מכון גל עיני
נכתב עלידי
על פי ספר יצירה, החוש המיוחד לחודש ניסן, ראש וראשון לחדשי השנה, הוא חוש הדיבור. זהו החוש האנושי המובהק ביותר, על שמו נקרא האדם "מדבר". כך, על "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" מתרגם אונקלוס "לרוח ממללא" (רוח מדברת) ומפרש רש"י "שנתוסף בו דעה ודבור". הדיבור הופך את האדם ליצור חברתי, המסוגל להתכלל עם זולתו, החל מהחיבור והתכללות עם בן הזוג.
חשיבות התקשורת התקינה בחיי הנישואין כה גדולה עד שקשה להקיף את כל היבטיה במאמר קצר אחד. בכל זאת, ננסה לגעת בכמה נקודות, בחתירה מהחוץ-אל-הפְּנים:
התגברות על פער והבעה פנימית
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", ובאופן טבעי בין בני זוג יש פערים בדעות ובהתייחסות לדברים שונים. תפקיד הדיבור לגשר על הפער שנובע מהנפרדות ולהביא אותם לתפקוד משותף ואף לאחדות. הריחוק והנפרדות הם מצב של דין שעלול לעורר כעס בין בני הזוג ('איך הוא לא מבין אותי?!') ותפקיד הדיבור להמתיק את הדינים.
הפער וה'דינים' מסבירים מדוע פעמים רבות מתגלעות בעיות בשלום הבית דווקא סביב הדיבור – כשתחושת הדין גורמת לשתיקה (מתוך יאוש מכך שבן הזוג יבין, אדישות ליחס התקין עמו או עצלות מלהתאמץ ולהסביר) או כשהדבור עצמו נעשה בצורה לא נכונה, שמבליטה ומחדדת את הפערים במקום לגשר עליהם ולרכך אותם. לכן יש ללמוד לבטא אהבה בדבור; להעביר בקורת באופן בונה; להחמיא כראוי; לתקשר באופן נעים ומועיל ביחס לתפקוד השוטף ולמשימות המשותפות; ולהודות בפה מלא על כל טובה שבן הזוג עושה (וראה בהרחבה בפרק "דברי אהבה וחסד" בספרים שכינה ביניהם וברית הנישואין כיצד תיקון הדבור בחמשה תחומים אלה ממתיק 'חמש גבורות').
אבל תפקיד הדיבור הוא לא רק להתגבר על פערים באופן מנומס, אלא ליצור חיבור עמוק – "והאדם ידע את חוה אשתו" מתבטא ב"דעה ודבור". על בני זוג להיות חברים נאמנים, שמסוגלים לשתף בשיחה בריאה ומתוקנת את עולמם הפנימי – מחשבותיהם הכמוסות, מאווי לבם וגם חולשותיהם (וראה באריכות בפרק "חברים נאמנים" בספרים הנ"ל).
חופש הדיבור
יסוד תיקון הדיבור לפי מורנו הבעל שם טוב הוא סוד החשמל. חז"ל פרשו חשמל כיחס בין שתיקה (חש) לדבור (מל) – "עתים חשות, עתים ממללות" – והבעש"ט הוסיף עוד שלב בינים, "מל" מלשון ברית מילה, כך שהסוד השלם הוא חש-מל-מל.
לעניננו, דיבור שפועל ומנהיג במציאות הוא "מל" מלשון מילול ודיבור – "בדבר מלך שלטון", "דָבָּר אחד לדור" (כח שבט יהודה, לו שייך חדש ניסן). דיבור שמבטא את העולם הפנימי תלוי ב"מל" של ברית מילה – בכריתת הערלה המסתירה על העולם הפנימי. אך מהו ה"חש" השותק שעומד בבסיס הדיבורים המתוקנים?
יש אהבה ש'גדולה' על הדיבורים, עומק רגשי שלא ניתן לבטא במילים, ודווקא השתיקה משדרת אותו. שתיקה כזו אינה מנוגדת לדיבור. אדרבא, היא השרש לכל ההבעה המילולית שבאה בעקבותיה. לכן, אחד הסימנים להתאמה בשידוך הוא שלצד השיחה הקולחת, כאשר פה ושם משתררים רגעי שתיקה הם לא מלחיצים או גורמים אי נעימות. בקשר יציב ואמתי נעים לשתוק ביחד, כשם שנעים לדבר.
בסגנון נוסף: קשר הדיבור העמוק בין בני זוג – שמתגלה כבר בשידוך, או משתכלל עם שנות הנישואין – הוא תחושת השפה המשותפת, ההרגשה שעם אדם זה אני יכול לדבר על הכל. המושג יכולת פירושו חופש מוחלט – יכול כן ויכול לא (לעומת מה שנמצא בכח ודוחף מבפנים לצאת אל הפועל). ולעניננו, יכולת לדבר שוה ליכולת לשתוק – אנו יכולים לדבר, אך איננו חייבים לעשות זאת, כי נעים לנו גם לשתוק ביחד, והוודאות שאנו מסוגלים להסביר את עצמנו זה לזו חוסכת מאתנו את הצורך להוכיח זאת שוב ושוב. דווקא מתוך ה"חש", חופש הדיבור הכולל גם חופש לשתוק, בוקעים הדיבורים המתוקנים (הבעה פנימית של מה שנמצא בנפש בכח, ה"מל" הראשון, ודיבורים המחוללים שינויים במציאות בפועל, ה"מל" השני).
