יהודים פשוטים

מה מזכיר לכם חודש אלול? יש שיאמרו, תקיעת שופר וניגוני הסליחות. אחרים יאמרו, חזרה בתשובה והכנות לימים הנוראים. ואחרים יאמרו חזרה ללימודים ולשגרת העבודה. בנוסף לכל זה, אלול מזכיר את שבט גד, השבט של החודש לפי הקבלה. נלמד מעט על שבט גד, והמסר שלו לחודש אלול הבא עלינו לטובה.

ראשון וגיבור

כזכור, ההקבלה בין החודשים לשבטים מבוססת על מחנה ישראל במדבר: חדשים ניסן-אייר-סיון שייכים ל”דגל מחנה יהודה” ההולך בראש (במזרח), ולאחר מכן חודשים תמוז-אב-אלול ל”דגל מחנה ראובן” השוכן בדרום, ראובן שמעון וגד. מה המשותף לשלשה שבטים אלו? אלו הבנים הגדולים של לאה אמנו – ראובן ושמעון הם הראשונים (כאשר לוי השלישי אינו במניין השבטים הרגיל), ואילו גד הוא בכור בניה של זלפה שפחת לאה, שנולד ביזמתה של לאה והיא קראה לו בשם, “וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד”[1].

לבנים ראשונים יש כוח ועוז מיוחד, כמו שנאמר לראובן “יתר שאת ויתר עז”[2], וכמו העוז של שמעון עליו למדנו בחודש הקודם (עוז שטעון תיקון). אכן, לגד יש כוח מיוחד של ראשוניות, עזות ופריצה. בני גד היו הראשונים לנחול בארץ ישראל: מיד לאחר כיבוש עבר-הירדן המזרחי, באו בני גד עם חבריהם בני ראובן ובקשו נחלה במקום שנכבש ראשון, בארץ הגלעד (שימו לב לקשר בין גד לגלעד). אך משה רבינו הסכים לבקשתם רק בתנאי שהם יעברו חלוצים, בראש המחנה, בכיבוש עבר הירדן המערבי. וכך אכן עשו – ראשונים לנחלה, ראשונים למלחמה[3].

גבורתו של שבט גד מודגשת במיוחד בברכותיו – בברכת יעקב אבינו “גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב [כלומר, גדודי הלוחמים של גד יחזרו על עקבם בשלום]”[4], ובברכת משה רבינו “וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד [משספים את האויב במכה אחת]”[5]. ובמקום אחר מופיע תיאור מיוחד על בני גד, “גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר”[6].

יהודי פשוט

השם גד הוא פשוט וקל, שתי אותיות צמודות מתוך האלף-בית, הברה אחת, קצר ולעניין. אכן, מוסבר שבני גד הם יהודים פשוטים, גדוד של יהודים פשוטים. אבל האם טוב להיות יהודי פשוט? מי שאומר “אני יהודי פשוט” בתור תירוץ להתרשלות בקיום מצוות, לחיי ריקנות ובטלה – זה דבר גרוע מאד. אבל יהודי פשוט במובן החיובי של המושג הוא דבר טוב מאד! יהודי פשוט עושה מה שצריך, בפשטות ובתמימות, בזריזות וללא היסוס, ללא התחכמויות וללא תירוצים. למשל, הוא פותח שולחן ערוך וקורא את ההלכה הראשונה “יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו”, וכך הוא עושה – “כלביא שכן”, ובעל “פני אריה”.

לגד היהודי הפשוט יש את התכונות של מסירות נפש וקבלת עול, אם הוא מרגיש שקוראים לו הוא פשוט בא, “בא גד”. גד גם אינו שוכח את אחיו, וכמו שדרשו חז”ל את צירוף האותיות ג-ד, גמול דלים[7]. כולנו – גם החכמים הגדולים ביותר – צריכים לאמץ את תכונות היסוד הללו.

לבני שבט גד יש קשר מיוחד למשה רבינו. הם מסורים אליו בכל לב ונפש, מוכנים לקיים את מוצא פיו וללכת עמו בכל אשר ילך כגדוד חיילים נאמנים, ובלשון ימינו: הם החסידים הקשורים ביותר לרבי, שלוחים נלהבים לכל משימה. לא לחנם קברו של משה (בהר נבו) הוא בנחלת שבט גד. בני גד, בחושם הבריא הטבעי, רצו להשאר קרובים למשה גם אחרי מאה-ועשרים שנותיו, כמו שנאמר בברכתם “וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ [גד בחר נחלה בראשית כיבוש הארץ] כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן [כי שם קבור משה, המחוקק]”[8]. היחס הוא הדדי – גם משה אוהב מאד את בני גד, ודווקא במדרגתו הגבוהה הוא רואה את מעלתם של היהודים הפשוטים בעלי החוש המעשי. אחרי כל החכמה והצדקות, הרי “המעשה הוא העיקר”[9]!

בחודש אלול, מומלץ לכולם להזדהות עם שבט גד. כדי לנער את האבק שהצטבר על הנפש במהלך השנה, כדי להתרענן ולהאמין שאפשר לשנות, לתקן ולהתחדש – דרושה לנו הפשטות של שבט גד. אכן, לפי הקבלה, חוש הנפש של חודש אלול הוא חוש המעשה, או התיקון. זה הזמן פשוט לקום בבוקר, בלי תירוצים, ולהתחיל לעשות-לתקן.

אני לדודי באור חוזר

כשאומרים אלול נזכרים מיד בראשי התיבות “אני לדודי ודודי לי”[10]. קודם “אני לדודי”, התעוררות שלנו לשוב אל ה’, ואז “דודי לי”. בחכמת הקבלה מוסבר שיש שני סוגי אור – “אור ישר” ו”אור חוזר”. אור ישר הוא הקשר ש”זורם” מהקב”ה אלינו, מלמעלה למטה – זהו הקו הישר, שהרי מקור כל האור והשפע הוא רק אצל ה’, “כי עמך מקור חיים”[11]. אך לאחר שהאור הישר יורד לעולם, ישנו גם אור חוזר, מאתנו-הנבראים כלפי ה’. כך למשל, עבודת ה’ שלנו, כמו בתפילה (“עבודה שבלב”) ותשובה, היא מעשה של אור חוזר, “אני לדודי”.

כעת נחזור לשבט גד, שאחד הדברים היפים בו הוא הרמז המובהק בגימטריא: גד = 7, הבן השביעי של יעקב אבינו! יותר מזה: שבעת הבנים הראשונים במשפחה מתחלקים באופן מובהק לארבעה (ד) בני לאה, ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ושלשה (ג) בני השפחות, דן, נפתלי וגד[12]. אך כיון שהארבעה באו לפני השלשה לכאורה מתאים יותר ד-ג, ומדוע ג-ד? אלא שגד רומז ל”אור חוזר” ולכן סופרים ממנו את השבטים לאחור, שלשת בני השפחות ואז ארבעת בני לאה שנולדו ראשונים. האור החוזר מגיע כאשר האור הישר מסיים את מהלכו ומגיע לתכלית (תכל’ס), ולכן מתאים ששבט גד – המעשי והתכליתי – מציין את האור החוזר (ואם כבר עוסקים בחשבון, נשים לב שגד רומז לכל שנים-עשר השבטים, ג כפול ד)[13].

עניין זה רמוז גם בברכה “גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב” – יחזור על עקביו לאחור, כמו אור חוזר. והנה, את הפסוק הזה נוהגים לומר בקריעת-שמע על המטה “ישר והפוך”, בדרך זו “גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב. עָקֵב יָגֻד וְהוּא יְגוּדֶנּוּ גְּדוּד גָּד” – ממש אור ישר ואור חוזר[14] (המלים החוזרות ישר והפוך מבטאות חן מיוחד, ככל תופעה של סימטריה[15]). זו השלמות של היהודי הפשוט – מקבל אור ישר מלמעלה, בפשטות המגיעה עד המקור הגבוה ביותר, ובהתנהגותו הפשוטה מחזיר אור חוזר מלמטה.

אליהו הנביא

כיון שבני גד הם אנשים פשוטים, לא נמצא הרבה דמויות מפורסמות משבט גד. ובכל זאת, יש אחד ששקול כנגד כולם. הנביא הגדול שעלה בסערה לשמים, אליהו הנביא, מופיע פתאום בספרי הנביאים, מבלי שנדע בדיוק מהו הייחוס שלו. והנה, לפי אחת הדעות אליהו הגלעדי, “מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד”[16], הוא משבט גד (שנחלתו בגלעד).

אליהו הנביא הוא מבשר הגאולה, וכך השבט של היהודים הפשוטים, המסורים והעקשנים, הוא שמבשר את הגאולה. כמו ששבט גד דבק במשה רבינו, וזכה שמשה יקבר בחלקו, כך הוא זוכה לגלות את מלך המשיח המסיים את פעולתו של משה (כדברי המקובלים שנשמת משה היא נשמת המשיח). לפי זה, “גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב” פירושו שהגדודים של בני גד מביאים לבסוף את המשיח, ב”עקבתא דמשיחא”, סוף הגלות ותחילת הגאולה. וכך נאמר במדרש[17] “אין זה מביא את הגאולה אלא מגד, שנאמר ‘גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב’, לאותו שהוא בא בעקב, ‘הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא’ שהוא משבט גד, לכך נאמר והוא יגוד עקב”.

הכי טוב לסיים את שנת תשע”ו עם אליהו הנביא, שיבוא אלינו עוד השנה לבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות. וכבר נאחל ששנת ה’תשע”ז תהא שנת עֹז, העוז של שבט גד[18].