המתקת הפחד בפורים

בסיום קריאת המגלה שרים “ארורה זרש אשת מפחידי, ברוכה אסתר בעדי”. עיקר העימות במגלה הוא בין מרדכי היהודי ל”המן אשר בקש לאבדי”, אך המגלה עצמה נקראת “מגלת אסתר” העומדת מול “זרש אשת מפחידי”, הרוצה להחדיר פחד בעם ישראל.

הגמרא (ברכות יג, א) מונה שלשה גורמים מפחידים בסדר עולה – זאב, ארי ונחש. בנפש הם מסמלים שלשה סוגי פחד: פחד הזאב ה’טורף’ הוא הפחד מפני אונס (ובהפשטה, כל פחד מחדירה ופגיעה במרחב האישי – פריצה לבית, חשיפת סודות אישיים וכו’); פחד הארי ה’רוצח’ הוא הפחד ממות (ובהפשטה כל פחד מפגיעה ואבדן); פחד הנחש המפתה והערמומי הוא הפחד מאבדן-שפיות וטירוף הדעת.

“זרש אשת מפחידי” משתמשת בכל הפחדים האלה, כרמוז בראש-תוך-סוף של זאב-ארי-נחש (ברבוע של שלש על שלש מתגלה זרש באלכסון…). כשמתעוררים כל הפחדים, ונדמה ש’כל העולם נגדי’, צריך לזכור ש”אסתר בעדי”. אבל איך מתמודדים עם הפחד?

ישנן מדות הדורשות (לפחות בתחלת התיקון) בטול ושבירה מוחלטים או בירור והבדלה מעמיקים בין חלקיהן השליליים והחיוביים. אכן, אחד מיסודות תורת הנפש הוא שדווקא את מדת הפחד והיראה בנפש אפשר להמתיק מיניה וביה. כך נלמד מהכתוב “אשרי אדם מפחד תמיד” – הפחד לא רק מועיל ושומר, כמעין רע-הכרחי, אלא יש בו חוית אושר ותענוג (“אשרי”). בהמרת הפחדים החיצוניים ביראת שמים אמתית הם הופכים מחויה שלילית לחויה חיובית.

תהליך ההמרה מתחולל בשלשה שלבים:

ראשית, יש לזכור שכל המציאות היא בידי ה’, ולכן אין לפחד מאף אחד ומשום דבר חוץ מה’. ה’ מסתתר בתוך כל מה שמתחולל וניתן לזהות את ידו מבעד לתהליכים הטבעיים. זו הפיכת הפחד החיצוני ליראת שמים ‘פשוטה’, המלמדת שכל צרה וצער המאיימים באים מידי ה’ בשל חטאי האדם, ומאפשרת להתמודד עם הפחדים על ידי תשובה והטבת הדרך (רמב”ם הלכות תעניות פ”א, א-ג).

בשלב שני, מתרוממים מפחד חיצוני ליראת שמים פנימית. עומק יראת ה’ אינו הפחד מעונש או נזק – גם אם הם באים בצדק מידי ה’ – אלא פחד מניתוק וריחוק מה’. “קרבת אלקים לי טוב” וקשר של אהבה קושר ביני לבין ה’, והפחד הוא מכך שבחטאי אגרום לריחוק והסתר פנים. פחד כזה מזכיר את הקשר לה’ וגורם להתרפק על אהבתו.

בשלב השלישי מתגלה כי מכיון שה’ האוהב והאהוב הוא המסתתר מאחורי כל מה שמתחולל במציאות אין ריחוק אמתי – “שכל נפש ישראל איך שנופל הוא נופל בחיקו של ה’ יתברך” (פרי צדיק נשא טו). רגע הפחד מיועד, כמו בלונה-פארק, לחדד את כיף החיים. ההורה מסתיר פנים מהילד כדי ששניהם יתגלגלו מצחוק כשישוב ויגלה אותן. אז גם הפחד עצמו הופך לשעשוע – “פחד יצחק”.

וקינוח במגלה: על היהודים במלכות אחשורוש נפל פחד, אך כשהתברר שהגזרה היא עונש ה’ על חטאי הדור התגלה גם כי “הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים” – תכלית הזעפת הפנים היא שעשוע חידוש הקשר שאחריה, “בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך” (ומה עם זרש? המן ובניו נתלו ושונאי ישראל נהרגו, אבל זרש ‘נעלמת’. רק רמז: לאסתר ומרדכי נמסר “בית המן“, בגימטריא זרש – “ביתו זו אשתו” – אז אולי זרש נמתקה והפכה לעוזרת-בית או טבחית נאמנה של מרדכי ואסתר…).

—

לקריאה נוספת:  torathanefesh.org

פורסם לראשונה בעלון שבת בשבתו