חסד שבמלכות – למלוך מאהבה

השבוע האחרון בספירת העומר, שבוע המלכות, הוא “שבוע מנהיגות”. השאלה הראשונה היא, מי רוצה להיות מנהיג? התשובה היא שכל אחד מאיתנו, באיזה-שהוא מקום, רוצה להנהיג, לשלוט ולקבוע. התכונה הזו טבועה בגֵנים של האדם שנברא בקומה זקופה ובצלם א-להים, והתברך בשליטה על כל היצורים. הדחף להנהיג ולשלוט הוא החסד שבמלכות, והמשימה שלנו היא לעשות זאת בצורה מתוקנת.

המניע לשלוט יכול להיות שלילי, גס ונמוך, אגו כוחני ללא מעצורים הרוצה לבלוע הכל, “אני ואפסי עוד”. כך מתארת הקבלה את “המלכים בעולם התוהו” שכל אחד מהם אמר בתורו “אני אמלוך” (והעוצמה ההרסנית הזו שברה את הכלים, ולכן כתוב על כל אחד מהם, “וימלֹך… וימֹת”).

המניע החיובי למלכות אינו כדי לבטא את האני, אלא מתוך רצון אמיתי להיטיב לאחרים, במדת החסד והאהבה. כך מתואר בקבלה שבריאת העולם החלה באמירה פנימית, כביכול, של הקדוש-ברוך-הוא “אני אמלוך” – כדי להיטיב לברואים. באותה מדה, הקדוש-ברוך-הוא מעניק לנו כוחות כדי שנוכל להיטיב ונלך בעקבותיו להיות “מלכי חסד”, חסד שבמלכות.

תרגיל מעשי

יש בנו כוחות, אך האם אנו מנצלים אותם כדי להשפיע ולהיטיב לאחרים?