החכם והגולם

שִׁבְעָה דְבָרִים בְּגֹּלֶם וְשִׁבְעָה בֶּחָכָם. חָכָם אֵינוֹ מְדַבֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ נִבְהָל לְהָשִׁיב, שׁוֹאֵל כְּעִנְיָן וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה, וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְעַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, אוֹמֵר לֹא שָׁמַעְתִּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. וְחִלּוּפֵיהֶן בַּגֹּלֶם.

(פרק ה’ משנה ז)

כל שבעת הדברים במשנה עוסקים בשתיקה ודיבור. החכם יודע מתי לשתוק ומתי לדבר, כסוד המלה “חשמל” – חש מל, שתיקה ודיבור, “עתים חשות עתים ממללות”. הסדר הוא דווקא, קודם לשתוק, חש, ואז אפשר לדבר, מל, “סיג לחכמה שתיקה”. זהו גם סדר המשנה: שלשת הדברים הראשונים מורים לא לומר (“אינו מדבר… ואינו נכנס… ואינו נבהל להשיב”), וארבעת הדברים הבאים מורים כיצד לדבר (שואל ומשיב, אומר על ראשון ראשון… אומר לא שמעתי ומודה על האמת).

שבעת הדברים מקבילים לשבע המדות בדרך הבאה: “אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו” – חסד, ההכרה בגדולת השני ונתינת כבוד לו. “אינו נכנס לתוך דברי חברו” – גבורה. “איזהו גבור הכובש את יצרו” (היצר הרוצה להתפרץ לדברי השני), מתוך רגישות וזהירות שלא ‘לקטוע’ את חברו ובזה ‘להרוג’ אותו. “ואינו נבהל להשיב” – נצח, זו מדת ההתיישבות והמתינות (שלא להתנצח אלא להמתין בישוב הדעת, יש זמן). “שואל כענין ומשיב כהלכה” – תפארת. שואל כענין מצד ‘יסוד אמא’ (“דקיימא לשאלה”) ומשיב כהלכה מצד יסוד אבא, ושניהם מתייחדים בנקודת הלב (“בינה ליבא”). “אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון” – יסוד, השמירה על הסדר שייכת ליסוד (המסדר את השפע בקדימה ואיחור). “ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי” – מלכות. השמיעה שייכת לבינה, ה”א עילאה, וכאשר היא אינה מתגלה בה”א תתאה, מלכות, אזי המלכות אומרת “לא שמעתי”. “מודה על האמת” – הוד. הוד היינו הודאה.

• לא שמעתי = זה הדבר אשר צוה הוי’. זוהי נבואת משה רבינו באספקלריא המאירה (שלכן הוא אומר “זה הדבר”, לעומת שאר הנביאים שאינם מתנבאים ב”זה” אלא ב”כה”). ממשה רבינו לומדים “למד לשונך לומר איני יודע”.

• התבאר כי שבעת הדברים במשנה מסודרים בשלשה (לא לומר) וארבעה (כיצד ומתי יש לומר). חלוקה זו היא כמו בפסוק “שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים”, ובשמו של שבט גד (השביעי בבני יעקב, והוא השלישי בבני השפחות לאחר ארבעה בני לאה). כך מבואר בגמרא שאותיות גימ”ל-דל”ת הסמוכות פירושן גומל דלים. מבחינה חשבונית, ג-ד הם מספרים עוקבים שהיחס ביניהם הוא: ג ברבוע ועוד ד ברבוע = ה ברבוע (נוסחת היחס בין צלעות משולש ישר-זוית).

מיהו גולם

גולם הוא דבר שלא נגמרה צורתו, כמו “גלמי ראו עיניך” (ובלשון חז”ל על יצירת אדם הראשון “שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו”. ויש מדרגות שונות של גולם, כמו שמשתמש הרמב”ם במושגים גולם וצורה בביאור מעשה בראשית).

וכך פירש רבי עובדיה מברטנורה “גולם – לשון גולמי כלים שלא נגמרה מלאכתן. כך אדם שאינו נגמר בדעתו לא במדות ולא בחכמה קרוי גולם”. יש לדייק: הגולם יכול להגיע לדרגת החכם, הוא ‘חומר גלם’ שהכל גלום בו (מקופל כמו “ויקח אליהו את אדרתו ויגלֹם”), אלא שעדיין אין בו את צורת החכמה כיון שהוא ‘אינו מסודר’ (כדברי הרמב”ם דלקמן). למעשה, יתכן שהגולם הוא ‘תלמיד חכם’, שעדיין לא הגיעה להוראה ולא נסמך, לא נגמרה צורתו. נמצא שהגולם והחכם משלימים זה את זה בסוד “חש מל”, הגולם עדיין צריך לשתוק והחכם יכול לדבר.

הרמב”ם בפירושו מבאר חמשה שמות החוזרים הרבה בדברי חכמים: בור, עם הארץ, גולם, חכם וחסיד, וכך פירושם, בתוספת הקבלה מתבקשת בפנימיות כנגד אותיות הוי’:

ה אחרונה, מלכות – בּוּר. הבור הוא אדם ללא מעלות מדות וללא מעלות שכליות, כמו שדה-בור שאינה זרועה. וכן המלכות נקראת ארץ ואין לה מעצמה כלום (אינה זרועה מצד עצמה).

ו, מדות – עם הארץ. עם הארץ הוא מי שיש לו מעלות המדות אך לא מעלות שכליות, יש בו דרך ארץ ואין בו תורה והוא מתאים ליישוב הארץ ביחסי חברה מתוקנים – תיקון המדות.

ה ראשונה, בינה– גולם. “גולם הוא איש שיש לו מעלות שכליות ומעלות מידות, אבל אינן על השלימות ואינן נמשכות לפי הראוי, אלא יש בהן בלבול וערבוב, ופוגם אותן חסרון”. הכל נמצא בצורה גולמית, כמו הבינה שמצד עצמה היא גולם-כלי לקבל את אור-צורת החכמה, תלמיד חכם הלומד מהחכם.

י, חכמה – חכם (זו ההקבלה הפשוטה ביותר, כמובן).

קוצו של י, כתר – חסיד. החסיד עושה לפנים משורת הדין, “מעשיו מרובים מחכמתו”. החכם הולך בדרך האמצע והחסיד נוטה לאחד הצדדים.

גולם שלמעלה מחכם

בפשטות, הגולם גרוע מהחכם, והמשנה באה ללמדנו ללכת בדרכי החכם ולא בדרכי הגולם. אכן, בחסידות מוסבר שיש גולם שלמעלה מהחכם! כך פירש המגיד מקוזניץ בספר עבודת ישראל “הגולם הראשון הוא עוד במעלה יתירה מן החכם, כי החכם הוא שיש בו כל אלו המעלות רק שיודע בעצמותו שהוא חכם עם כל אלו המעלות והוא נחשב בעיניו לרוב חכמתו, והוא כמתהלל ברוב חכמתו, וגם חכם בגימטריא חיים, רוצה לומר שהוא יודע שהוא חי עם כל המעשים אשר יעשה. מה שאין כן זה הגולם אינו כן, גלם גימטריא חכמה, על דרך ‘והחכמה תחיה את בעליה’, רצה לומר שבכל מעשיו אשר יעשה ועם כל המדות יודע שאינו עושה מעצמו ומכוחו מאומה, כי אם בקבלת הכח והחכמה מן הבורא יתברך שמו, ונחשב בעיניו לגולם שאין בו דעת ושכל כלל”.

וכן פירש בספר נוצר חסד (לרבי מקמארנא) באריכות שסוד גלם הוא “חומר היולי כולל כל הצורות והוא אין ממש… ומדרגה זו למעלה מן החכמה שהוא הויה… וכשזוכה לבחינת אין עליון אין ממש ניטל ממנו חיזו דהאי עלמא ואז חלף והלך לו הרע והכל נהפך למושכל אלקי. אבל מי שהוא חכם וצדיק ועובד ה’ בדרך התורה, צריך להתנהג על פי דרך זה [דרכי החכם המנויות במשנה]”. “החכמה מאין תמצא” במציאות מסוימת, ולכן החכם הוא כבר בבחינת ‘יש’. אבל הגולם הוא אין גמור, היולי (הפושט צורה ולובש צורה). לכן הגולם ‘לא מחויב’ לגבולות וסדרי החכמה הרגילים. כך למשל מבאר הנוצר חסד: חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו, ולכן כשהוא עומד לפני ה’ הוא בהתפשטות הגשמיות עד ש”אינו יודע אם הוא מדבר או חי או דומם, שאינו יודע כלל מה שהוא מדבר מגודל דבקות אלקיו”. אבל משה רבינו היה למעלה מזה, במדרגת הגולם, האין העליון, עד שגם בעומדו לפני ה’ הוא יכול לדבר בלי להתבטל, “כדבר איש אל רעהו”. וכן החכם אינו נכנס לתוך דברי חברו, אבל כאשר ה’ אמר למשה “ועתה הניחה לי ויחר אפי בם ואכלם”, אזי משה לא הניח לה’ אלא ‘נכנס לדבריו’ ואמר במסירות נפש “מחני נא”.

• גלם הוא גל מ, נוטריקון “גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך”.

• ראינו ש-גלם = חכמה. כעת נגלה את השוויון בין גלם לחכם. במספר קדמי, גלם = חכם = 256 (אהרן, ב בחזקת ח)! ביחד, גלם חכם במספר קדמי = 512 = גלם אין חכם יש (כמו שהוסבר שחכם הוא בחינת יש והגלם בחינת אין).

• גלם במילוי, גימל למד מם = 237 = אין במילוי, אלף יוד נון (הגלם הוא האין כנ”ל)! מספר זה, 237 = “ואבוא היום אל העין“, ופירשו חז”ל שבא בקפיצת הדרך ואמר הבעש”ט שסוד קפיצת הדרך יוצא מפסוק זה עצמו, סוד האין ה’קופץ’ מעל מגבלות המקום (האין בפנימיות העין).

• גלם בהכאת אותיות, ג פעמים ל פעמים ם = 3600 = 60 ברבוע. חכם בהכאת אותיות, ח פעמים כ פעמים ם = 6400 = 80 ברבוע. וביחד = 10000 = 100 ברבוע (שלמות). יחס המספרים כאן הוא נוסחת המשולש שהובאה לעיל, 60 ברבוע ועוד 80 ברבוע = 100 ברבוע).