הכל בראש

ראש השנה אינו רק תחלת השנה – הוא ה”ראש” הכולל את כל הגוף ומוליך אותו אחריו, “בתר רישא גופא אזיל”. כך, עבודת ראש השנה היא הכתרת ה’ כ”מלכנו בראשנו”. בהמשך השנה הבאה עלינו לטובה תחייב ההכתרה עבודה רבה ומפורטת (בבחינת “קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי”) אך בראש השנה ‘הכל בראש’, כשגם פרטי העבודה הנגזרים מההכתרה נמצאים עדיין בראש שלנו – עדיין איננו מיישמים, אלא רק מחזקים את הרצון והמחשבה-התכנון ביחס לטוב שנעשה אי”ה השנה. הרצון והמחשבה הטובים בר”ה גם מזכים בשנה טובה ומתוקה בכל הפרטים. והרמז: מחשבה טובה בגימטריא שנה טובה.

זו גם הסבה למנהג חסידים להיות בר”ה אצל הרבי, ראש בני ישראל – ביום ה”ראש” הכי טוב להיות אצל ה”ראש”, ללמוד ממנו ולקבל את שליחותו. ראשי בני ישראל – ה’סדר’ הראשון והיסודי בחסידות: מורנו הבעל שם טוב, הרב המגיד ממעזריטש ואדמו”ר הזקן – מלמדים אותנו שתיקון המציאות תלוי במחשבה:

הבעל שם טוב אמר ש”במקום מחשבתו-רצונו של אדם שם הוא נמצא ממש” (תנחומים למי שלא הצליח להגיע בפועל לרבי, אך רוצה-מתגעגע וחושב על השהות בארבע אמותיו של הרבי…): אמנם נראה שישנם קשיים ודברים שליליים במציאות, ואף יש להם סבה ממשית – “מפני חטאינו גלינו מארצנו” וכאשר השכינה גולה (“בפשעיכם שֻלחה אמכם”) ו”מרעא [חולה] בגלותא” יש כאב וצער במציאות כולה (החוזרים שוב לשכינה, הצועקת בצערו של יהודי “קלני מראשי” – עד ש”אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש” על הצער-הכובד של הראש-השכינה). אבל ב”עדן העליון”, שמעל קשיי המציאות ואפילו מעל סִבתם, הכל טוב. אם רק תחשוב-תרצה בו – תהיה בו ממש, באמונה-חויה שהכל טוב. העמידה בנסיון, להאמין שבשרש הנסתר הכל טוב – תחולל נס ותגלה זאת גם בטוב הנראה והנגלה במציאות.

אצל המגיד ממעזריטש “מחשבה טובה” היא “חשוב טוב – יהיה טוב”. גם מי שנמצא תחת סבל המציאות וחווה אותו – על עצמו, ועוד יותר בהזדהות עם צער הזולת – יכול וצריך להתגבר במחשבה טובה: אמנם כעת רע, אבל בוודאי יהיה טוב! ה’ הטוב ודאי ינהיג אותי, בסופו של דבר, בטוב הנראה והנגלה. אותה מחשבה מחדירה קרן אורה של אין אלקי למציאות, ‘מרופפת’ את תוקפה ומתקנת אותה.

יש עוד “מחשבה טובה” – “מחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה”. רגילים להבין ש”מחשבה טובה” באה במקום המעשה בפועל, כאשר האדם נאנס ולא קיים את מחשבתו, אך אדמו”ר הזקן מסביר שהקב”ה מצרף “מחשבה טובה” במח למעשה שהתרחש בפועל, תוך ‘דילוג’ על כוונת הלב החסרה. ברוח ה”מח שליט על הלב” אליו מחנך אדמו”ר הזקן אפשר להמשיך עוד צעד (ובעצם לחבר את הפירושים) ולפרש: כאשר אדם חושב ברצון ובתוקף “מחשבה טובה” – כזו שאכן מרוחקת מהמציאות הטבעית שלו, ובדרך הטבע הוא היה נאנס ולא מסוגל לממשה – “הקב”ה מצרפה למעשה” ונותן בו את הכח לעשות חיל ולחולל את הדברים במציאות.

הקב”ה, שכולו טוב, בורא עבורנו עולם טוב – בר”ה הוא ברא את אדם הראשון ושם אותו בגן עדן, בו רצה לשכון עמו בצוותא חדא. חטא עה”ד עכב זאת והביא רע לעולם, אך עלינו להאמין שבשרש, בנקודת ההתחלה המתחדשת בראש השנה, עדיין הכל טוב – לחשוב על אותו טוב ולרצות אותו. מתוך כך עלינו לחזק את החשיבה החיובית שלנו – גם אם השנה הקודמת לא היתה הכי מוצלחת, ודאי שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה טובה. ומכיון שה’ ברא את העולם והאדם בשביל “דירה בתחתונים”, הוא רוצה שבסופו של דבר אנחנו – עמו-עבדיו – נחולל את הטוב הזה במציאות, ונותן לנו את הכחות לכך.