חַדְּשׁוּ וְשַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם

שָׁלוֹם יְלָדִים!

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַמִּתְקָרֵב אֵלֵינוּ בְּצַעֲדֵי עֲנָק הוּא הַחַג הַיָּחִיד בַּתּוֹרָה שֶׁחָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה הַנִּסְתֶּרֶת מְגִיחָה וּמַתְחִילָה לְהָאִיר עָלֵינוּ בְּאוֹר חָדָשׁ, וְזֶה אוֹמֵר לִי שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא חַג שֶׁל חִדּוּשׁ. שָׁנָה חֲדָשָׁה עוֹמֶדֶת לְהוֹפִיעַ בָּעוֹלָם! יַחַד עִם הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה גַּם אֲנַחְנוּ מִתְחַדְּשִׁים. גַּם אָנוּ רוֹצִים לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלֹּא-טוֹבִים שֶׁעָשִׂינוּ בַּשָּׁנָה שֶׁחָלְפָה וְלָצֵאת לְדֶרֶךְ חֲדָשָׁה וּלְקֶשֶׁר חָדָשׁ עִם ה’ יִתְבָּרַךְ – “חַדְּשׁוּ מַעֲשֵׂיכֶם!”.

אֲבָל יְמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וִימֵי אֱלוּל הַמְּכִינִים אוֹתָנוּ אֵלָיו, נוֹשְׂאִים בְּקִרְבָּם דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת בַּעֲבוֹדַת ה’. תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר מְהַדְהֶדֶת בְּאָזְנֵנוּ אֶת הַקְּרִיאָה: “שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם!”

מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַדְּרָכִים?

מָה יִהְיֶה אִתּוֹ?

“הוּא חַיָּב לְהָבִין אֶת זֶה, פַּעַם אַחַת וּלְתָמִיד”. אַבָּא הָיָה נִשְׁמָע נֶחֱרָץ בְּקוֹלוֹ. “תָּבִינִי, כָּל הַזְּמַן מְבִינִים אוֹתוֹ וּמִתְחַשְּׁבִים בַּקְּשָׁיִים, אֲבָל תַּכְלֶ’ס הוּא לֹא לוֹקֵחַ אֶת הָעֵסֶק בִּרְצִינוּת”.

אֶת הַדּוּ-שִׂיחַ הַזֶּה לֹא הָיִיתִי אָמוּר לִשְׁמֹעַ. זֶה הָיָה דִּיּוּן בֵּין הַהוֹרִים בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, כְּשֶׁהֵם הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁגַּם אֲנִי, נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה, יָשֵׁן שְׁנַת יְשָׁרִים. אֲבָל לֹא, לֹא הִצְלַחְתִּי לְהֵרָדֵם, בִּמְיֻחָד שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁהַשִּׂיחָה אוֹדוֹתַי אֲמוּרָה לְהִתְקַיֵּם בְּהֶמְשֵׁךְ הָעֶרֶב בַּמִּטְבָּח וַאֲנִי גַּם יוֹדֵעַ מַהוּ הַנּוֹשֵׂא: כְּבָר זְמַן אָרֹךְ שֶׁהַמְּחַנֵּךְ מִתְלוֹנֵן בִּפְנֵיהֶם עַל יְרִידָה אֶצְלִי בַּלִּמּוּדִים. זֶה הִתְחִיל עִם ‘חֹרִים’ בַּהֲכָנַת שִׁעוּרֵי בַּיִת, הִמְשִׁיךְ בַּתּוֹצָאוֹת הַנְּמוּכוֹת בַּמִּבְחָנִים וְהִגִּיעַ אֶתְמוֹל לְשִׂיא בְּתַעֲלוּל שֶׁבִּצַּעְתִּי מֵרֹב שִׁעֲמוּם בְּהַפְסָקַת הַצָּהֳרַיִם עִם יַלְדֵי כִּתָּה ב’. “הָאֱמֶת, אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁהוּא מַתְאִים לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ”, שָׁמַעְתִּי אֶת הַצִּטּוּט הַבּוֹטֶה שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ מִפִּיו שֶׁל אַבָּא.

אַבָּא, כְּהֶרְגֵּלוֹ, הָיָה יָשִׁיר וְנֶחֱרָץ. מַבָּט יָשִׁיר כָּזֶה מִצִּדּוֹ הַמֻּפְנֶה אֵלַי מְסַלֵּק בְּרֶגַע אֶחָד אֶת כָּל הַתֵּרוּצִים שֶׁאֲנִי מַצְלִיחַ לֶאֱסֹף וּלְנַסֵּחַ בְּעָמָל רַב. מִבְּחִינָתוֹ שָׁוִים כָּל הַתֵּרוּצִים לִקְלִפַּת שׁוּם, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁמּוּלוֹ אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ מוֹצֵא דֶּרֶךְ לְהַבִּיעַ אוֹתָם. הוּא פָּשׁוּט תּוֹבֵעַ מִמֶּנִּי לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְיַשֵּׁר וְתוּ לֹא, וַאֲנִי בְּתוֹכִי יוֹדֵעַ – הוּא צוֹדֵק…

“תִּרְאֶה, אַבָּא”, עוֹנָה לוֹ אִמָּא, “אַתָּה בָּטוּחַ צוֹדֵק, אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת אַחֶרֶת מִמְּךָ, אֲבָל אֲנִי מְבִינָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן דֶּרֶךְ”. כֵּן, אִמָּא מְלֵאָה רַחֲמִים כְּלַפַּי. “הַיֶּלֶד צָרִיךְ לַעֲבֹר תַּהֲלִיךְ. גַּם אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים לֹא מִשְׁתַּנִּים בִּשְׁנִיָּה אַחַת. הוּא לֹא יֶלֶד רַע, חָלִילָה, פָּשׁוּט רַע לוֹ… אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהָבִין הֵיטֵב מָהֵם הַקְּשָׁיִים שֶׁלּוֹ, וּלְנַסּוֹת לַעֲזֹר לוֹ לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּלְהִשְׁתַּפֵּר”. גַּם אִמָּא כְּהֶרְגֵּלָהּ – מְבִינָה, מִתְחַשֶּׁבֶת וּבְעִקָּר מְעוֹדֶדֶת.

מוּסָר אָבִיךָ וְתוֹרַת אִמֶּךָ

הַגִּישָׁה הַיְּשִׁירָה שֶׁל אַבָּא מַזְכִּירָה לָנוּ בַּעֲבוֹדַת ה’ אֶת דֶּרֶךְ הַהִתְחַדְּשׁוּת. אַבָּא נוֹהֵג לְיַסֵּר אֶת בְּנוֹ וְלוֹמַר לוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת נוֹקְבִים שֶׁגּוֹרְמִים לַבֵּן לְהִכָּנֵס לְ’שׁוֹק’ וּלְהִתְיַשֵּׁר – “שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ”. נִתָּן לַחֲשֹׁב שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ שֶׁל דִּין קָשֶׁה, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁמָּה שֶׁמֵּנִיעַ אֶת הָאַבָּא הוּא אַהֲבָה בִּלְתִּי מִתְפַּשֶּׁרֶת. הוּא רוֹאֶה אֶת הַהִתְנַהֲגוּת הָרָעָה שֶׁל הַבֵּן וְיַחַד עִם זֹאת הוּא רוֹאֶה לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת הֶעָתִיד הַצָּפוּי וְהָרָאוּי לִבְנוֹ אֲהוּבוֹ. בְּעֵינֵי רוּחוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת הַבֵּן בִּמְצִיאוּת אַחֶרֶת, חֲדָשָׁה וְשׁוֹנָה, וְהוּא מְשֻׁכְנָע שֶׁאֵין בֶּאֱמֶת מֶרְחָק רַב בֵּינֵיהֶם. רְאִיָּה כָּזוֹ מִצַּד הָאָב וְהַמּוּסָר שֶׁהוּא נוֹתֵן בְּעִקְבוֹתֶיהָ נוֹתֶנֶת לַבֵּן כֹּחַ לְהִשְׁתַּנּוֹת. בְּרֶגַע אֶחָד הוּא מְסֻגָּל לִשְׁכֹּחַ אֶת הֶעָבָר, לִזְרֹק אֶת הַחֵטְא וְלָרוּץ אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ. זֶה נִקְרָא לְהִתְחַדֵּשׁ.

לְעֻמַּת הָאָב, גִּישַׁת הָאֵם מִתְחַשֶּׁבֶת בַּמְּצִיאוּת בָּהּ הַבֵּן מֻנָּח בְּרֶגַע זֶה. הִיא לֹא מְצַפָּה מִמֶּנּוּ לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּרֶגַע וְלִשְׁכֹּחַ כָּלִיל אֶת הֶעָבָר. אַדְּרַבָּה, בַּעֲדִינוּתָהּ הִיא מַדְרִיכָה אֶת הַבֵּן לִלְמֹד מִנְּפִילוֹת הֶעָבָר וְלִסְלֹל לְעַצְמוֹ בְּעִקְבוֹת הַנְּפִילוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ קָדִימָה. צַעַד וְעוֹד צַעַד, נְפִילָה וְאַחֲרֶיהָ קִימָה, שׁוּב לִפֹּל וְאָז אַחַר כָּךְ לָקוּם. לְהִשְׁתַּנּוֹת זוֹ מַמָּשׁ תּוֹרָה שְׁלֵמָה – “אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ”. זֶה נִקְרָא לְהִשְׁתַּפֵּר.

שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים

הַשַּׁבָּת אָנוּ מְצַיְּנִים וְחוֹגְגִים אֶת מֶרְכַּז הַחַיּוּת שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל, ח”י אֱלוּל – הֻלֶּדֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים, מוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְאַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הֵבִיא לָעוֹלָם אוֹר חָדָשׁ וְעָצְמָתִי – תּוֹרַת הַחֲסִידוּת. הוּא עוֹרֵר אֶת הַנִּיצוֹץ הֶחָבוּי בְּכָל יְהוּדִי, גַּם אִם הוּא נֶחֱשַׁב עַד אָז לְאִישׁ פָּשׁוּט, וְהִבְעִיר אוֹתוֹ בְּאַהֲבַת ה’ וּבְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל יוֹקֶדֶת. מוּבָא כִּי הָעוֹלָם הָיָה דּוֹמֶה לְנָהָר שֶׁיָּבְשׁוּ מֵימָיו. בָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הִכְנִיס טְרִיּוּת לַעֲבוֹדַת ה’ שֶׁלָּנוּ וְהֶחְזִיר אֶת הַלַּחְלוּחִית שֶׁבָּהּ. דַּרְכּוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב דּוֹמָה לְדַרְכּוֹ שֶׁל הָאָב. הוּא הִכְנִיס אוֹתָנוּ לְ’שׁוֹק’ רוּחָנִי וּבְכָךְ עוֹרֵר אֶת הַלְּבָבוֹת.

אֲבָל כְּמוֹ בְּאֵשׁ גַּשְׁמִית, גַּם הִתְלַהֲבוּת רוּחָנִית עֲלוּלָה לִדְעוֹךְ כַּעֲבֹר זְמַן. כָּאן מַגִּיעַ חִדּוּשׁוֹ שֶׁל אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן. רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן, שֶׁרָאָה עַצְמוֹ כְּנֶכֶד רוּחָנִי שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, פָּעַל בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה. הוּא סָלַל לְאוֹתָם גִּלּוּיִים מַסְעִירִים שֶׁל סָבוֹ הָרוּחָנִי דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה מְפֹרֶטֶת בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָה רְחָבָה וּמֻסְבֶּרֶת אוֹתָהּ גִּלָּה וְלִמֵּד. דֶּרֶךְ זוֹ מְאַפְשֶׁרֶת לָאָדָם לִסְלֹל אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ, עַל פִּי הַחוּשִׁים וְהַכִּשְׁרוֹנוֹת הָאִישִׁיִּים שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְהִשְׁתַּנּוֹת.

שֶׁנִּזְכֶּה לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְהִתְחַדֵּשׁ בְּשָׁנָה מְחֻדֶּשֶׁת וּמְשֻׁפֶּרֶת!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי