חודש כסלו: אלפים ופלאים

במחזור החודשים הנוכחי אנו לומדים על הקבלת חודשי השנה למידות הרחמים “ה’ ה’ אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה”. בחודש חשון עסקנו במדת “נוצר חסד” ועכשיו בכסלו, החודש התשיעי במניין החודשים מניסן, הגענו למדת “לאלפים”, היא המדה התשיעית כפי שמלמד האר”י הקדוש. זו ממש הפתעה! הרי “נוצר חסד לאלפים” הוא ביטוי אחד שפירושו: ה’ שומר את הזכויות שאנו עושים לאלפי שנים ודורות! אך מה משמעות המלה “לאלפים” בפני עצמה?

אלופים באלף-בית

נתחיל להתבונן במלה אֶלֶף. בשפה העברית המקורית אין מקריות, כל מלה נושאת משמעות עמוקה. לשורש אלף יש משמעות של לימוד, לא רק לאלף בעלי חיים (כמו שרגילים לומר היום), אלא לימוד בדרגה גבוהה ביותר, כמו בפסוק מספר איוב “הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה”. השרש אלף והמספר אֶלֶף קשורים גם לאות אָלֶף. האותיות הן אבני-הבניין הראשוניות של המציאות ושל התודעה (בדומה לחלקיקים אלמנטריים בפיזיקה), ולכן כל לימוד, אילוף חכמה, מתחיל באות הראשונה באלף-בית. לא רק הילדים בכתה אל”ף משננים “קמץ אל”ף אָ”, גם החכמים הגדולים מתחילים תמיד מאל”ף, כלומר מנקודת אחת ראשונית ההולכת ומתפתחת (וכל האותיות הבאות הן כמו פיתוח של אל”ף: ב פירושה פעמיים א וכן הלאה). הערך המספרי של אל”ף הוא אחד (1), וגם המספר אֶלֶף (1000) פירושו לחזור לנקודת ההתחלה! והנה כבר קשר לחנוכה, חג החינוך: חינוך ילדים מתחיל באותיות האלף-בית, גם בעידן המחשב והמדיה (וגם בתקופת קורונה), מי שחוזר תמיד על אל”ף יהיה אלוף!

בהמשך לפסוק “אאלפך חכמה”, הוסיפו חז”ל את הביטוי “אאלפך בינה” וכך הסבירו את רצף האותיות אלף-בית, אלף מאלפת-מלמדת בינה. הבינה באה אחרי החכמה, קולטת אותה, מעבדת ובונה (בינה). אם כבר, לחכמה ובינה מצטרפת הדעת, וכך מושלמת השלישיה חכמה-בינה-דעת (חב”ד). אבל נדייק יותר: אם האל”ף מלמדת-מאלפת חכמה ובינה, מכאן שהיא רומזת למקור עליון הנמצא מעל החכמה עצמה! אכן, במערכת הספירות הקבלית, הספירה הראשונה ממש, עוד לפני החכמה, היא הכתר. בכוחות הנפש, הכתר הוא מעל המודעות – אין בו חכמה גלויה אבל ממנו נובעת החכמה! בכתר נמצאת “חכמה סתומה” (‘חכמה סתימאה’ בלשון הקבלה), כח נעלם המוליד את החכמה (‘כח המשכיל’). כך הכתר הוא המקור הנעלם, כמו מי התהום; החכמה היא המעיין הנובע מהמקור; והבינה הופכת כבר לנהר עמוק ורחב ידים, כרמוז ב”נוצר חסד לאלפים” ראשי תבות נחל.

כעת פענחנו את סוד המידה “לָאֲלָפִים”: פירושה הכח הנעלם בספירת הכתר ממנו יוצאים שני אלפי”ם, “אאלפך חכמה, אאלפך בינה”. החכמה והבינה גנוזות כמובן בתורה, והנה חז”ל אומרים שהתורה קדמה אלפיים שנה לבריאת העולם, וכך פעמיים אלף-לימוד הם גם פעמיים אֶלֶף. ומה הקשר למדות הרחמים? כי התהוות החכמה והבינה היא בזכות רחמי ה’ המרובים, כמו שאנו פותחים את ברכות הבקשה בתפילת שמונה-עשרה בתחינה “אתה חונן [כי אתה ‘א-ל רחום וחנון’] לאדם דעת… חננו מאתך חכמה בינה ודעת”. נהפוך את אותיות אלף ונקבל פלא – הפלא הוא השורש הנסתר, מופלא, מעל הכוחות השכליים הגלויים.

סוד פך השמן

מהו נס חנוכה? היוונים טמאו את כל השמנים, והנה – בדרך פלא – נותר פך אחד של שמן זית זך, חתום בחותמו של כהן גדול, טהור ושמור מכל מגע זר. את ההמשך כולנו מכירים, אבל עוד לפני הנס הגלוי, כאשר מנורת המקדש דלקה שמונה ימים רצופים, הכל מתחיל בעצם מציאותו ומציאתו של אותו פך שמן קטן.

פך השמן הוא נקודת החכמה השורשית, השמן מפיק את אור החכמה. זו נקודת קודש עמוקה ואיתנה, עמוק בלב העם כולו ובלבו של כל יהודי, ששום כוח חיצוני בעולם לא מצליח לפגוע בה ולטמאה. באותו כד קטן ותמים טמון כח אין-סופי – כמו אות אל”ף המתפתחת לאלף-בית שלם שבו נברא עולם – וכך הוא דולק ומאיר עוד ועוד, מגלה את הפלא מעל גבולות הזמן. ומהו המקור לאותה חכמה עצמה, מהיכן מגיע פך השמן הטהור? הוא נמצא ב”חותמו של כהן גדול”, באוצר הנסתר בתוך הכתר העליון, בסוד מידת “לאלפים” המאלפת ומוציאה לאור את החכמה הבינה והדעת.

דברנו הרבה על חכמה, אבל לא נשכח שהחשמונאים, הכהנים הקדושים, הם גם גיבורים, ולצד נס פך השמן אנו חוגגים את הנס הגדול של נצחון המעטים על הרבים, נצחון שחנוכת המקדש עומדת בשיאו. אכן, המקובלים אומרים שהשורש העליון ביותר של מושג הגבורה הוא בספירת הכתר העליונה, שם נמצאת הגבורה של “עתיק יומין” בתוך החכמה הסתומה. במלים פשוטות בשבילנו: הגבורה העליונה היא כח אדיר ה’דוחף’ את האור האלוקי האין-סופי להתגלות. מכאן יונקת גבורת החשמונאים, שאינם מוותרים על הקדושה הטמונה בעם ישראל ומוכנים להלחם עבורה במסירות נפש, נלחמים ומנצחים!