מכון גל עיני
נכתב עלידי
מי לא רוצה לזכות בלוטו? מי לא אוהב לדמיין איך ביום שאחרי הזכייה הוא יהיה אדם חדש לגמרי, וכל הקשיים שלו יישארו מאחור…
דמיינו, לעומת זאת, אדם שלא זכה בלוטו, אלא בנה מאפס עסק מצליח ונעשה עשיר. האמונה שלו, ומערכת היחסים שלו עם ה’, שונות לחלוטין מאלה של מי שזכה בלוטו. אם הוא זוכר את ה’ שנתן לו כוח לעשות חיל, הוא גם יודע להודות על כך שה’ האמין בו, ונתן לו כוח באלפי צעדים קטנים ופעולות מצטברות. הוא מרגיש הכרת הטוב עצומה על האמון שה’ נתן בו, ראה את הפוטנציאל שיש בו, וכיוון את השגחתו כך שהגרעין הזה יצמח לאילן גדול מלא פירות.
אנחנו פה לא בענייני כסף, אלא בענייני עבודת ה’. גם כאן יש שתי דרכים לזכות בקרבת אלוקים שאנחנו כה מצפים לה:
אפשר להתפלל להתחדשות גמורה, להיוולד שוב מתוך האַיִן ולהשאיר מאחור את כל המגבלות והמעקשים. זוהי ה’זכייה בלוטו’ של החיים הרוחניים, ולשמחתנו היא אכן מתרחשת, ובתדירות גבוהה יותר מאשר הגרלת הלוטו…
ואפשר גם ללכת בדרך אחרת. במבט ראשון היא אמנם נושאת פחות ריגוש והתרחשות דרמטית, אבל היא מיוסדת על האמונה העמוקה של ה’ בנו – שאנחנו, כפי שאנחנו, יכולים לצרף הרבה פעולות קטנות בעבודת ה’, ובתהליך של התחזקות לזכות לקרבת אלוקים. רק לאחר זמן נוכל להביט אחורה בהשתאות ולהבין שכל הצעדים הקטנים הללו הצטרפו לחשבון גדול וכעת אנחנו במקום אחר לגמרי.
התחדשות היא נפלאה, אך התחזקות מבטאת אמונה איתנה יותר במציאות האנושית ובפוטנציאל שלה לצמוח ולייצר שינוי עצום.
בהשלכה לתקופות השנה – ההתחדשות שייכת לחודש ניסן, שבו העולם כולו מתחדש. ההתחזקות, לעומת זאת, שייכת לחודשי אלול ותשרי, שבהם מלכו של עולם קורא לנו “שפרו מעשיכם”. לכן אנחנו מרשים לעצמנו לעשות את חשבון הנפש המפורט בעבודת ה’, מפני שאנו בטוחים ביכולת שלנו להפיק ממנו תוצאות חיוביות.
מים שוחקים אבן – זהו פלא. אלף פרקי תהילים הם פלא. חיוך והקדמת שלום לכל אדם, שוב ושוב, הם פלא. מוזמנים להפוך את הדף ולפגוש את פלא ההתחזקות.
תחנה ראשונה
התחדשות והתחזקות
בבוקרו של יום, האוויר חדש וטהור יותר, ונדמה כי העולם כולו נולד מחדש. חוויית התחדשות הבריאה מרעננת ומחדשת גם את הכוחות שלנו – היא משחררת מכבלי האתמול ומסייעת לפתוח דף חדש.
ובכל זאת, לאחר חלוף החוויה הראשונית, כשהיום מתארך, המטלות נערמות והכוח הולך ואוזל, אנו זקוקים לגייס עקשנות והתמדה – לעמול, לחזק את עצמנו, ולעמוד ביעדים שהצבנו.
שני כוחות אלו הם בעצם שני עמודי תווך מרכזיים בעבודת ה’ – התחדשות והתחזקות. מחד, כמו הבוקר החדש, גם בעבודת ה’ אנו זקוקים להתחדשות – לחוש חיוּת בתפילה כאילו זו הפעם הראשונה, לטעום את טוּב הטעם של סברה חדשה ורעננה. מאידך, לולא כוח ההתמדה וההתחזקות, כמעט ולא ניתן להחזיק מעמד מול הקשיים והאתגרים הרוחניים והנפשיים.
תחושת ה’התחדשות’ שונה מתחושת ה’התחזקות’. כשאני ‘מתחזק’, הדבר מתרחש ביחס לבסיס הקיים, אף שהוא קצת חלש ורעוע וזקוק לחיזוק. כשאני ‘מתחדש’, הבסיס הקיים כבר אינו רלוונטי עבורי. כעת אני אדם חדש, כלשון חז”ל – “פנים חדשות באו לכאן”. אם נשווה עבודות אלו לכתיבה על הדף, התחזקות היא תיקון הכתב והגהתו, אך התחדשות היא כתיבה על דף חדש – ״לפתוח דף חדש״.
על אף הפער בין תנועות־הנפש הללו, אנו זקוקים לשתיהן – ביד אחת אנו מתחזקים, מתגברים על קשיים ומוסיפים כוח בעבודת ה’, וביד השנייה אנו חשים כי באפשרותנו לא להיות מחויבים לכל מה שהיה עד כה, אלא להתחיל מחדש.
אצל בעל תשובה רואים באופן מובהק את שתי התנועות: מצד אחד, התשובה מחדשת אותו לגמרי, כעת הוא אדם אחר, כפי שהרמב”ם כותב בהלכות תשובה – “אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים”. אך מצד שני, כל הזמן הוא צריך ‘להתחזק’, לחזק את הקשר של נשמתו לאבינו שבשמיים, בתורה, במצוות ובתיקון המידות.
כל אחת מהתנועות זקוקה לכוח נפשי שישמש לה כמנוע רב עוצמה ויהפוך אותה לאפקטיבית. באילו כוחות נפש עלינו להצטייד כדי להצליח להתחדש ולהתחזק?
לסיכום:
ההתחדשות וההתחזקות הן שני עמודי תווך בעבודת ה’. בהתחדשות אנו הופכים חדשים; ובהתחזקות אנו מחזקים את הקיים, על קשייו ואתגריו.
תחנה שנייה
התחדשות – לשנות את התדמית
ההתחדשות היא כוח רב עוצמה. היא מסוגלת לשנות את ההגדרות הכי בסיסיות שלי ולהפוך אותי לאדם חדש. התחדשות מעניקה יכולת לצאת לדרך חדשה, למצוא פתרון או להמציא רעיון שעוד לא חשבתי עליו. היא משנה לגמרי את המוכר והידוע עד כה.
אך ההתחדשות היא פלא. איך אני – עם הנטיות ותכונות הנפש המוכרות לי, מערכות היחסים שפיתחתי וטעויות העבר שמלוות אותי – אוכל לצאת מעצמי ולהיות אחר? כיצד אוכל להפוך לשתיל רך הצומח מחדש, על אף התחושה כי אני עץ זקן שראה ימים טובים יותר?
התשובה היא שהיכולת להתחדש היא אחת מסגולות האמונה שלנו.
כבני אנוש, הדימוי העצמי תופס מקום נכבד בחיינו. התדמית האישית מעניקה לי את זהותי, אולם יחד עם זאת מגבילה ומצמצמת אותה.
כדי להשתחרר מהשעבוד לתדמית, יש להתחבר למקום עמוק בנשמה החופשי מכל דימוי או ציור – זהו מקומה של האמונה. כוח האמונה הוא עוצמתי, וגם התדמית האישית והדימוי העצמי אינם מגבילים אותו. אחד הפירושים של אמונה הוא לא-תמונה – אנו מצווים להאמין שלה’ אין גוף ולא דמות הגוף, והוא למעלה מכל ציור ותמונה. כפי שכוח האמונה מעניק לי אמונה בה’, כך הוא מעניק לי אמונה ביכולתי להתחדש. האמונה מעלה אותי למקום שנמצא לפני כל ההגדרות, של פוטנציאל אין־סופי שאינו משועבד לתדמית קודמת.
מעניין לשים לב, כי כאשר מחליפים את האות א של אמונה בחילוף אתב”ש, מקבלים את המילה תמונה. רמז זה מצביע על כך שכוח האמונה מסוגל להשפיע על התמונה והתדמית האישית של כל אחד ואחת מאִתנו ולהפוך אותה לחלוטין.
במובן זה, אפילו השם הפרטי שלנו הוא הגבלה מסוימת. על רבי נחמן מברסלב מסופר שכאשר שהה באיסטנבול, בדרכו רצופת הקשיים לארץ ישראל, הוא נהג לשחק משחק משונה; בכל יום, בצאתו לרחוב, הוא היה מציג את עצמו בשם אחר. סבא־רבא שלו, הבעל שם טוב, הגיע גם הוא לאיסטנבול בדרכו לארץ ישראל, אך לא זכה להגיע לארץ. רבי נחמן התבטא כי גם על העלייה שלו היו מניעות וגזרות מן השמיים, ובכל זאת הוא התגבר עליהן. מתברר ששינוי השם העניק לו את היכולת להתחדש לחלוטין, וכך הגזירות שהיו עליו קודם לכן – התבטלו.
אחת הדוגמאות הקיצוניות ביותר להתחדשות היא מאמר חז”ל על אדם רשע שקידש אישה והתנה את הקידושין באומרו “על מנת שאני צדיק גמור”. ההלכה היא שאם האדם הרהר בתשובה באותו רגע, הקידושין חלים. ברגע אחד הוא פשוט הפך להיות אדם אחר. היכולת שלו לעשות תפנית בחייו ולהפוך לצדיק ברגע אחד מגיעה מכוח האמונה, המעלה את האדם ממצבו הנוכחי אל הפוטנציאל האין־סופי שלו, שבו הוא מסוגל באמת להיות מי שהוא רוצה.
לסיכום:
ההתחדשות היא פלא הנובע מכוח האמונה – כשאנו מאמינים אנו מתחברים לעומק הנשמה שלמעלה מההגדרות ומהתדמית האישית, שבו יש לנו פוטנציאל אין־סופי להפוך לאחרים ממי שאנו כעת.
תחנה שלישית
פלא ההתחזקות
ה’התחזקות’ היא עבודה מתמשכת הדורשת התמדה ומאמץ לטווח ארוך. בדרך זו השינוי קורה אט־אט, צעד אחר צעד. כך, ההתחזקות עלולה להיראות כהישרדות שגרתית שאינה מחוללת דברים גדולים באמת. אכן, במבט רגיל, נראה כי ההתחדשות מהפכנית הרבה יותר – היא הרי מולידה אותי מחדש מכוח האמונה, והופכת אותי לאחר לגמרי! זאת לעומת ההתחזקות, הנדמית כהתמודדות אנושית עם משברים וקשיים.
אולם, במבט עמוק יותר, ההתחזקות מהפכנית הרבה יותר. בעוד בהתחדשות אני מתחיל מחדש, בהתחזקות אני לוקח אחריות על המימוש והיישום המעשי של אותם ‘אורות’ גדולים וחדשים. “כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול” – הפעולות הגדולות והמשמעותיות ביותר שלי נעשות באמצעות המון צעדים קטנים ואף חלקיים, המתמודדים עם סיבוכי החיים.
אמנם הכוחות ל׳התחדשות׳ מגיעים מאמונה, אך הכוחות לשינוי בעבודת ה’התחזקות’ נובעים מאמונה עמוקה אף יותר:
כאשר אני בא להתחזק, לשפר את עצמי ולהשתנות, אני עלול להתייאש במהרה – יודע אני את נגעי לבבי, את הכבדות והמשיכה לרע הטבועות בי, את ההרגלים השליליים המנהלים אותי; כיצד אוכל לתקן, להתחזק ולשפר את מה שכבר נדמה כי התייאשתי ממנו – אותי בעצמי?!
במצב כזה קל יותר לקוות להתחדשות – קל יחסית ‘לברוח’ לתקווה שבצורה פלאית יהיה משהו שיחדש אותי. בהתייחס למשברי החיים, ברבים מאִתנו מקנן החלום לקום בבוקר אדם חדש.
אך אמונת ההתחזקות היא אמונה כי אני כפי שאני, עם כל מגבלותיי וחולשותיי האנושיות, מסוגל לקום ולצעוד צעדים של השתפרות והתחזקות. אין צורך לקרוע את הדף הישן ולהביא חדש, משום שאפשר לקחת דף ישן ומחוק ולהפוך אותו לחדש ובוהק. אפשר לחדש את מה שנראה כי כבר התיישן ללא תקנה.
מהבחינה הזו, מדובר באמונה מהפכנית ופנימית הרבה יותר. מנקודת המבט הפנימית הזו, פחות נפלא לראות אדם מת קם לתחייה מאשר לראות אדם משתנה בחייו. למת ה’ עשה נס והחיה אותו מחדש, אבל זה שהשתנה השתמש בכוחות שה’ נתן לו – והצליח. ההתחזקות היא אמונה שה’ נתן בנשמתי כוח של שינוי והתקדמות. משום כך, כאשר אני מעוניין להתחזק ולשפר את מצבי, ראשית עליי להתעצם עם אותה אמונה מהפכנית; לזכור כי ה’ העניק לי שליחות, ויחד עִמה צייד אותי בכוחות לבצע אותה.
אכן, לא די באמונה לבדה. כדי להניע את צעדי השינוי, עליי להידרש לעבודה יומיומית של מאמץ ועשייה. לשם כך אזדקק לביטחון, הפועל היוצא מאותה אמונה מהפכנית בכוחות הנטועים בי. ההיתקלות בקשיי החיים ובאתגרי הנפש מצריכה ביטחון חזק בכוחות שה’ נתן לי כדי להמשיך ולחולל את השינוי. האמונה של ההתחדשות היא שה’ יכול לחולל מחר משהו אחר ושונה מכל מה שעולה בדעתי, והביטחון שמלווה את ההתחזקות הוא שאני יכול לתכנן היום את המחר.
מידת הביטחון ממלאת אותי בשאפתנות שמתוכה אני מבטיח לעצמי לקום ולפעול, להתחזק, לשנות ולשפר. האמביציה הזו מובילה אותי למידה הבאה בנפש, מידת האמת – היכולת לאַמת ולהגשים בפועל, לקיים את ההבטחה, ליצור את השינוי ולתקן את הדרוש תיקון.
אם כן, התהליך כולו הוא: אמונה ביכולת לשנות, המולידה ביטחון לעשות מעשים בפועל, שמהם נוצר משהו באמת – שינוי שמוטבע במציאות ואפשר להתקדם אִתו בתוכה.
לסיכום:
היה אפשר לחשוב שההתחדשות מופלאה מההתחזקות, אך בעומק, ההתחזקות מהפכנית הרבה יותר ממנה – היא אמונה חזקה בכוחות שניתנו לנו, שבעזרתם נצליח להשתנות. היכולת לקום ולשנות את עצמי נובעת מאמונה עמוקה המולידה ביטחון והגשמת השינוי במציאות.
תחנה רביעית
עבודת השופר – תאמין שאפשר לתקן
“כל זמן מאיר בתכונתו” – לכל תנועת נפש יש זמן המבטא אותה במיוחד:
חודש ניסן מבטא את ההתחדשות – “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”. בחודש זה מאירה ומתגלה ההתחדשות בנפש, ובו נולדנו ונוצרנו כעם. ניסן הוא “חֹדֶשׁ הָאָבִיב” – הטבע מתחדש, ה’ מחדש את פני האדמה ונותן גם לנו כוח להתחדש ולצמוח מחדש.
חודש תשרי מבטא את ההתחזקות. העובדה שהעולם נידון על מה שהיה בשנה שעברה ממחישה שאין כאן התחדשות גמורה, אלא חיזוק הקיים לקראת ה’ביקורת’ השנתית. בתשרי, ובאלול שמכין אליו, אנו משפרים את הטעון שיפור, מחזקים את עצמנו לקראת יום הדין, ומחזקים את הקשר, שאולי התרופף לו במשך השנה, עם אבינו שבשמיים. על כך מעיד שמו הנוסף של חודש תשרי, “יֶרַח הָאֵתָנִים“, לשון חוזק.
הרמז המפורסם אומר שאלול הוא ראשי תיבות הפסוק “אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי”. לעומת זאת, חודש ניסן מבטא את הפסוק המקביל בשיר השירים – “דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ”. בניסן ה’ פותח ואני נענה לו – הוא מחדש את הבריאה ואותי בתוכה, ועליי מוטל רק להסכים לכך. לעומת זאת, בחודש אלול, לקראת התחזקות חודש תשרי, המשימה היא באחריותי. קודם כל “אֲנִי לְדוֹדִי”, ורק לאחר מכן הוא יֵענה לי.
זוהי עבודת השופר המכריז ואומר “שפרו מעשיכם”, שיפור ותיקון עצמי. בתשרי, דווקא מתוך ההשתפרות וההתחזקות ניתן להתחדש, “חדשו מעשיכם”, ולהתחיל שנה חדשה. לא לחינם הרמז היסודי ביותר של עבודת אלול ותשרי מתחיל מה’אני’ – “אֲנִי לְדוֹדִי”. נקודת המוצא שלה היא האמונה ב’אני’ ובכוחולהשתנות. לכן, לעומת חודש ניסן, שבו האדם מצליח ‘לשכוח’ ממה שהיה עד כה ולהיות אחר, הרי שבחודש אלול וביום הזיכרון שבעקבותיו ניתנת לו היכולת להיזכר בכל המעשים שנעשו השנה, לשוב ולהיכנס לכל חדרי הנפש, גם האפלים ביותר, ולהצליח לתקן את עצמו.
בספרים הקדושים מובא כי באלול מתעוררים רחמי ה’ עלינו. הרחמים הללו מעניקים לנו את פלא ההתחזקות. באלול ה’ נוטע בנו את התקווה כי לא רק שהוא מסוגל לחדש אותנו, אלא אנחנו מסוגלים לשנות את עצמנו בכוחותינו. הוא מעניק לנו את האמון כי הפלא הזה יקרה – “תאמין שיכולים לתקן”.
לסיכום:
ההתחדשות שייכת לניסן וההתחזקות לתשרי. כהכנה לתשרי מתעוררים באלול רחמי ה’ עלינו, והם נוטעים בנו תקווה שאנחנו מסוגלים לשנות את עצמנו. זו עבודת השופר – “שפרו מעשיכם”.
