר הפסוק שהובא קודם מספר קהלת, “דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא” – דור הולך ואותו הדור בא מחדש, והדברים מכוונים במיוחד למשה רבינו, המתגלגל ובא מחדש בכל דור ודור. והנה, מיד לאחר הפסוק “דור הלך ודור בא” נאמר “וזרח השמש ובא השמש” – השמש שזורחת היום היא אותה השמש ששקעה אתמול, וכך גם אותו דור שהלך ושקע הוא עצמו חוזר וזורח מחדש. מתברר שדוקא קהלת, המתחפש לרציונליסט-ספקן, רומז לסוד הגלגול. אכן “מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה”, מי שהיה הוא שיהיה, וגם כאן רמזו המקובלים “מַה שֶּׁהָיָה הוּא” ראשי תבות משה.

בסוד הגלגול

אך מהי כוונת הדברים?

תחילה צריך להבהיר שהנושא של גלגול נשמות הוא דוגמה מובהקת למושג בקבלה שיכול להתפס בצורה פופוליסטית זולה, מיסטיקה-בגרוש להמונים, כר נרחב למקובלים במרכאות שלוקחים כסף ואינם נותנים קבלות… הסכנה העיקרית בהקשר הזה היא תפיסה מעוותת של האישיות והאחריות: גורלי נקבע מראש, ואיני אחראי למעשי ולתוצאותיהם, כי אני באמת אינני אני.

לכן חשוב לאזן את הרושם המוטעה, בכך שמשבצים את תורת הקבלה בהקשר הנכון, כפי שמלמדת תורת החסידות מיסודו של הבעל שם טוב. לפי הבעש”ט, קיים אמנם גלגול נשמות, אך האדם אינו צריך לעסוק בכך, אלא להתמקד במצבו-הוא, בתחום המוכר והידוע לו, שבו ניתנת לו בחירה חופשית, והוא נושא באחריות מלאה למעשיו. סוד הגלגול יכול להסביר הרבה פרשיות נעלמות, ולתת מבט אחר על החשבונות שהקב”ה מנהל בעולמו, אבל בסופו של דבר אני הנני אני, ולא אף אחד אחר.

אגב, הבעש”ט אמר על עצמו שנשמתו היא גלגול של רבינו סעדיה גאון (דמות מופת זוהרת בתקופת הגאונים). רס”ג עצמו שלל בתוקף את האמונה בגלגול נשמות, ונראה שזו מעין “בדיחה יהודית” שנשמתו חוזרת ומתגלגלת… אבל יותר ברצינות: רס”ג חוזר לעולם, הפעם בדמות הבעש”ט, ומלמד להתייחס לגלגול בפרופורציה הנכונה. יש חיים גם לאחר גלגול הנשמה.

דור דור ודורשיו

ובכן, מה מלמדת אותנו הידיעה על גלגול נשמת משה?

קיימת נטיה ‘להדחיק’ את כל גבורי היהדות וגדוליה אל העבר. פעם היו נביאים וחכמים, פעם היו צדיקים וגדולי ישראל, פעם היתה רוח הקודש, אבל היום (וכאן באה אנחה עסיסית)… ניתן לגייס לכך הרבה מאמרי חז”ל על “ירידת הדורות”, כמו “אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם. אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים”. הכל נכון, אבל לא נכון. הדמויות המאירות חוזרות אלינו, אלא שבפנים אחרות, במהדורה עדכנית המתאימה לדור שלנו, לפי סגנונו ולפי גדלו. “דור ודור ודורשיו”.

אל תשגה בנוסטלגיה ותאמר “הו, היו זמנים”. אל תתחמק ותאמר, אם הייתי בדור אחר הייתי מעריך את הצדיקים, אבל לא בדור יתום כמו שלנו. אדרבה, אם היום אתה מפקפק בכל אחד, יש לחשוש שאם חיית בדורו של משה רבינו היית מצטרף לקרח ועדתו. אם רק תפתח את העינים, תסיר מעצמך כמה קליפות של ציניות וחשדנות, תאמין ותראה שגם היום, ממש כאן בינינו, מסתובבים יהודים שהם פשוט צדיקים.

משה המנהיג שבדור

אבל מעבר לאמונה ולאמון שצריך לרחוש כלפי יהודים, צדיקים וחכמי תורה, הגלגול של משה רבינו פירושו שבכל דור יש גם דמות של מנהיג. כך מדגישים חז”ל שכל מנהיג בדורו מהווה המשך של משה רבינו, המנהיג הגדול בכל הזמנים[1]:

ירובעל [גדעון השופט] בדורו כמשה בדורו. בדן [שמשון הגבור] בדורו כאהרן בדורו. יפתח בדורו כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר “ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם”… אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך. ואומר “אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה”.

ובהקשר של פורים נאמר “מרדכי בדורו כמשה בדורו”.

דוקא משה רבינו צריך להתגלגל, שוב ושוב ושוב, כי המשימה שלו טרם הושלמה. משה נשלח להוציא את ישראל מן הגלות אל הגאולה, ועדיין אנו בדרך. כשם שכל דור משתתף בתיקון חטא העגל וחטא המרגלים, כך משה המנהיג חוזר בכל דור כדי להוסיף את הנדבך, היחודי וההכרחי, של הדור הזה, בהתקדמות לקראת הגאולה. לכן הסיום הטוב לגלגולי משה יבוא רק כאשר מלך המשיח ישלים את המלאכה, במהרה בימינו. אכן, המקובלים אומרים שנשמתו של המשיח היא היא נשמת משה רבינו, “גואל ראשון הוא גואל אחרון”.

צדיקים יש הרבה אבל מנהיג יש אחד, הוא “משה רבינו שבדור” (בלשונו של הרבי מליובאוויטש, שודאי עונה בעצמו להגדרה הזו), אלא שהמנהיג המיועד יכול להתקל בחוסר אמון והקשבה מצד בני הדור.

המנהיג הסובל והפותח

כשאנו אומרים שפלוני הוא מנהיג הדור, הכוונה היא, קודם כל, שהוא ‘נושם’ את הדור, חי את רוח הדור, את הסגנון, החשיבה והשפה, את הצרכים המיוחדים שלו, וממילא גם חש וסובל את כל החסרונות, המחלות והמצוקות המיוחדות לדור. כמו שמשה רבינו סבל כשישראל חטאו בעגל, וכמו התיאור של המשיח כמי שסובל את נגעי הדור, “אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם”. המנהיג מזדהה לגמרי עם הדור, עד שאפשר לומר “נשיא הדור ככל הדור”. יש צדיקים שנמצאים בדור הזה אבל ‘משדרים על הגל הישן’, “שרידים מדור דעה” אפופי הוד-קדומים – אשרינו שיש לנו צדיקים כאלה, אבל המנהיג הוא מישהו שצומח מהקרקע של הדור הזה, כמו בביטוי הציורי של חז”ל שהקדוש-ברוך-הוא שותל את הצדיקים בכל דור ודור, שתולים ומושרשים בקרקע ולא תלושים באויר.

במקביל להזדהותו של המנהיג עם הדור ומצוקותיו – ומכח ההזדהות הזו – הוא מהווה גם ‘צינור’ מלמעלה למטה, שדרכו מושפעת התורה המיוחדת לדור הזה. במאמר חז”ל שהובא קודם מוזכרת דמותו של יפתח הגלעדי (מהשופטים) כדוגמא קיצונית למנהיג שהוא מ”קלי עולם” ובכל זאת “יפתח בדורו כמשה בדורו”. שמו של יפתח רומז ליכולת של המנהיג לפתוח את הדרך. יש לו סיוע מיוחד לפתוח ולומר התייחסות תורנית מתאימה לדור הזה, מתוך אוצר התורה הבלתי נדלה ומתוך נאמנות עמוקה למסורת הדורות.

מי יתן ונזכה מהרה להשלמת הגלגולים של משה רבינו, ולגילוי האור המיוחד של התורה השמור למלך המשיח, “איש צמח שמו ומתחתיו יצמח [מתוך הדור]”, תורה שעליה נאמר “תורה חדשה מאתי תצא”.