זנב לאריות

רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים.

"מקדים בשלום כל אדם" שייך לתיקון מדת היסוד, מדת "צדיק יסוד עולם" המשפיע שלום לכל (בספר יצירה השלום הוא מתנת היסוד). אמנם שאלת שלום לכל אדם עלולה לכאורה לפגום ביסוד (כשלומית בת דברי שהיתה מדברת עם כולם "שלום עליך"[א] ולבסוף נפגמה) אבל מי שמתוקן במדת היסוד יכול לשאול בשלום כולם לפי גדרי הצניעות (ובנוגע לאשה, שנטלה ט קבין של שיחה, עליה להדר ב"כל כבודה בת מלך פנימה", מדת הצניעות במחשבה דבור ומעשה גם יחד).

"והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" – מתפרש על המלכות, הנקראת "זנב לאריות" בהיותה במקומה בתחום עולם האצילות ומקבלת מהספירות שעליה, ואילו בירידתה לעולמות התחתונים (בי"ע) נקראת "ראש לשועלים".

סוד נשמת רבי מתיא

על רבי מתיא בן חרש מובא מעשה מופלא[ב]: כדי לעמוד בנסיון ולא להכשל בראיה אסורה, הוא סימא לעצמו את עיניו, ולבסוף הבטיח לו הקב"ה שיצר הרע לא ישלוט בו והתרפא. ואמרו המקובלים[ג] כי רבי מתיא בן חרש הוא גלגול פלטי בן ליש. שאול המלך נתן את מיכל בתו לפלטי לאשה, כי סבר שאינה מקודשת לדוד, אך פלטי לא נגע בה עד שחזרה לדוד[ד]. חז"ל הפליגו בשבחו של פלטי (פלטיאל, "שפלטו אל מעברה"), ובכל זאת יש טענה כלפיו שלא היה לו לקבל אותה (שכן "במקום חילול ה' לא חולקים כבוד לרב", לשאול המלך) וכן שנהנה בראיית עיניו בה, ודבר זה נתקן ע"י גלגולו, רבי מתיא בן חרש.

מיכל בת שאול רומזת למדת המלכות. כל אשה היא בחינת מלכות ובפרט מיכל שהיא בת מלך ממש, מיכל אותיות מלכי (= יפי, י פעמים י של ספירת המלכות). מקומה האמתי של מיכל הוא בבית דוד (שאהבה אותו מאד, דבר המצביע על קשר נשמתה לדוד יותר מבית אביה). לדוד שייכת המלכות בעצם (משבט יהודה "גור אריה יהודה"[ה] ולבו "כלב האריה"[ו]) ואצלו מיכל היא "זנב לאריות". אבל כשהיא בבית שאול היא בבחינת "ראש לשועלים" (קשר בין שאול לשועל).

פלטי בן ליש 'נפלט' מעברה בהיותו זנב לאריות (ליש הוא אריה), בכך שחשש לקידושי דוד במיכל ולא בא עליה, כשהוא "מתגבר כארי" על יצרו. אך מצד שני, פלטי היה גם "ראש לשועלים" בכך שלא סרב לגמרי לשאול. בעולם האצילות, בו המלכות היא "זנב לאריות", יש בטול מוחלט לרצון ה', ומי שיש לו 'חוש' בכך אינו חולק כבוד לרב במקום חילול השם. אבל בעולם הבריאה, בו המלכות היא "ראש לשועלים", אין כח לבטל לגמרי את דברי המלך אלא להתגבר כארי מגוף העברה, מכח השרש באצילות, ולכן יש כאן עברה בדקות (שצריך לתקנה ע"י מתיא בן חרש).

נערך ע"י יוסף פלאי, לפי שכינה ביניהם עמ' צא.

[א] ויקרא רבה לב, ה.

[ב] ילקוט שמעוני ויחי קסא. תנחומא בובר הוספות לפרשת חקת.

[ג] גלגולי נשמות לרמ"ע אות מ, מובא בסדר הדורות ערך ר' מתיא.

[ד] סנהדרין יט, ב.

[ה] בראשית מט, ט.

[ו] שמואל-ב יז, י.