חוּשׁ הַהִלּוּךְ

פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר פּוֹתַחַת אֶת חֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים. בַּאֲרִיכוּת רַבָּה מְפֹרָט בָּהּ מִנְיַן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִ-יב הַשְּׁבָטִים, סִדְרֵי חֲנָיַת הַשְּׁבָטִים סְבִיב הַמִּשְׁכָּן, הִתְחַלְּקוּתָם לְאַרְבַּע קְבוּצוֹת בְּאַרְבָּעָה דְּגָלִים וְסִדְרֵי הַתְּנוּעָה שֶׁלָּהֶם בְּמַסְּעוֹת הַמִּדְבָּר. הָאֲוִירָה הָעוֹלָה מִבֵּין פְּסוּקֵי הַפָּרָשָׁה הִיא שֶׁל מִשְׁטָר צְבָאִי קַפְּדָנִי – הַכֹּל מָדוּד וְסָפוּר עִם תָּכְנִיּוֹת פְּעֻלָּה לְכָל מַצָּב.

לֹא לִשְׁכֹּחַ! לְאַחַר שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם וְקִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה, אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי כְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּתְחִלָּתוֹ שֶׁל מַסַּע לְחִימָה לְכִבּוּשָׁהּ. לָכֵן אֵין פֶּלֶא שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הוֹפֵךְ בִּשְׁלַב זֶה לְצָבָא שֶׁל מַמָּשׁ.

הַחוּשׁ לְהִתְקַדֵּם

צְפִיתֶם פַּעַם בְּמִסְדָּר צְבָאִי? אַחַד הַמַּרְאוֹת הַמַּרְהִיבִים בּוֹ הוּא הַצְּעִידָה. צְעִידַת חַיָּלִים בְּסֵדֶר מוֹפְתִי, “שְׂמֹאל-יָמִין-שְׂמֹאל”, מְבַטֵּאת אֶת הָעָצְמָה הַצְּבָאִית. כָּל הַחַיָּלִים, עִם כָּל הַשֹּׁנִי שֶׁיֶשׁ בֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, מִתְקַדְּמִים בְּקֶצֶב אָחִיד וּבְעִקְבִיּוּת אֶל עֵבֶר הַמַּטָּרָה.

בְּסִפְרֵי הַקַּבָּלָה וְהַחֲסִידוּת מוּבָא שֶׁכָּל אֶחָד מִשְּׁנֵים-עָשָׂר הַשְּׁבָטִים מְבַטֵּא חוּשׁ מְיֻחָד. אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן רַק לַחֲמֵשֶׁת הַחוּשִׁים שֶׁלָּנוּ (רְאִיָּה, שְׁמִיעָה, רֵיחַ, טַעַם וּמִשּׁוּשׁ) אֶלָּא לְעוֹד שִׁבְעָה נוֹסָפִים, סַךְ הַכֹּל שְׁנֵים-עָשָׂר. יב הַחוּשִׁים הַלָּלוּ מִשְׁתַּיְּכִים לְ-יב הַשְּׁבָטִים – חוּשׁ לְכָל שֵׁבֶט – וּלְ-יב חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה – חוּשׁ לְכָל חֹדֶשׁ. וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר אֵלֵינוּ? כִּי הַחוּשׁ הַמְּיֻחָד לַחֹדֶשׁ שֶׁזֶּה עַתָּה נִכְנַסְנוּ אֵלָיו, חֹדֶשׁ סִיוָן, הוּא חוּשׁ הַהִלּוּךְ.

מָה הַכַּוָּנָה שֶׁהִלּוּךְ הוּא חוּשׁ? כַּאֲשֶׁר אֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְמָקוֹם מְסֻיָּם אֲנִי פָּשׁוּט קָם וְהוֹלֵךְ לְעֶבְרוֹ. אֵיזֶה חוּשׁ צָרִיךְ בִּשְׁבִיל כָּךְ? כַּנִּרְאֶה שֶׁהֲלִיכָה אֵינָהּ רַק פְּעֻלָּה סְתָמִית שֶׁל הֲזָזַת הָרַגְלַיִם, אֶלָּא בִּטּוּי לְכֹחַ אַדִּיר שֶׁגָּנוּז אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. זֶהוּ הַחוּשׁ לְהִתְקַדֵּם, לֹא לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם. אֲנִי לֹא מִסְתַּפֵּק בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לִי, אֶלָּא שׁוֹאֵף תָּמִיד לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה, אֶל הַיַּעַד הַבָּא.

הַדָּבָר הַמְעַנְיֵן הוּא הַהֲלִיכָה לְאָחוֹר. כֵּן, גַּם הֲלִיכָה לְאָחוֹר הִיא סוּג שֶׁל הֲלִיכָה וּבְהֶחְלֵט חֵלֶק מֵהַבִּצּוּעִים הַיִּחוּדִיִּים שֶׁל חוּשׁ הַהִלּוּךְ. לָלֶכֶת – צָרִיךְ לִלְמֹד, אָז בּוֹאוּ נֵצֵא יַחַד לְמַסַּע רַגְלִי בְּעִקְבוֹת חוּשׁ הַהִלּוּךְ שֶׁלָּנוּ.

לְהִתְקַדֵּם בַּנְּפִילָה

בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה נֶעֱרַךְ חִידוֹן אַרְצִי. כְּלוֹמַר, לֹא רַק לְיַלְדֵי הַתַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בֵּין תַּלְמִידֵי מוֹסָדוֹת מִכָּל רַחֲבֵי הָאָרֶץ. מִכָּל תַּלְמוּד תּוֹרָה הָיוּ אֲמוּרִים לְהִבָּחֵר שְׁנֵי נְצִיגִים שֶׁיַּעֲלוּ לִשְׁלַב הַגְּמָר. כַּמּוּבָן, הַנְּצִיגִים הַנִּבְחָרִים הֵם אֵלּוּ שֶׁיַּעְפִּילוּ לַגְּמָר בַּשָּׁלָב הַמֻּקְדָּם שֶׁל הַחִידוֹן, בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה. הִשְׁקַעְתִּי הָמוֹן, שִׁנַּנְתִּי וְחָזַרְתִּי. כֻּלָּם, גַּם אֲנִי, הָיִינוּ בְּטוּחִים שֶׁאֶהְיֶה מֵהַשְּׁנַיִם הַנִּבְחָרִים. אֲבָל מָה? תִּכְנוּנִים לְחוּד וּמְצִיאוּת לְחוּד. בְּמִבְחַן הַגְּמָר נִכְנְסוּ לָהֶן שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת דַּוְקָא מֵהַנּוֹשֵׂא שֶׁהֲכִי פָּחוֹת יָדַעְתִּי. וְלֹא, לְאַכְזָבָתִי הָרַבָּה, לֹא הָיִיתִי מֵהַזּוֹכִים הַמְּאֻשָּׁרִים.

אֵיזֶה כִּשָּׁרוֹן עָלַי לְהַפְעִיל כָּאן? עַד לַחִידוֹן הַהִלּוּךְ שֶׁלִּי הָיָה הִלּוּךְ שֶׁל הִתְקַדְּמוּת. הַיַּעַד הַנִּכְסָף הוּא הַזְּכִיָּה בַּחִידוֹן, וּלְשֵׁם כָּךְ עָלַי לַחְתֹּר קָדִימָה – לִלְמֹד וּלְשַׁנֵּן. אֲבָל כָּעֵת, כְּשֶׁמִּתְבָּרֵר לִי שֶׁלֹּא אַגִּיעַ לְשָׁם, אֲנִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי בְּמַצָּב שֶׁל נְפִילָה. יְרִידָה מֵהַחֲלוֹמוֹת הַנְּעִימִים אֶל הַמְּצִיאוּת הַמָּרָה וְהַמְּאַכְזֶבֶת, אַכְזָבָה בְּעִקָּר מֵעַצְמִי

וּבְכֵן, גַּם נְפִילָה כָּזוֹ הִיא הִלּוּךְ! לָלֶכֶת קָדִימָה זוֹ לֹא תָּמִיד חָכְמָה גְּדוֹלָה. יֵשׁ הֲלִיכָה ‘עַל הַגֹּבַהּ’ וְיֵשׁ גַּם הֲלִיכָה לָעֹמֶק. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַצְלִיחַ בַּתִּכְנוּנִים שֶׁלִּי, קַל לִי לְהוֹדוֹת לַה’ וְלִשְׂמֹחַ. לָמָּה? כִּי הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁל ה’ וְשֶׁלִּי הָיוּ מְתֹאָמוֹת לְהַפְלִיא, מַמָּשׁ הִסְתַּדְּרוּ לָהֶן יַחַד… אֲבָל כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ מִשְׁתַּבֵּשׁ, וּמִתְבָּרֵר לִי שֶׁהַתָּכְנִיּוֹת שֶׁל ה’ הָיוּ שׁוֹנוֹת מִשֶּׁלִּי – כָּאן בָּא מְקוֹמוֹ שֶׁל הַהִלּוּךְ לְאָחוֹר.

כָּעֵת עָלַי לְנַסּוֹת לִמְצֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּכִּשָּׁלוֹן. כְּשֶׁאֶזְכֶּה לְהַכִּיר בּוֹ אֲגַלֶּה כִּי גַּם הֲלִיכָה לְאָחוֹר הִיא סוּג שֶׁל הִתְקַדְּמוּת. אֲנַסֶּה לְהָבִין מָה ה’ מְבַקֵּשׁ לְלַמֵּד אוֹתִי כָּעֵת – שֶׁלֹּא אֶתְמַלֵּא בְּגַאֲוָה, שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ שֶׁהַנִּצָּחוֹן תָּמִיד כְּבָר מֻנָּח בַּכִּיס שֶׁלִּי, שֶׁעָלַי לְהִתְאַמֵּץ בֶּעָתִיד יוֹתֵר. אוּלַי הָיִיתִי יוֹתֵר מִדַּי מְרֻכָּז בְּעַצְמִי? כָּךְ אוֹ כָּךְ, אֵין סִבָּה אֲמִתִּית לְהִתְעַצֵּב. הֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר זָכִיתִי – גַּם אִם לֹא בַּחִידוֹן – לִלְמֹד תּוֹרָה.

לְהִתְקַדֵּם אֶל הַשְּׁלִיחוּת

וְיֵשׁ סוּג נוֹסָף שֶׁל הִלּוּךְ לְאָחוֹר. לְמַעַן הָאֱמֶת זוֹ כְּלָל אֵינָהּ הֲלִיכָה לְאָחוֹר, אֶלָּא רַק נִרְאֵית כָּזוֹ. לְמַעֲשֶׂה הִיא בְּעֶצֶם הִתְקַדְּמוּת:

לֹא מִזְּמַן נֶעֱרַךְ אֶצְלֵנוּ הַמִּשְׂחָק “מְחַפְּשִׂים אֶת הַמַּטְמוֹן”. זוֹכְרִים? אַתָּה מְקַבֵּל בְּתַחֲנַת הַיְּצִיאָה כְּתַב חִידָה, שֶׁשּׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֶל הַיַּעַד הַבָּא, בּוֹ מֻחְבָּא כְּתַב חִידָה נוֹסָף, וְכָךְ מִתְקַדְּמִים מִיַּעַד לְיַעַד עַד לַמַּטְמוֹן. הַמַּטְמוֹן מֻחְבָּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּמָקוֹם מַפְתִּיעַ, כָּזֶה שֶׁלֹּא שִׁעַרְתָּ קֹדֶם. מָה הָיָה בַּפַּעַם הַזּוֹ? הַחִידָה הוֹבִילָה אוֹתָנוּ אֶת קוֹמָה 17 שֶׁל ‘מִגְדְּלֵי יְעָרִים’. טִפַּסְנוּ בִּמְהִירוּת אֶת 300 הַמַּדְרֵגוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטְמוֹן, כָּךְ סָבַרְנוּ. אֲבָל כְּשֶׁהִגַּעְנוּ אֵלָיו הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁלֹּא הַמַּטְמוֹן מַמְתִּין שָׁם אֶלָּא כְּתַב חִידָה נוֹסָף, שֶׁשָּׁלַח אוֹתָנוּ אַחַר כָּבוֹד… לְמַטָּה, לַחֲצַר הַמִּגְדָּל!

הַסִּפּוּר הַזֶּה הוּא לֹא שֶׁל נְפִילָה וְגַם לֹא שֶׁל שִׁפּוּר לְאָחוֹר. הוּא סִפּוּר שֶׁל הִתְקַדְּמוּת, שֶׁל יְרִידָה שֶׁהִיא בְּעֶצֶם סוּג שֶׁל עֲלִיָּה. לִירִידָה מִסּוּג זֶה קוֹרְאִים “יְרִידָה צֹרֶךְ עֲלִיָּה”. לִפְעָמִים נִרְאֶה לָנוּ שֶׁהַמַּטְמוֹן נִמְצָא אֵי שָׁם לְמַעְלָה, אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁהוּא נִמְצָא לְמַטָּה.

אֵיפֹה רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּל חָסִיד בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה? בָּרוּר, אֵצֶל הָרַבִּי שֶׁלּוֹ. שָׁם קְדֻשַּׁת הַחַג מֻרְגֶּשֶׁת, הַתְּפִלּוֹת נֶאֱמָרוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת, הַתְּקִיעוֹת – הַכֹּל שָׁם אַחֶרֶת. אֲבָל מִי אָמַר שֶׁהַפַּעַם הָרַבִּי רוֹצֶה אוֹתְךָ אֶצְלוֹ? אוּלַי הוּא מַעֲדִיף שֶׁתִּהְיֶה בְּמָקוֹם נִדָּח, בּוֹ אֵין מִנְיַן יְהוּדִים בִּלְעָדֶיךָ? דַּוְקָא שָׁם, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מְרֻחָק, קָרוֹב הֶחָסִיד-הַשָּׁלִיחַ לָרַבִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר.

הֶחָסִיד וְהָרַבִּי הֵם דֻּגְמָה מְצֻיֶּנֶת לַהֲלִיכָה שֶׁעֲלוּלָה לְהֵרָאוֹת כִּנְסִיגָה וְהִתְרַחֲקוּת, אַךְ בְּעֶצֶם הִיא הַהִתְקַדְּמוּת הָאֲמִתִּית. לִהְיוֹת קָרוֹב לַה’ פֵּרוּשׁוֹ לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ וּלְמַלֵּא בִּמְסִירוּת אֶת שְׁלִיחוּתִי.

שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקַדֵּם יַחַד אֶל הַיַּעַד!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי