וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ

מַכָּה אַחַת לִפְנֵי הָאַחֲרוֹנָה! מַשֶּׁהוּ מְאוֹד מְיֻחָד קוֹרֶה בָּהּ. בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים שׂוֹרֶרֶת אֲפֵלָה גְּמוּרָה בְּכָל מִצְרַיִם, אַף אֶחָד לֹא מְסֻגָּל לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁנִי, אֲבָל זֶה עוֹד לֹא הַכֹּל. לֹא רַק שֶׁהַמִּצְרִים לֹא רוֹאִים דָּבָר בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא גַּם לֹא מְסֻגָּלִים לָזוּז מִמְּקוֹמָם וְהוֹפְכִים לְסוּג שֶׁל מְאֻבָּנִים – “לֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים”!

הַבִּטּוּי בַּתּוֹרָה הַמְּתָאֵר אֶת הַחֹשֶׁךְ הַמְּיֻחָד הַזֶּה הוּא “וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ” – חֹשֶׁךְ מַמָּשִׁי, סָמִיךְ, כָּזֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְמַשֵּׁשׁ בַּיָּדַיִם. חֹשֶׁךְ כָּזֶה גּוֹרֵם לַמִּצְרִים הַקְפָּאָה וְחֹסֶר יְכֹלֶת לָנוּעַ בְּמֶשֶׁךְ אוֹתָם הַיָּמִים. הַחֹשֶׁךְ הָרָגִיל שֶׁאָנוּ מַכִּירִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לָחוּשׁ אוֹתוֹ. הוּא בְּסַךְ הַכֹּל הֶעְדֵּר שֶׁל אוֹר. כַּאֲשֶׁר אֲנִי נִכְנָס לְחֶדֶר חָשׁוּךְ וּמַדְלִיק בּוֹ פָּנָס – נֶעֱלָם לוֹ הַחֹשֶׁךְ מִיָּד. אֵיךְ אוֹמְרִים? “מְעַט אוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ” – וְעוֹד יוֹתֵר כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵאִיר בּוֹ הַרְבֵּה אוֹר. אֲבָל הַחֹשֶׁךְ שֶׁל מִצְרַיִם הוּא מִסּוּג אַחֵר לְגַמְרֵי, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁלַּמִּצְרִים לֹא עָזְרוּ כָּל אֶמְצְעֵי הַתְּאוּרָה לְסַלְּקוֹ.

מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מֵהַחֹשֶׁךְ הַמְּיֻחָד הַזֶּה?

עֲבוֹדַת הָאִתְכַּפְיָא

אוֹמְרִים עָלַי שֶׁאֲנִי יֶלֶד עִם לֵב טוֹב. לָמָּה? כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים בִּמְקוֹם לְהִתְעַקֵּשׁ וְלִפְתֹּחַ בִּמְרִיבָה אֲנִי מַעֲדִיף לְוַתֵּר. לֹא תָּמִיד וִתּוּר מֵעִיד עַל טוּב לֵב מֻפְלָג. לִפְעָמִים הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל הִגָּיוֹן פָּשׁוּט. תַּגִּידוּ אַתֶּם: אִם נִשְׁאֲרוּ חָמֵשׁ דַּקּוֹת עַד הַצִּלְצוּל שֶׁל הַשִּׁעוּר הַבָּא – לֹא חֲבָל לְבַזְבֵּז אוֹתָן עַל וִכּוּחַ מִי נִפְסָל בַּמִּשְׂחָק? עָדִיף לִסְגֹּר אֶת הָעִנְיָן וּלְהַרְוִיחַ אֶת הַדַּקּוֹת הַנּוֹתָרוֹת. בְּכָל זֹאת, כְּשֶׁמִּתְרַגְּלִים לְוַתֵּר, יוֹתֵר קַל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה גַּם בְּמִקְרִים אֲחֵרִים. אֵיךְ לָמַדְנוּ? “הֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה טֶבַע”.

אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת לָכֶם אֵיזֶה סוֹד קָטָן: אוּלַי לֹא כֻּלָּם יוֹדְעִים, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא תָּמִיד בָּא לִי לְוַתֵּר… לְדֻגְמָה, לַחֲבֵרִים בַּכִּתָּה יוֹתֵר קַל לִי לְוַתֵּר מֵאֲשֶׁר לָאָח שֶׁלִּי. הַוִּתּוּר בַּכִּתָּה הוֹפֵךְ אוֹתִי לִמְקֻבָּל יוֹתֵר בַּחֶבְרָה וּמְחַזֵּק אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁלִּי, כָּךְ שֶׁהַדָּבָר גַּם מִשְׁתַּלֵּם לִי, אֲבָל בַּבַּיִת… בַּבַּיִת הוֹלְכִים בְּנַעֲלֵי בַּיִת! שָׁם אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַהֵג בְּחָפְשִׁיּוּת, אֵיךְ שֶׁ’בָּא לִי’, וְאָז כְּבָר לֹא תָּמִיד קַל לְוַתֵּר.

בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ מַתְחִילָה הָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית. בִּקַּרְתֶּם פַּעַם בְּמִפְעָל לְיִצּוּר תְּפִלִּין? הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן בַּהֲכָנַת הַבָּתִּים הוּא עִבּוּד הָעוֹר. עוֹר הַפָּרָה בַּמִּפְעָל כְּבָר אֵינוֹ גָּמִישׁ כְּפִי שֶׁהוּא בְּעוֹדוֹ מְחֻבָּר לְגוּפָהּ בְּחַיֶּיהָ. הוּא מִתְקַשֶּׁה כְּמוֹ עֵץ, וּכְדֵי שֶׁיְּכֻלּוּ לְעַצֵּב אוֹתוֹ בְּצוּרַת בַּיִת מְרֻבָּע עָלָיו לַעֲבֹר תַּהֲלִיךְ עִבּוּד אָרֹךְ וּמְיַגֵּעַ – מְלִיחָה בְּמֶלַח, שְׁרִיָּה בְּמַיִם, שְׁרִיָּה נוֹסֶפֶת בְּסִיד, שְׁרִיָּה שְׁלִישִׁית בֶּחֳמָרִים נוֹסָפִים, נִקּוּי שְׁאֵרִיּוֹת שֻׁמָּן הַפָּרָה וְשַׂעֲרוֹת הָעוֹר, וָעוֹד.

לָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם פִּתְאוֹם עַל כָּל זֶה? כִּי הָעֲבוֹדָה לְרַכֵּךְ אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי וְלִגְרֹם לִי לְוַתֵּר בִּזְמַן שֶׁקָּשֶׁה לִי דּוֹמָה לִמְלֶאכֶת הָעִבּוּד. צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף אוֹתוֹ, לְנַקּוֹת, לְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי, וְזֶה לֹא דָּבָר קַל. לַעֲבוֹדָה מִסּוּג כָּזֶה קוֹרְאִים אִתְכַּפְיָא. אֲנִי כּוֹפֶה אֶת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלִּי וּמְכוֹפֵף אוֹתוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי נִלְחָם מוּלוֹ יְשִׁירוֹת, אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי מַעֲדִיף לַעֲקֹף אוֹתוֹ. אֵיךְ? פָּשׁוּט לְהַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת.

אִתְהַפְכָא

בְּכָל זֹאת, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁוִּתּוּר הוּא הַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן וְכָךְ רָאוּי לִפְעֹל, מַשֶּׁהוּ בִּפְנִים קְצָת מֵצִיק לִי. מַדּוּעַ? כִּי בָּרֶגַע שֶׁוִּתַּרְתִּי בְּעֶצֶם קְצָת הִסְכַּמְתִּי עִם מַשֶּׁהוּ. הִסְכַּמְתִּי עִם הָעֻבְדָּה שֶׁמַּשֶּׁהוּ, עָמֹק שָׁם בְּתוֹךְ הַלֵּב, עוֹד נִשְׁאַר מְקֻלְקָל. הָעִקְּשׁוּת שֶׁלִּי לֹא נִפְתְּרָה מֵהַשֹּׁרֶשׁ. הִיא מְחַכָּה בְּהַמְתָּנָה עַד לַהִזְדַּמְּנוּת הַבָּאָה… מָה יִהְיֶה מָחָר, כְּשֶׁמּוֹיְשִׁי שׁוּב יִרְצֶה אֶת הַקְּפִיץ-קְפֹץ הֶחָדָשׁ בְּדִיּוּק בִּזְמַן שֶׁאֲנִי תִּכְנַנְתִּי לָקַחַת אוֹתוֹ? לְהַתְחִיל שׁוּב הַכֹּל מֵהַתְחָלָה? לְהִתְאַמֵּץ, לְשַׁכְנֵעַ, לְהִתְגַּבֵּר… מָתַיְשֶׁהוּ פַּעַם זֶה יִגָּמֵר?

הָאֱמֶת הִיא שֶׁכֵּן. אֵצֶל צַדִּיקִים גְּדוֹלִים זֶה כְּבָר מַתְחִיל מֵהַיּוֹם. הַאִם לַה’ קָשֶׁה כַּאֲשֶׁר הוּא מַעֲנִיק וְנוֹתֵן לָנוּ? הַאִם הוּא נֶאֱלַץ ‘לְוַתֵּר’ עַל מַשֶּׁהוּ? בָּרוּר שֶׁלֹּא! זֶה הַתַּעֲנוּג הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ. אָז גַּם כָּךְ הוּא אֵצֶל הַצַּדִּיקִים. הֵם כָּל כָּךְ אוֹהֲבִים אֶת ה’, אֶת הָעוֹלָם שֶׁבָּרָא וְאֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁבּוֹ, עַד שֶׁהֵם כְּלָל לֹא מַרְגִּישִׁים שֶׁהֵם וִתְּרוּ עַל מַשֶּׁהוּ. לָתֵת לַשֵּׁנִי הוּא הַדָּבָר הֲכִי כֵּיף עֲבוּרָם לַעֲשׂוֹת. אֶת הַיֵּצֶר שֶׁלָּהֶם הֵם אֵינָם צְרִיכִים לִכְפּוֹת, כִּי הֵם כְּבָר הָפְכוּ אוֹתוֹ לְטוֹבָה! לַעֲבוֹדָה מִסּוּג זֶה קוֹרְאִים אִתְהַפְכָא.

בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כָּתוּב שֶׁבִּשְׁבִיל לְהִכָּנֵס וְלִלְמֹד בַּיְּשִׁיבָה שֶׁל הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ תְּנַאי קַבָּלָה: יָכוֹל לִלְמֹד בָּהּ רַק מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲפֹךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאֶת הַמַּר לְמָתוֹק. כְּלוֹמַר, מִי שֶׁעוֹבֵד אֶת ה’ בְּדֶרֶךְ שֶׁל אִתְהַפְכָא. אָז נָכוֹן, כַּיּוֹם מִתְקַיֵּם הַתְּנַאי רַק בַּצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כִּי אֶצְלֵנוּ עֲבוֹדַת הַאִתְכַפְיָא הִיא הָעִקָּר, אֲבָל לִקְרַאת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ כְּבָר מַתְחִילִים לְהַרְגִּישׁ אֶת הַשִּׁנּוּי הַמִּתְקָרֵב. כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ יִתְגַּלֶּה שֶׁ”וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים”, שֶׁכָּל יְהוּדִי בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא בְּעֶצֶם צַדִּיק גָּמוּר!

לַהֲפֹךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ הֲכִי גָּדוֹל

נַחֲזֹר לְמַכַּת חֹשֶׁךְ. לָמַדְנוּ מִמֶּנָּה שֶׁיֶּשְׁנָם שְׁנֵי סוּגִים שֶׁל חֹשֶׁךְ – זֶה הָרָגִיל, שֶׁנִּדְחֶה מִפְּנֵי הָאוֹר, וְזֶה הַמְּיֻחָד שֶׁהִכָּה בְּמִצְרַיִם. אֶת הַחֹשֶׁךְ הָרָגִיל אָנוּ יְכוֹלִים לִכְפּוֹת, לִדְחוֹת אוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹסֶפֶת שֶׁל אוֹר – אוֹר שֶׁל תּוֹרָה, אוֹר שֶׁל מִצְווֹת. בְּכָל מַאֲמָץ שֶׁל אִתְכַפְיָא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה – אֲנִי מֵאִיר אֶת הָעוֹלָם וּמְקָרֵב עַל יָדוֹ אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. אָנוּ דּוֹחִים אֶת הַחֹשֶׁךְ וּמִתְכּוֹנְנִים לַגְּאֻלָּה.

וּמָה עִם הַחֹשֶׁךְ הַמְּיֻחָד, זֶה שֶׁהָאוֹר הָרָגִיל לֹא דּוֹחֶה אוֹתוֹ? זֶהוּ תַּפְקִידָהּ שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. כַּאֲשֶׁר אָנוּ מְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בָּאוֹר הַמְּיֻחָד שֶׁבָּהּ – אָנוּ מְסֻגָּלִים לֹא רַק לִכְפּוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ הָרָגִיל אֶלָּא גַּם לַהֲפֹךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ הַמְּיֻחָד שֶׁל מִצְרַיִם. הַחֹשֶׁךְ הוֹפֵךְ לְאוֹר!

שֶׁנִּזְכֶּה לַהֲפֹךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי