יַצִּיבוּת מְהַלֶּכֶת

שָׁלוֹם יְלָדִים!

פָּרָשׁוֹת נִצָּבִים-וַיֵּלֶךְ, אוֹתָן נִקְרָא בַּתּוֹרָה הַשַּׁבָּת, נִקְרָאוֹת בְּרֹב הַשָּׁנִים יַחַד. הַחִבּוּר בֵּינֵיהֶן בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית יָכוֹל לְלַמֵּד אוֹתָנוּ הָמוֹן, מִשּׁוּם שֶׁאִם נָשִׂים לֵב מְדֻבָּר בִּשְׁנֵי הֲפָכִים. “נִצָּבִים” מְתָאֵר עֲמִידָה אֵיתָנָה עַל מָקוֹם אֶחָד, לְלֹא נְטִיָּה לְכִוּוּן זֶה אוֹ אַחֵר. לְעֻמָּתוֹ, “וַיֵּלֶךְ” מַצְבִּיעַ עַל תְּנוּעָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֶפְכָּהּ הַגָּמוּר שֶׁל הָעֲמִידָה הַיַּצִּיבָה.

מָה אָנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מֵהַיַּצִּיבוּת הַמְּהַלֶּכֶת הַזּוֹ?

לַעֲקֹף מֵרֹאשׁ אוֹ לְהִתָּקַע?

אֶלְחָנָן הוּא טִפּוּס מֻשְׁלָם. אֵיךְ הִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה הַזּוֹ? אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁבִיל זֶה חָכָם גָּדוֹל. דָּבָר רִאשׁוֹן הוּא יֶלֶד חָכָם עִם כִּשְׁרוֹנוֹת לִמּוּדִיִּים, כָּךְ שֶׁתְּחוּם הַלִּמּוּדִים לֹא מְהַוֶּה אֶתְגָּר מַשְׁמָעוּתִי בִּשְׁבִילוֹ, לְפָחוֹת לְפִי הֲבָנָתִי הַדַּלָּה… גַּם מִבְּחִינָה חֶבְרָתִית הוּא מְמֻקָּם הֵיטֵב. יֵשׁ לוֹ לֵב טוֹב שֶׁתָּמִיד מְצֻיָּד בְּפָנִים מְחֻיָּכוֹת, הוּא אוֹהֵב לַעֲזֹר לַחֲבֵרִים גַּם בְּלִי לָתֵת הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא עָשָׂה לְךָ טוֹבָה גְּדוֹלָה. כַּאֲשֶׁר אָנוּ יוֹשְׁבִים לְתַכְנֵן אֵרוּעַ אוֹ פְּעִילוּת נִרְאֶה שֶׁהוּא מְתַכְנֵן כָּל פְּרָט, כּוֹלֵל לְקִיחָה בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁל תַּקָּלוֹת מְצוּיוֹת. בְּקִצּוּר, הֵבַנְתֶּם?

לֹא חוֹשֵׁב שֶׁעֲרִיכַת הַשְׁוָאוֹת הִיא דָּבָר נָכוֹן, וּבְסַךְ הַכֹּל צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, אֲבָל מַחֲשָׁבוֹת וּרְצוֹנוֹת לְחוּד וּמְצִיאוּת לְחוּד, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים אֲנִי מוֹצֵא אֶת עַצְמִי מְהַרְהֵר וּמַשְׁוֶה. “אִם רַק הָיָה לִי אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ”, “אִם רַק הָיוּ לִי אֶת יְדֵי הַזָּהָב שֶׁלּוֹ”, אִם הָיִיתִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְתֻכְנָן כְּמוֹתוֹ”…

לָקַח לִי הַרְבֵּה זְמַן עַד שֶׁנָּפַל אֶצְלִי הָאֲסִימוֹן וְהֵבַנְתִּי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב: יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁלָּהֶם עוֹבֶרֶת – וְלֹא בְּמִקְרֶה – דֶּרֶךְ הַנְּפִילוֹת וְהַכִּשְׁלוֹנוֹת. כַּאֲשֶׁר רוֹב הָאֲנָשִׁים רוֹאִים קִיר הֵם פּוֹנִים לִמְצִיאַת חֲלוּפוֹת עֲקִיפָה, אֲבָל אֶצְלִי זֶה אַחֶרֶת – עַד שֶׁאֲנִי לֹא נִתְקַע בּוֹ אֲנִי לֹא מְשֻׁכְנָע בְּקִיּוּמוֹ. אֲנִי כַּנִּרְאֶה צָרִיךְ לָלֶכֶת ‘דּוּךְ’, לְהִתָּקַע בּוֹ וְאָז כְּבָר אֵדַע אַחַת וּלְתָמִיד בְּוַדָּאוּת מֵהֵיכָן לֹא כְּדַאי לַעֲבֹר…

אַגַּב, אֵין לִי מֻשָּׂג עִם מָה מִתְמוֹדֵד אֶלְחָנָן, הַאִם גַּם לוֹ יֵשׁ נְפִילוֹת וּמֵאֵיזֶה סוּג הֵן, אֲנִי רַק דֵּי מְשֻׁכְנָע כַּיּוֹם שֶׁגַּם לוֹ יֶשְׁנָן נְפִילוֹת, אֶלָּא שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים אֵינָם מְזַהִים אוֹתָן. אֲבָל אַתֶּם יוֹדְעִים מָה? זֶה בֶּאֱמֶת לֹא מְשַׁנֶּה. אֶלְחָנָן הוּא אֶלְחָנָן וַאֲנִי הוּא אֲנִי, וְאֶת הַמַּסְלוּל שֶׁלִּי כְּפִי שֶׁאֲנִי – רַק אֲנִי אָמוּר לַעֲבֹר.

עֲמִידָה בְּמָקוֹם טוֹב

בְּסִפְרֵי הַחֲסִידוּת מוּבָא כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ בְּשָׁרְשָׁהּ, טֶרֶם יָרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה וְהִתְלַבְּשָׁה בַּגּוּף הַגַּשְׁמִי, נִקְרֵאת ‘עוֹמֶדֶת’. הִיא עוֹמֶדֶת נִצֶּבֶת בְּחֵיקוֹ שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ, מוּאֶרֶת בְּאוֹרוֹ וְנֶהֱנֵית מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, לְלֹא כָּל צֹרֶךְ תְּנוּעָה לְכִוּוּן זֶה אוֹ אַחֵר.

מָה הַכַּוָּנָה? הֱיוֹת וְאֵין לָהּ קֶשֶׁר עִם גּוּף גַּשְׁמִי אֵין לָהּ כָּל הִתְמוֹדְדוּת וּמִמֵּילָא אֵין לָהּ כָּל בְּחִירָה. הִיא נִמְשֶׁכֶת לַטּוֹב, לַה’, בְּאֹפֶן פָּשׁוּט וּבָרוּר. בְּמַצָּב כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר אֵין שׁוּם לְבָטִים וּקְשָׁיִים, נֶחֱשֶׁבֶת גַּם הַהִתְקַדְּמוּת וְהַהֲלִיכָה לַעֲמִידָה בַּמָּקוֹם.

לֹא רַק הַנְּשָׁמָה נִקְרֵאת כָּךְ. גַּם הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים נִקְרָאִים ‘עוֹמְדִים’, לַמְרוֹת שֶׁהַנָּבִיא מְתָאֵר אֶת תְּנוּעָתָם הָרַבָּה כְּ”רָצוֹא וָשׁוֹב”. דַּמְיְנוּ אֶת עַצְמְכֶם מַבִּיטִים מִגֹּבַהּ שֶׁל מָטוֹס כְּלַפֵּי מַטָּה וְעוֹקְבִים אַחַר תְּנוּעַת אֶצְבַּע שֶׁל אָדָם. כְּמוֹ מָה הִיא נִרְאֵית לָכֶם? זוֹהִי תְּנוּעָה, אֲבָל בַּתְּמוּנָה הַכְּלָלִית הִיא דּוֹמָה בְּעֵינֵינוּ כַּעֲמִידָה בַּמָּקוֹם.

מַסַּע הַהֲלִיכָה

הַאִם עֲמִידַת הַנְּשָׁמָה אוֹ הַמַּלְאָכִים נֶחְשֶׁבֶת ‘חָכְמָה’? יִתָּכֵן בְּהֶחְלֵט שֶׁכֵּן, אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁאֶת ה’ יִתְבָּרַךְ הִיא אֵינָהּ מְסַפֶּקֶת. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? כִּי בֶּאֱמֶת ה’ יִתְבָּרַךְ קוֹטֵעַ אֶת הַחֲגִיגָה הַזּוֹ בְּאִבָּהּ וּפוֹקֵד עַל הַנְּשָׁמָה לְוַתֵּר עַל הַמַּצָּב הַנָּעִים, לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלָצֵאת לְמַסָּע אָרֹךְ. לֹא מַמָּשׁ בִּרְצוֹנָהּ יוֹרֶדֶת הַנְּשָׁמָה לָעוֹלָם וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּגּוּף, וְכָאן מַתְחִיל סִפּוּר הָעֲמִידָה שֶׁלָּנוּ לָלֶכֶת. כָּאן נִתְקֶלֶת הַנְּשָׁמָה בִּקְשָׁיִים וּבְהִתְמוֹדְדוּיוֹת, כָּאן הִיא שׁוֹמַעַת לָרִאשׁוֹנָה עַל דְּבָרִים שֶׁל הֵפֶךְ הַטּוֹב, וְכָאן הִיא צְרִיכָה לְהַחֲלִיט לִרְצוֹת וְלִבְחֹר בַּטּוֹב.

מַהֲלַךְ הַמַּסָּע בָּעוֹלָם מְגֻוָּן בְּיוֹתֵר: עַל חֶלְקָם שֶׁל הַקְּשָׁיִים גּוֹבֶרֶת הַנְּשָׁמָה וְרוֹתֶמֶת אֶת הַגּוּף לַמְּשִׂימָה. אִם הָיָה לִי הַבֹּקֶר קָשֶׁה לָקוּם מֵהַמִּטָּה הַחַמָּה וְהִצְלַחְתִּי לִזְרֹק מֵעָלַי אֶת הַשְּׂמִיכָה וּלְהִתְגַּלְגֵּל הַחוּצָה – זֶה סִימָן שֶׁהַנְּשָׁמָה הִצְלִיחָה בִּמְשִׂימַת גִּלְגּוּל הַגּוּף… אֲבָל לֹא תָּמִיד הַכֹּל כָּל כָּךְ וָרֹד. לְעִתִּים חוֹוָה הַנְּשָׁמָה גַּם חֹסֶר הַצְלָחוֹת. אִם הִמְשַׁכְתִּי לִישֹׁן אַחֲרֵי שֶׁהִכְנַעְתִּי אֶת הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר בְּמַהֲלֻמָּה הֲגוּנָה וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי מִתְעוֹרֵר בְּשָׁעָה 11:00 בַּבֹּקֶר – זֶה סִימָן שֶׁהַפַּעַם ‘סָחַב’ הַגּוּף אֶת הַנְּשָׁמָה עָמֹק לְתוֹךְ הַשֵּׁנָה…

יְרִידָה צֹרֶךְ עֲלִיָּה

אֶלָּא מָה? כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם זֶהוּ שָׁלָב בְּאוֹתוֹ מַסָּע. זֶהוּ שְׁלַב הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן. כַּאֲשֶׁר אָדָם נִכְשָׁל וְנוֹפֵל בְּדַרְכּוֹ הוּא צָרִיךְ לָקוּם וּלְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ וּלְשֵׁם כָּךְ הוּא מִתְאַזֵּר בְּכוֹחוֹת יְתֵרִים, “כִּפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה”, כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא בָּטוּחַ שֶׁהָיָה מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ לְלֹא אוֹתָהּ נְפִילָה.

זֶה אוֹמֵר לָנוּ, שֶׁהַמָּקוֹם אֵלָיו מַגִּיעָה הַנְּשָׁמָה לְאַחַר יְרִידָתָהּ אֶל הָעוֹלָם וּלְאַחַר כָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ בְּתוֹכוֹ – יוֹתֵר גָּבוֹהַּ מֵהַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָצְאָה אֶל אוֹתוֹ מַסָּע. בָּרוּר, לֹא מְדֻבָּר עַל מִשְׂחַק ‘יוֹ-יוֹ’, בּוֹ חוֹזֵר הַכַּדּוּר לְאוֹתוֹ מָקוֹם מִמֶּנּוּ הוּא יָצָא. כַּאֲשֶׁר הָיְתָה הַנְּשָׁמָה בְּמַצָּב ‘עוֹמֵד’ הַכִּנּוּי שֶׁלָּהּ הָיָה טְהוֹרָה – “נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא”. כָּעֵת, לְאַחַר הַמַּסָּע הַמְּחַשֵּׁל, הִיא כְּבָר רְאוּיָה לַתֹּאַר קְדוֹשָׁה!

אַגַּב, זוֹכְרִים אֶת אֶלְחָנָן הַמֻּשְׁלָם? אָז עַכְשָׁו, אַחֲרֵי הַמַּסָּע שֶׁעָבַרְנוּ יַחַד, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבִּמְקוֹם ‘מֻשְׁלָם’ הָיִיתִי קוֹרֵא לַאֲנָשִׁים מִסּוּג זֶה ‘מַלְאָךְ’ אוֹ ‘עוֹמֵד’. עִם כָּל הַכָּבוֹד לַמַּלְאָכִים, וְיֵשׁ לַה’ יִתְבָּרַךְ אֲלָפִים שֶׁל כָּאֵלּוּ ‘עוֹמְדִים’ בַּשָּׁמַיִם, אֲבָל הוּא מִשְׁתּוֹקֵק דַּוְקָא אֵלֵינוּ, הַנְּשָׁמוֹת הַמְּהַלְּכוֹת בָּאָרֶץ, אֵלּוּ שֶׁעוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת, נוֹפְלוֹת וְקָמוֹת.

שֶׁנִּזְכֶּה לְיַצִּיבוּת בִּקְדֻשָּׁה וְלַהֲלִיכָה אֵין סוֹפִית!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי