חרדים בתל-אביב

הדרך להתקדם ביחד, ציבור החרדים לדבר ה' עם הציבור שמגדיר את עצמו חילוני, דורשת מכל אחד לתת לעבודת ה' את מה שמאפיין אותו. מהצבור הכללי נלמד את הצורך בהרגשת טוב טבעית בעבודת ומהצבור החרדי את הנאמנות לאמת הצרופה, וביחד...

סיסמת עבודת הקירוב בדורנו היא ‘מתקדמים ביחד’ – לדתיים יש מה לתת לחילונים (או, בסגנון החב”די המדויק והחביב, לאלו שאינם-שומרי-תורה-ומצוות-לעת-עתה) אך בהחלט יש גם מה לקבל מהם. כולנו רחוקים משלמות וצריכים להתקדם יחד בעבודת ה’ יתברך, לאור הדרכותיה של תורתנו הקדושה.

מה יש ל’דוסים’ מירושלים עיר הקדש (או מבני-ברק, או מגבעות השומרון) ללמוד מאזרחי ‘מדינת תל אביב’? ומהי הדרך הנכונה לשווק להם את התורה ומצוותיה?

בעולם הדתי רגילים לחשוב על התורה קודם כל כאמת מחייבת, תובעת והרבה פעמים מייגעת. כדי להביא את התורה למי שרגילים לבדוק קודם כל מה טוב ונעים לי צריכים להציג אותה ככזו המתאימה לחיים לכתחילה ומבטיחה למקיימיה את החיים הכי טובים בגשמיות וברוחניות. באמת, זו אינה נסיגה דיעבדית, לצורכי יח”צ, ל’יהדות נוחה’. אדרבא, זו עליה מעבודת הבינונים, המבוססת על אתכפיא, לעבודת הצדיקים החווים תענוג ושמחה בעבודת ה’. עבודה כזו היא תיקון הברית האמתי – חידוש הברית בין ה’ לישראל, שצריכה להיות רווית אהבה ותענוג ממש כמו ברית הנישואין. אם כן, את דרישת התענוג והטוּב בעבודת ה’ מקבלים הדתיים דווקא מהתל-אביבים.

לאור זאת עלולים מביאי התורה לתל-אביב לחשוב שמתפקידם ‘לעגל פינות’ ולהציג את התורה והמצוות ב’גרסה מרוככת’ – להפוך אותה מ”תורת אמת” ל”תורת חסד” בלבד. אך לא! עלינו להאמין כי כמו שעבורנו האמת מחייבת, גם כשאינה נוחה, גם מי שעומד מולנו מחפש את האמת. כדי להגיע לחוקרים המבקשים את האמת חובה לדבר אמת צרופה – לבטא את “תורת אמת” ללא כחל ושרק. דווקא מתוך דרישת-אמת זוכים גם לחוש ולבטא רחמים, להגיע ליראת שמים רגישה ואמתית ובסופו של דבר לעבודת ה’ מתוך אהבה. אם כן, ה’מתנה’ של החרדים-על-דבר-ה’ לחבריהם בתל-אביב היא דווקא האמת הבלתי-מתפשרת.

בלשון הקבלה והחסידות, היחס בין שתי הדרכים הללו בעבודת ה’ הוא היחס שבין “פרצוף לאה” ו”פרצוף רחל”: עבודת ה’ בכל הדורות, בעיקר מאז שגלינו מארצנו, מבוססת בעיקר על תודעת “מח שליט על הלב” – עבודה לא-טבעית שיש בה ממד מעייף (הלאוּת של פרצוף לאה…), עד שהיא נראית מרחוק קודרת ומרתיעה (“כי שנואה לאה”). בארץ ישראל נבנה הטבע היהודי של עם ישראל, המוליד עבודת ה’ טבעית וזורמת, “יפת תאר ויפת מראה” כרחל. אכן, “ויאהב יעקב את רחל מלאה” – אהבת רחל באה דווקא מכח לאה והאהבה אליה. דווקא המבט המפוכח והאמתי של עבודת ה’ החרדית, המזהה ומדייק את הטבע היהודי הטוב, מאפשר לבנות נכון מודעות טבעית יהודית שמחה וזורמת, כזו שאפשר רק להתאהב בה. ישראל בגימטריא אמת ועוד יפי – חיבור אותו ניתן לבנות רק כולנו יחד.

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן