מכון גל עיני
נכתב עלידי
האם קיים מפתח לבריאות הנפשית, ואם כן, מהו?
הבעל-שם-טוב מלמדנו שאכן ישנו מפתח כזה, ישנה נקודה אחת שהיא השורש לכל המועקות והקשיים הנפשיים בחיינו, ולכן בכל פעם שאנו נתקלים בקושי עלינו לראות כיצד הוא נובע מאותה נקודה, ובכך למצוא את הדרך הישרה והנכונה להתמודדות. נקודה זו נקראת 'ישות' בלשון החסידות, או 'אגו' בלשון המודרנית שלנו.
כיצד נעשה זאת? לעיתים קרובות קל לראות כיצד קושי והתמודדות נובעים מה'ישות' – בעיות בין-אישיות שנוצרות מתוך חיכוך בין בעלי אישיות מנופחת מעט, חוסר יכולת לעשות פעולות נדרשות בשל הקושי לוותר על 'פוזה' מסוימת, בני זוג שמתבצרים כל אחד בעמדתו ומתקשים לוותר ולסלוח, הורים שפועלים בתקיפות מוגזמת ובניכור כלפי ילדיהם מכיון שאלו פגעו בנקודה רגישה בתדמית שלהם, ועוד ועוד…
תדמית כוזבת – שרש הבעיות
אבל, גם מצבים שאינם נראים קשורים לנקודת ה'ישות' מתגלים כנובעים ממנה כאשר אנו מעמיקים מבט: למשל, כמעט תמיד גם דכאון ויאוש, שלכאורה נובעים ממצב הפוך בנפש – חוסר בטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך – בעצם קשורים דווקא לנקודת ה'ישות'. הבלבול והכאב נובעים מכך שאיננו מצליחים לעמוד בצפיות שהתדמית הכוזבת שלנו (שנובעת כמובן מה'ישות', מהאגו) מציבה בפנינו.
בכלל, התדמית הכוזבת הזו שואבת אליה יותר מידי כוחות נפש שמתאמצים לתחזק אותה, ולהציל אותה מהמציאות אשר – כמה חבל – לא כל כך תואמת אותה. כך, אנו עסוקים בלהסתיר את מגרעותינו, להסביר לעצמנו ולסביבה מדוע אחרים אינם טובים מאתנו, להצדיק באופן עקום את הטעויות שלנו, ולאט לאט אנו בונים לעצמנו מציאות מדומיינת ומתרחקים מהיכולת לחיות את המציאות כפי שהיא באמת.
בעומק ובשורש, ה'ישות' היא זו שחוסמת אותנו מלהיות מחוברים באופן פשוט ותמים לטוב שמשפיע עלינו הבורא יתברך. אנו מתעקשים להיות נפרדים, שולטים בגורלנו בעצמנו, או כפי שאומרים היום לפעמים "בוראים את עצמנו בעצמנו", במקום לעמוד בנמיכות רוח, ולהיות כלי פתוח לטוב שמשפיע עלינו הקדוש-ברוך-הוא.
טוב, מצאנו את שרש הבעיה, אך מה ניתן לעשות כדי לפתור אותה?
מסופר, כי לפני פטירת הבעל שם טוב שאלהו קבוצה מתלמידיו, בצל מי יסתופפו עתה. הבעש"ט ענה להם שישאלו את הצדיק אליו הם מגיעים האם יש בידו עצה נגד תחושת היישות והגאווה – אם יתן להם עצה כזו סימן שאינו צדיק אמיתי, כיון שהתמודדות כזו הנה עבודת חיים תמידית.
אם נרצה בכל זאת לשרטט את הכיוון להתמודדות אמתית עם הבעיה השרשית הזו, נציין שהוא נשען על שני יסודות, אשר מחד נראים דומים מאד אך מאידך הם הפוכים. בלשון החסידות הם נקראים 'ביטול' ו'שפלות':
ביטול – אין אני
בגדול, כח הביטול בנפש מתבטא ביכולת לפעול במנותק מהישות ומהאגו. ישנם זמנים שבהם אנו מסוגלים לשקוע בתוך הפעילות החיובית של עשיית מעשים טובים, לימוד תורה, תפילה, מימוש השליחות שלנו בעולם, ובאותו זמן לשכוח מהצורך להתבונן על עצמנו, לתת ציון ולטפוח לעצמנו על השכם.
בזמנים נדירים ומיוחדים אלו, בעצם זורם בנו באופן חפשי הכח האלקי המחיה אותנו, ואנו מצליחים לנטרל את החיכוך ואת ההשפעה השלילית של הישות. אין אנו מרוצים מעצמנו, מכיון שכלל איננו חושבים אז על עצמנו.
שפלות – אני נמוך ומפריע
כאשר אנו כן חושבים על עצמנו, אנו צריכים להפעיל את הכח השני – כח השפלות. זו היא היכולת לראות את עצמי כפי שאני, ולא את התדמית הכוזבת שלי. להכיר בחסרונות ולא להסתיר אותם, ובעיקר – להיות מודעים לכך שהמודעות העצמית הנפרדת שלנו, ה'ישות', האגו, הנה הגורם מספר אחד לקלקול הזרימה הבריאה והטבעית (שצריכה להתבטא על ידי הביטול).
כמובן, שישנם שלבים רבים בדרך למימוש ומיזוג שני כחות אלו בחיינו, ובזה חלק ניכר מעיסוקה של תורת הנפש לפי שיטת הבעל-שם-טוב.
במספר כיוונים ונקודות מבט על ה'ישות' והאגו נעסוק בעזרת ה', ביום העיון הקרוב של תורת הנפש בשבוע הבא.
—
