מכון גל עיני
נכתב עלידי
שָׁלוֹם יְלָדִים!
הַפַּעַם אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנְּדַבֵּר עַל צַדִּיק גָּדוֹל וּמְיֻחָד, מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ, שֶׁבְּיוֹם שִׁשִּׁי הָאַחֲרוֹן צִיַּנּוּ אֶת יוֹם הִלּוּלָתוֹ – רַבִּי זוּשָׁא מֵאַנִיפּוֹלִי. בֶּטַח כְּבָר שְׁמַעְתֶּם עָלָיו וַאֲפִלּוּ קְרָאתֶם עַל אִישִׁיּוּתוֹ בְּסִפְרֵי קוֹמִיקְס צִבְעוֹנִיִּים.
בַּמָּדוֹר שֶׁלָּנוּ הַיּוֹם נִלְמַד רַעֲיוֹן חָשׁוּב אוֹתוֹ שָׁמַע רַבִּי זוּשָׁא מֵרַבּוֹ, הָרַב הַמַּגִּיד, וְאוּלַי יוֹתֵר מִכָּל תַּלְמִידָיו הוּא הָיָה מִי שֶׁיִּשֵּׂם אוֹתוֹ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מְלַמֵּד אוֹתָנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל מְאֹרָע שֶׁאָנוּ חוֹוִים וְלִלְמֹד מִמֶּנּוּ כֵּיצַד עָלֵינוּ לַעֲבֹד אֶת ה’ יוֹתֵר טוֹב. מֵהַמַּגִּיד לָמַד רַבִּי זוּשָׁא שָׁלֹשׁ תְּכוּנוֹת אוֹתָן כְּדַאי לָנוּ לִלְמֹד מִ… תִּינוֹק!
מָה אַתָּה צוֹרֵחַ?
אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעוֹשֶׂה הַתִּינוֹק בָּעוֹלָם שֶׁלָּנוּ? מַמָּשׁ בַּשְּׁנִיָּה שֶׁהוּא מֵגִיחַ וְיוֹצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם הוּא פּוֹרֵץ בִּבְכִי קוֹלָנִי. כַּמּוּבָן, הַבָּחוּר הַצָּעִיר וְהַנִּמְרָץ זוֹכֶה מִיָּד לְטִפּוּל מָסוּר. עוֹטְפִים אוֹתוֹ בִּשְׂמִיכָה מְחַמֶּמֶת וְכָךְ הוּא נִרְגָּע. אֲבָל אַל דְּאָגָה, לֹא לְהַרְבֵּה זְמַן. לֹא יַחְלְפוּ יוֹתֵר מִשְּׁעָתַיִם וְהַבָּחוּר יָשׁוּב לִצְוֹחַ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. הַפַּעַם זֶה הָרָעָב שֶׁיַּצִּיק לוֹ, וְכָךְ יִזְכֶּה הַקָּטַנְצִ’יק לַאֲרוּחַת בֹּקֶר רִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו. מִשִּׁימִי, אָחִי הַקָּטָן, לָמַדְתִּי שֶׁעוֹד כַּמָּה דְּבָרִים עֲלוּלִים לְהָצִיק לוֹ: כְּאֵבֵי שִׁנַּיִם, מֵחוֹשִׁים בַּבֶּטֶן (יֵשׁ מַאֲכָלִים שֶׁגּוֹרְמִים לְתִינוֹקוֹת לִכְאֵבִים מִסּוּג זֶה), עֲיֵפוּת. וְלִפְעָמִים ‘בָּא לוֹ’ לַבָּחוּר, סְתָם כָּךְ, שֶׁיְּנַדְנְדוּ אוֹתוֹ קְצָת. לָמָּה לֹא?
וְאֵיךְ מְגִיבָה אִמָּא כַּאֲשֶׁר הִיא שׁוֹמַעַת מֵרָחוֹק אֶת שִׁימִי זוֹעֵק בְּקוֹלוֹ? אַתֶּם בֶּטַח יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ. הִיא לֹא נִשְׁאֶרֶת רְגוּעָה, אֲפִלּוּ לֹא לְרֶגַע. “רֶגַע שִׁימִי, אֲנִי כְּבָר נִגֶּשֶׁת אֵלֶיךָ”, הִיא מַכְרִיזָה מִקְּצֵה הַמִּסְדְּרוֹן כְּאִלּוּ שֶׁשִּׁימִי דּוֹבֵר עִבְרִית רְהוּטָה. אִמָּא עוֹזֶבֶת הַכֹּל וּמִיָּד רָצָה אֵלָיו. הֵבַנְתֶּם? הַבָּחוּר צוֹעֵק וּבָרוּר לוֹ שֶׁהוּא יְקַבֵּל אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, וְאִם לֹא – מִיָּד הוּא פָּשׁוּט יַגְבִּיר אֶת עָצְמַת הַצְּעָקוֹת. וְתַאֲמִינוּ לִי – בְּאֹרַח פֶּלֶא בַּסּוֹף תָּמִיד זֶה מִסְתַּדֵּר לוֹ…
רַבִּי זוּשָׁא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁאֶת הַתְּכוּנָה הַזּוֹ עָלֵינוּ לִלְמֹד מֵהַתִּינוֹק. אִם אֲנִי צוֹעֵק, סִימָן שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בְּכָל לִבִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ שׁוֹמֵעַ אוֹתִי, וְלֹא סְתָם מִישֶׁהוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁרוֹצֶה וְשָׂמֵחַ לָתֵת לִי אֶת מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי. הַתְּכוּנָה הַזּוֹ מְלַמֶּדֶת אוֹתִי אֱמוּנָה עֲמֻקָּה בַּה’. רַבִּי זוּשָׁא לֹא רַק מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, הוּא גַּם נָהַג כָּךְ בְּעַצְמוֹ. מְסֻפָּר עָלָיו שֶׁפַּעַם אַחַת כָּלְתָה פַּת הַלֶּחֶם מִבֵּיתוֹ. זְמַן אֲרוּחַת הָעֶרֶב הִגִּיעַ – וְהַמְּקָרֵר רֵיק. מָה עוֹשֶׂה רַבִּי זוּשָׁא? הוּא פּוֹנֶה לַה’ וְקוֹרֵא בְּפַשְׁטוּת: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוּשָׁא רָעֵב!”. וַה’ יִתְבָּרֵךְ לֹא נִשְׁאַר חַיָּב…
אִמָּא, מְשַׁעֲמֵם לִי…
“אוּף, אִמָּא, מְשַׁעֲמֵם לִי…”. מַכִּירִים אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזּוֹ? חַנִּי לֹא מַפְסִיקָה לְשַׁגֵּעַ אֶת אִמָּא בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל. הַקַּיְטָנָה נִגְמְרָה מִזְּמַן, הַטִּיּוּל הַמִּשְׁפַּחְתִּי מְתֻכְנָן רַק לְסוֹף הַחֻפְשָׁה, וּבְנֵיהֶם מִשְׂתָּרְעִים לָהֶם שָׁבוּעוֹת אֲרֻכִּים וּמַתִּישִׁים. מַזָּל שֶׁאֶצְלֵנוּ, הַבָּנִים, הַחֹפֶשׁ הוּא רַק שֶׁל שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, כָּךְ שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּכָל הַתִּכְנוּנִים שֶׁלִּי, אֲבָל חָדְשַׁיִם שְׁלֵמִים כְּמוֹ אֵצֶל חַנִּי? אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַּם אֲנִי לֹא הָיִיתִי עוֹמֵד בָּזֶה.
אֲבָל מָה? אֵצֶל שִׁימִי זֶה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. יֵשׁ לוֹ אֶת הַחֻפְשָׁה הֲכִי אֲרֻכָּה, כִּי הוּא בְּעֶצֶם לֹא הִתְחִיל אַף פַּעַם אֶת הַלִּמּוּדִים. אֶצְלוֹ הַחֻפְשָׁה הִיא לִמּוּד אֶחָד אָרֹךְ. בִּרְצִינוּת! הוּא לֹא נָח לְרֶגַע, וְאַף פַּעַם לֹא מִשְׁתַּעֲמֵם. הוּא זוֹחֵל בְּמֶרֶץ מִפֹּה לְשָׁם, שׁוֹלֵחַ יָדַיִם לְכָל כִּוּוּן אֶפְשָׁרִי וּמוֹשֵׁךְ אֵלָיו כָּל חֵפֶץ שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ, אוֹתוֹ הוּא מַעֲבִיר בְּדִיקָה יְסוֹדִית וּמַעֲמִיקָה. קֹדֶם כֹּל הוּא בּוֹחֵן אוֹתוֹ מִכָּל צַד אֶפְשָׁרִי, אַחַר כָּךְ עוֹבֵר לִשְׁלַב הַטְּעִימָה וּמְלַקֵּק אֶת הַפָּרִיט הַנִּבְחָן, וְסִיּוּם הַמִּבְדָּק הוּא בְּהַשְׁלָכַת הַחֵפֶץ. כֵּן, לִפְעָמִים כְּתוֹצָאָה מֵהַזְּרִיקָה נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת נֶפֶץ, וְזוֹ וַדַּאי תּוֹפָעָה מְעַנְיֶנֶת…
מָתַי אֲנַחְנוּ מִשְׁתַּעְמְמִים? כַּאֲשֶׁר הָעַצְלוּת מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלֵינוּ. אֵין לָנוּ כֹּחַ לַחֲשֹׁב עַל רַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים, וְאֶת כָּל הַיְּשָׁנִים כְּבָר מִצִּינוּ מִזְּמַן. וְאָז אֲנִי דּוֹחֶה כָּל רַעְיוֹן שֶׁמִּישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהַעֲלוֹת בְּפָנַי. אוֹפַנַּיִם? כְּבָר נָסַעְתִּי בְּכָל הַשְּׁכוּנָה, מַכִּיר כָּל פִּנָּה. לֵגוֹ? דַּי, כְּבָר בָּנִיתִי כָּל דָּבָר אֶפְשָׁרִי. הָעַצְלוּת גּוֹרֶרֶת אוֹתִי לִשְׁקֹעַ בְּחֹסֶר מַעַשׂ.
הַתְּכוּנָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַבִּי זוּשָׁא שֶׁנִּלְמַד מֵהַתִּינוֹק הִיא הַזְּרִיזוּת. הַתִּינוֹק אַף פַּעַם לֹא מִתְעַצֵּל, הַכֹּל חָדָשׁ לוֹ וְהַסַּקְרָנוּת הָעֲצוּמָה שֶׁבּוֹ מְבִיאָה אוֹתוֹ לִפְעִילוּת בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת. הוּא זוֹחֵל וְזוֹחֵל עַד שֶׁהָעֲיֵפוּת מִשְׁתַּלֶּטֶת עָלָיו וְהוּא קוֹרֵס לְתַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה וּמְתוּקָה… פְּעִילוּתוֹ הַזְּרִיזָה וְהַנִּמְרֶצֶת שֶׁל הַתִּינוֹק מְלַמֶּדֶת אוֹתִי עַל תְּכוּנַת הַבִּטּוּל לַה’. מִי שֶׁבָּטֵל לַה’ וְחוֹשֵׁב אַךְ וְרַק עָלָיו – מְוַתֵּר מַהֵר מְאוֹד עַל עֹדֶף הַבַּטְלָנוּת…
רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה!
הַתְּכוּנָה הַשְּׁלִישִׁית וְהָאַחֲרוֹנָה אוֹתָהּ מְבַקֵּשׁ רַבִּי זוּשָׁא שֶׁנִּלְמַד מֵהַתִּינוֹק הִיא הַשִּׂמְחָה. רְאִיתֶם פַּעַם תִּינוֹק עָצוּב? אֲנִי לֹא. רָאִיתִי אוֹתוֹ בּוֹכֶה, וְהַרְבֵּה, אֲבָל הַבְּכִי הָיָה מְאוֹד מְמֻקָּד. שִׁימִי רָצָה מוֹצֵץ, צָרַח וְקִבֵּל, וּמֵרֶגַע זֶה וָהָלְאָה כָּל הָעִנְיָן נִשְׁכָּח מִזִּכְרוֹנוֹ וְהָיָה כְּלֹא-הָיָה. לְעֻמַּת זֹאת, כְּשֶׁהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי ‘דִּלְגוּ’ עַל יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי וְלֹא הִתְיַחֲסוּ אֵלָיו, לַמְרוֹת שֶׁהִזְכַּרְתִּי לָהֶם יוֹם לִפְנֵי כֵן בִּרְמָזִים עָבִים, לָקַחְתִּי אֶת זֶה קָשֶׁה. גַּם כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר בְּכָךְ הַיּוֹם, אַחֲרֵי שֶׁעָבַר הַרְבֵּה זְמַן וּכְבָר מִזְּמַן סָלַחְתִּי לָהֶם, אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיזוֹ צְבִיטָה בַּלֵּב. אֲבָל אֵצֶל תִּינוֹק, הַחֲזָרָה לַשִּׂמְחָה הִיא טִבְעִית. בִּכְלָל, שִׁימִי הַקָּטָן הוּא כְּמוֹ מַחֲזִיר-אוֹר – מִי שֶׁמְּחַיֵּךְ אֵלָיו זוֹכֶה מִיָּד לְחִיּוּךְ רָחָב מִנֶּגֶד, וּבִשְׁבִיל לְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ לֹא צְרִיכִים לְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר מִדַּי. קְצָת עַל הַיָּדַיִם, קוֹלוֹת מַצְחִיקִים פֹּה וָשָׁם, וְאִם נָתַתָּ לוֹ חֵפֶץ מְעַנְיֵן – הִשְׂבַּעְתָּ אֶת מְבֻקָּשׁוֹ לְגַמְרֵי.
הֲכִי מְעַנְיֵן, שֶׁהַתְּכוּנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַתִּינוֹק מְלַמֵּד אוֹתָנוּ – לִבְכּוֹת מִיָּד כְּשֶׁצָּרִיךְ מַשֶּׁהוּ – אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶת הַשִּׂמְחָה הַקְּבוּעָה שֶׁלּוֹ. לְהֶפֶךְ, שְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת מַמָּשׁ קְשׁוּרוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה. הַתִּינוֹק יָכוֹל לְהָרִים קוֹל צְעָקָה דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׁמַע וְיַעֲזֹר לוֹ, וְזוֹ עַצְמָהּ סִבָּה טוֹבָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה!
שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל ה’ יִתְבָּרֵךְ – עִם אֱמוּנָה, זְרִיזוּת וְשִׂמְחָה!
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
רָזִי
