חסד שבתפארת – אהבת היפי

ספירת התפארת קשורה כמובן ליופי, וספירת החסד היא כח האהבה והמשיכה. לכן חסד שבתפארת הוא אהבת היופי.

אבל האם היופי הוא טוב? הרי לא כל הנוצץ זהב ולא כל היפה הוא טוב. אדרבה, אנו מצווים במפורש שלא להתפתות אחרי מראה עינינו, ויודעים מה קרה כשאכלנו מפרי עץ הדעת שהיה כה יפה, “תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם”[1]… אולם מצד שני, התורה מדגישה שהאמהות הצטיינו ביופיין, ואף נראה שיעקב אבינו (“בחיר האבות”[2]) התאהב במבט ראשון ברחל אמנו בשל היותה “יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה”[3]. אז כיצד נשפוט את היופי ומתי נאהב אותו?

יופי בפנים ובחוץ

הקב”ה ברא עולם יפה, וברא אותנו עם משיכה טבעית ליופי ודחיה ממה שאינו יפה. אלא שהיופי החיצוני צריך לשקף יופי פנימי רוחני – אישיות יפה וטובה, עדינה ומאירה. אחת ההגדרות למושג היופי היא התאמה ויחס נכון, כמו גוף האדם שנברא “בצלם אלהים” (וכן ביחסים הפיזיים בגוף יש התאמה מושלמת). באותו אופן, באישיות יפה יש התאמה והרמוניה בין הנטיות והכוחות השונים, יופי החוזר ומשתקף ביפי הגוף. כמו שאומרים באידיש “אַ-שֵיינֶע יִיד” – יהודי יפה – בפנימיות ובחיצוניות גם יחד.

אמנם “שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה’ הִיא תִתְהַלָּל”[4], אך הפירוש העמוק הוא שהיופי בפני עצמו הוא הבל, אולם “אשה יראת ה'” תתהלל גם בחן וביופי! וכן רחל היתה “יפת תאר” ביפי גופני ו”יפת מראה” בקלסתר פניה ששיקף את תכונות נפשה האצילות. אגב, בזוגיות בריאה וטובה האשה היא הכי יפה בעולם בעיני בעלה, “חן אשה על בעלה”[5] (ואין כל צורך לחפש אחר יופי פיזי אחר).

עלינו לתת את המקום הנכון לחסד שבתפארת, לאהבת היופי. טוב לרצות “להיות יפים” – לשאוף שהאישיות שלנו תהיה יפה וטובה, וממילא מוצאת חן וראויה להתפאר (מבלי לחפש מחמאות). “וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם”[6], גם בהופעה חיצונית נאה ולא מוזנחת. וודאי כשמביטים על הזולת, עלינו לחפש את הנקודות היפות שבו, כך נגיע למציאת חן הדדית ולאהבת ישראל.

תרגיל מעשי

בנוגע לעצמנו, נחשוב באלו נקודות אנו יכולים לשפר את הופעת הנפש שלנו, במה כדאי וצריך להוסיף ולייפות. ובמפגש עם אחרים, נשתדל יותר לראות את הטוב והיפה שבהם.

[1] בראשית ג, ו.

[2] בראשית רבה עו, א.

[3] בראשית כט, יז.

[4] משלי לא, ל. ראו חידושי מהר”ם שיף לכתובות יז, א.

[5] סוטה מז, א.

[6] משלי ג, ד.