החופש להתפלל

יציאת הילדים ל’חופש הגדול’ מאתגרת אותנו לחפש את מקום ה’חופש’ בעבודת ה’. אינני מתכוונת לשאלות החשובות של הדאגה לרמה הרוחנית של ילדינו בהעדר מסגרת, ומילוי מאגר הזמן האין-סופי בתכנים ראויים. מצאתי את עצמי דווקא מתבוננת בעניין ה’חופש’ לעצמו. כפי שהורנו מורנו הבעש”ט, כל דבר שקורה סביבנו יש בו רמז והוראה בעבודת ה’, ואם כן עלינו לגלות  – מה בעבודת ה’ שלנו קשור להעדר המסגרת?

האמת היא, שכנשים אנו חיות כל השנה בסוג של ‘חופש גדול’. אתן מן הסתם מרימות גבה, וחושבות על ערמת הכביסה שממתינה לקיפול ובכלל על המטלות שצריכות להעשות, אך נראה שה’ מעניק לנו המון חופש, והעדר מסגרת, יחסית לגברים. איננו צריכות להתייצב לתפילה במניין שלש פעמים ביום, איננו חייבות ללמוד תורה בכל רגע פנוי, ואנו פטורות ממצוות מעשיות רבות, ש”הזמן גרמן”. יוצא, שהקשר שלנו עם הקב”ה נבנה באופן אחר, ויש כאן קריאת כיוון לקשר נוקשה פחות, ופשוט וטבעי יותר.

 הטבע היהודי – תפילה מתמדת

זהו בעצם גילוי של פן עמוק שצריך להופיע בעבודת ה’ של כולם, ובפרט כאן, בארץ ישראל. הדבר הזה הוא ה’טבע היהודי’ שלנו. גילוי של רובד פנימי בעשיית רצון ה’, שנעשה כמעט מאליו, מתוך חוסר מאמץ והעדר מודעות עצמית.

נביא דוגמא אחת לדרך זו של עבודת ה’ – בתפילה. האבות תקנו שלש תפילות, אותן אנו מתפללות שלש פעמים ביום. אלו הן תפילות בזמנים מוגדרים, ובנוסח קבוע מתוך סידור (מלשון ‘סדר’). אך ישנה תפילה נוספת, בלשונו של רבי יוחנן: “ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו”. ברור, שאין הכוונה לעמידה בקרן זווית עם סידור משך היום כולו. יש כאן הזמנה לחיבור עם התפילה המתמדת של הנשמה. זו תפילה שאיננה ניתנת לכימות, וכל עניינה הוא ‘הלוואי’ – נעשית כמעט מאליה. זוהי תפילה שמלווה את האדם בכל היום, לאו דווקא בפה. זוהי תודעת תפילה, שמהותה – ריכוז ההכרה בנוכחות ה’ בכל צעד ושעל. האדם המתפלל תמיד, מבין שכל עשיותיו הן מכוחו יתברך, ועל מנת להצליח בגשמיות וברוחניות, בעבודה תמה וטהורה, יש לבקש את עזרתו יתברך.

 ‘תפילה קודם…’

ממד זה של תפילה בא לידי ביטוי ב’תפילה קודם…’ דברים שונים. ישנה ‘תפילה קודם התפילה’, כגון זו של רבי אלימלך מליז’נסק. וישנה ‘תפילה קודם הלימוד’, כגון זו של רבי יעקב עמדין: הִנְנִי רוֹצֶה לִלְמוֹד כְּדֵי שֶׁיְּבִיאֵנִי הַתַּלְמוּד לִידֵי מַעֲשֶׂה, לִידֵי מִדּוֹת יְשָׁרוֹת וְלִידֵי יְדִיעַת הַתּוֹרָה, עם השלמתה על פי תורת החסידות: וְלִידֵי דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא, וְלִידֵי הֲפָצַת ‘מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ’, וּ’מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת-הוי’ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים’, בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

על שלשה דברים העולם עומד, וראוי שתהיה גם ‘תפילה קודם גמילות חסדים’. תפילה שנצליח לעשות את החסד בשלימות, שלא יארע תקלה על ידינו, ושהמעשה יושלם כרצון ה’. איזה אירוע מכונן יכולה להיות, למשל, תפילה קודם השכבת הילדים לשינה, או לפני שיחת ייעוץ למטופלת. כאמור, התפילה איננה חייבת להיות מנוסחת בסגנון מסויים, ויש כאן הזמנה למקד את התודעה בכך שהקב”ה עומד לחולל פלא במציאות, ובחסד ה’ הוא עומד להתחולל באמצעותנו.

התפילה “כל היום כולו” מולידה גם הודיה לה’ על הטוב אותנו זכינו לעשות, ומנקה אותנו מתחושת יישות לא מבוררת . זו גם הפתיחה שלנו לכל היום כולו – ‘מודה אני’, כתיקון ל’אני’. מכאן ואילך הכל יתנהל ‘לפניך’.

 בחופש הגדול, אם כן,  אנו יכולות להודות על כל הטוב אותו זכינו לעשות בשנת הלימודים האחרונה, כמורות או כאמהות. זו גם הזדמנות להתכונן ב’תפילה קודם הלימוד’ שיתחדש בשנה הבאה עלינו לטובה. ומעבר לשני אלו, זה הזמן גם להתחבר לעבודת ה’ הטבעית לנו, ולהצטרף לתפילה המתמדת של הנשמה.

—

(עפ”י ‘התפילה המתמדת’ בתוך: “הטבע היהודי”).