הכרעה של אמונה

מלחמת שמחת תורה (והמשכיה בסוריה, לבנון ואיראן) חוללה שינויים בציבור בישראל בכלל ובצבא בפרט. שינויים קורים לעתים מעצמם, בטבעיות, ובזמני קושי ומלחמה גם בצורה של אין-ברירה, בדיעבד. אמנם, עדיף לשים לב למה שקורה ולחולל את השינוי באופן מוּדע, יזוּם ומכוון, לכתחילה. כך לימד הרבי המהר"ש מליובאוויטש: ה'עולם' אומר שאם אי אפשר לעבור מלמטה צריך לעבור מלמעלה, ואני אומר 'לכתחילה אריבער!' (לכתחילה מלמעלה). כלומר, העולם מעדיף לצעוד בתלם, עד שיש הכרח לחולל שינוי תודעתי-משמעותי, אבל באמת צריכה לקפוץ לשינוי לכתחילה, ברצון ובמרץ.

אחד מהקוראים לשינוי העצמי המוּדע, במיוחד במסגרות הבטחוניות, הוא ראש-המוסד הנכנס – גבור ישראל, האלוף במילואים רומן גופמן, שעבר בעצמו תהליך שינוי אישי. בהצעתו ארבעה דגשים עיקריים, שכולם קשורים למעבר מהזרימה הדיעבדית עם הכרחי-המציאות לפעילות לכתחילה: רצון להלחם באויב ולנצח (ולא רק מלחמה 'אם צריך'), הנדרש גם כדי לגבור על רצונם העקש של אויבינו; יזמה, העוברת מתגובה-למציאות לחשיבה יצירתית, תחבולנית ומפתיעה (ויוצרת תנועה מתמדת, שמקשה על האויב להפתיע בעצמו); הכרעה, לא רק בשדה-הקרב, אלא בתפיסה שאפשר לשנות את המציאות מהיסוד – לא להתנהל במסגרת ה'אפשרי' אלא לשאוף לממש את ה'בלתי אפשרי', לבחור את הרצוי לנו ולממש אותו; ענוה, במובן של צניעות, בקורת עצמית ופתיחות לבקורת ורעיונות מהחוץ (כשגם כאן צריך לצאת מהמסגרת הקיימת, מההתאהבות בהצלחות וההגנה על דפוסי-החשיבה הקיימים, ולאהוב בקורת, שינוי ותיקון). לכל אלה צריך להגיע מתוך נכונות להסתכנות אישית – מסירות נפש בפועל, וגם נכונות לספוג לעג ובזיונות.

כל הדברים הללו טובים וחשובים, אבל האמת חייבת להאמר שעדיין "העיקר חסר מן הספר": הכתר של כל השינויים הנדרשים לנו הוא כתר האמונה. רק מתוך האמונה בה', בתורתו ובעמו הנבחר יש כח פנימי לחולל את כל השינויים הללו ושכל-טוב לעשות זאת בצורה נכונה ומדויקת. ראשית, האמונה הזו, שמתבטאת כאמונה בצדקת הדרך, נותנת תוקף לרצון. אצל יהודי רצון-החיים תלוי בבהירות שהוא עושה את הדבר הנכון והטוב – שהוא מקדש שם שמים ומיטיב לעולם כולו. האמונה בה' הטוב, בורא העולם ומנהיגו, הכל-יכול והבלתי-מוגבל, משחררת את המחשבה ליזמות יצירתיות ונותנת בנפש כח להכריע ולחולל שינויים במציאות. האמונה בה', ההכרה בכך ש"הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל" וההודיה על ניסיו הגלויים בכל מלחמות ישראל, הופכות את האדם ענו באמת – ענו כלפי שמיא, ומתוך כך גם צנוע, בקורתי כלפי עצמו וקשוב לבקורת ורעיונות טובים מזולתו.

האמונה היא המנוע הפנימי של כל השינויים, אבל אסור לה להשאר מאחורי הקלעים – צריכים לדבר אמונה בריש גלי, לחולל את השינוי באמת 'מלמעלה', מכח האמונה, שהוא הכח הגבוה ביותר בנפש. הצבור נעשה מאמין יותר ויותר, השינוי בא יבוא, וככל שניטיב לבטא את האמונה הוא יתחולל טוב ויותר ומהר יותר.