כִּי תֵּצֵא אֵשׁ

“תַּגִּיד לִי, לָמָּה אַתָּה כָּזֶה עַצְבָּנִי הַיּוֹם?”.

“אֲנִי? מָה פִּתְאוֹם עַצְבָּנִי! אֲנִי אַף פַּעַם לֹא כּוֹעֵס”.

“נוּ, אַף פַּעַם… רַק הַבֹּקֶר כְּשֶׁהִתְיַשְּׁבוּ לְךָ עַל הַמָּקוֹם…”.

“אָה, זֶה? זֶה רַק כְּשֶׁמְּעַצְבְּנִים אוֹתִי…”.

*  *  *  *  *

שָׁלוֹם יְלָדִים!

פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים גְּדוּשָׁה בְּסִפּוּרִים שֶׁלֹּא תָּמִיד נָעִים לָנוּ לִשְׁמֹעַ – סִכְסוּכִים וּמְרִיבוֹת בֵּין אֲנָשִׁים, נְזָקִים שֶׁנִּגְרָמִים בְּרַשְׁלָנוּת אוֹ בְּכַוָּנָה, עֲמִידָה לְמִשְׁפָּט בְּבָתֵּי דִּין, סוּגִים שֶׁל עֳנָשִׁים וּקְנָסוֹת וְעוֹד. אֲבָל זוֹ הַגַּדְלוּת הַמְּיֻחֶדֶת בַּתּוֹרָה! תּוֹרָה מִלְּשׁוֹן הוֹרָאָה. ה’ יִתְבָּרֵךְ מוֹרֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בַּחַיִּים, וּבִמְיֻחָד בִּדְבָרִים שֶׁנּוֹגְעִים לַקְּשָׁרִים שֶׁבֵּין הָאָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲנַחְנוּ לֹא מַלְאָכִים. הַרְבֵּה פְּעָמִים אֲנַחְנוּ טוֹעִים וְיֵשׁ בֵּינֵינוּ אִי-הֲבָנוֹת שֶׁיּוֹצְרוֹת בֵּינֵינוּ וִכּוּחִים עִם מִי הַצֶּדֶק. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ דֶּרֶךְ לִפְתֹּר אוֹתָם – לִפְתֹּחַ אֶת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים וְלִשְׁמֹעַ מָה ה’ קוֹבֵעַ!

מִבֵּין הַמִּקְרִים הָרַבִּים מוֹנָה הַמִּשְׁנָה אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין – אַרְבַּע צוּרוֹת שֶׁל נֶזֶק שֶׁיָּכוֹל לְהִגָּרֵם לַזּוּלָת בְּאַשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּאֶמְצָעוּת רְכוּשׁוֹ – הַשּׁוֹר, הַבּוֹר, הַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר. הַפַּעַם רָצִיתִי שֶׁנְּדַבֵּר עַל הָאַחֲרוֹן בָּרְשִׁימָה – הָאֵשׁ וּנְזָקֶיהָ: “כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה”.

אַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאוֹתָם אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין נִמְצָאִים גַּם אֶצְלֵנוּ, בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ. כְּדֵי שֶׁנַּכִּיר אוֹתָם לָעֹמֶק עָלֵינוּ לְהַכִּיר רְבִיעִיָּה נוֹסֶפֶת, קְצָת פָּחוֹת יְדוּעָה – אַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת. הָעוֹלָם בּוֹ אָנוּ חַיִּים וְהַחֲפָצִים שֶׁבּוֹ מֻרְכָּבִים מֵחֳמָרִים שׁוֹנִים – הַמַּתָּכוֹת לְמִינֵיהֶן (זָהָב, נְחֹשֶׁת, בְּדִיל, עוֹפֶרֶת וְעוֹד), סוּגֵי הַפְּלַסְטִיק וְהַגּוּמִי הַשּׁוֹנִים, הָעֵץ, הָאֶבֶן וְעוֹד. לְחֶלְקָם מִרְקָם קָשִׁיחַ, כְּמוֹ הַסְּלָעִים הָאֵיתָנִים וְגִזְעֵי הָעֵצִים, וּלְחֶלְקָם מִרְקָם רַךְ, כְּמוֹ הַגּוּמִי, עֲלֵי הָעֵץ אוֹ הַפֵּרוֹת הַבְּשֵׁלִים. לָחֳמָרִים הַשּׁוֹנִים צְבָעִים מְגֻוָּנִים, וּלְכָל פְּרִיט יֵשׁ תְּכוּנוֹת אָפְיָנִיּוֹת מִשֶּׁלּוֹ.

בָּעוֹלָם הָעַתִּיק נָהֲגוּ לְחַלֵּק אֶת הָעוֹלָם לְפִי אַרְבַּע תְּכוּנוֹת עִקָּרִיּוֹת (מִי שֶׁמַּכִּיר, כַּיּוֹם חֲלֻקָּה זוֹ נִקְרֵאת ‘מַצְּבֵי צְבִירָה’):

הַחֲפָצִים הַמּוּצָקִים וְהַקְּשִׁיחִים מַזְכִּירִים לָנוּ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְלָכֵן הֵם מִשְׁתַּיְּכִים לִקְבוּצַת יְסוֹד הֶעָפָר.

הַחֲפָצִים הָרַכִּים בַּעֲלֵי הַגְּמִישׁוּת מַזְכִּירִים לָנוּ אֶת הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים, לָהֶם נְטִיָּה טִבְעִית לָנוּעַ וְלִנְזֹל מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ. רַק כַּאֲשֶׁר אַקְפִּיא אֶת הַמַּיִם מִתַּחַת לְאֶפֶס מַעֲלוֹת הֵם יְקַבְּלוּ אֶת צוּרַת הַקֶּרַח הַמֻּקְשַׁחַת. לָכֵן חֲפָצִים אֵלּוּ מִשְׁתַּיְּכִים לַיְּסוֹד הַשֵּׁנִי, יְסוֹד הַמַּיִם.

וּמָה יִקְרֶה לַמַּיִם כַּאֲשֶׁר אַרְתִּיחַ אוֹתָם? בָּרֶגַע שֶׁהֵם יַעַבְרוּ אֶת נְקֻדַּת הָרְתִיחָה שֶׁל 100 מַעֲלוֹת – הֵם יַהַפְכוּ לְאֵדִים. שִׂימוּ לֵב, הַמַּיִם לֹא נֶעֶלְמוּ, הֵם רַק שִׁנּוּ צוּרָה – הֵם הָפְכוּ מִנּוֹזֵל לְגַז. בְּמַעֲרֶכֶת אַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת, מְכֻנֶּה הַגַּז יְסוֹד הָרוּחַ.

הַיְּסוֹד הָרְבִיעִי הוּא יְסוֹד הָאֵשׁ. הַאִם נִתָּן לְהַגְדִּיר אֶת הָאֵשׁ נוֹזְלִית אוֹ מוּצֶקֶת? וַדַּאי שֶׁלֹּא. אֲבָל גַּם לֹא נִתָּן לְשַׁיֵּךְ אוֹתָהּ לִקְבוּצַת הַגַּזִּים הָאַוְרִירִיִּים. בָּאֵשׁ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ יִחוּדִי. אָנוּ מַבְחִינִים בָּהּ בִּתְנוּעָה נִמְרֶצֶת וּבִלְתִּי פּוֹסֶקֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּבַחֹם שֶׁהִיא מְפִיקָה. יְסוֹד הָאֵשׁ כּוֹלֵל אֶת כֹּחַ הַתְּנוּעָה שֶׁקַּיָּם בָּעוֹלָם.

כְּמוֹ שֶׁהֵם מַרְכִּיבִים אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ אַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת הַלָּלוּ מַרְכִּיבִים גַּם אוֹתָנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ תְּכוּנוֹת אֹפִי וּמִדּוֹת עַל פִּיהֶן אָנוּ מִתְנַהֲגִים. אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן מְלַמֵּד אוֹתָנוּ בְּסֵפֶר הַתַּנְיָא, כִּי הַמִּדּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלָּנוּ, אֵלּוּ שֶׁאִתָּן נוֹלַדְנוּ, מַתְאִימוֹת לְאוֹתָם הַיְּסוֹדוֹת. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁתְּכוּנוֹת הַמַּיִם בּוֹלְטוֹת אֶצְלָם וְיֶשְׁנָם שֶׁהָאֹפִי שֶׁלָּהֶם מַזְכִּיר אֶת הָאֵשׁ, יֶשְׁנָם ‘רוּחָנִיִּים’ מִיְּסוֹד הָרוּחַ וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ ‘מוּצָקִים’ מִיְּסוֹד הֶעָפָר.

זְהִירוּת – אֵשׁ!

הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּמַהֲלַךְ הַקַּיִץ פּוֹקְדִים אוֹתָנוּ גַּלֵּי שְׂרֵפוֹת. לִפְעָמִים הַגּוֹרֵם לְכָךְ הוּא הַצָּתָה מְכֻוֶּנֶת, אֲבָל שְׂרֵפוֹת כָּאֵלּוּ יְכוֹלוֹת לְהִתְרַחֵשׁ גַּם בִּגְלַל עֹמֶס חֹם כָּבֵד. אִם לֹא מְזַהִים בַּזְּמַן אֶת מְקוֹר הָאֵשׁ וּמְכַבִּים אוֹתוֹ – קָשֶׁה מְאוֹד לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הָאֵשׁ מְאֻחָר יוֹתֵר. הִיא מִשְׁתּוֹלֶלֶת, מִתְקַדֶּמֶת לְכָל עֵבֶר וּמְכַלָּה כָּל מָה שֶׁנִּקְרֶה בְּדַרְכָּהּ.

אֵילוּ מִדּוֹת מַזְכִּירוֹת לָנוּ אֶת תְּנוּעַת הָאֵשׁ? הָרִאשׁוֹנָה, כַּמּוּבָן, הִיא הַכַּעַס. כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְפָּרֵץ בְּכַעַס, פָּנָיו מַאְדִּימוֹת כְּמוֹ צֶבַע הָאֵשׁ, וְהוּא מִשְׁתַּלֵּחַ לְכָל עֵבֶר כְּמוֹ לֶהֲבוֹתֶיהָ. מַמָּשׁ לֹא מֻמְלָץ לַעֲמֹד בִּסְבִיבָתָם שֶׁל כַּעֲסָנִים בִּזְמַן הִתְפָּרְצוּת הַכַּעַס. וּמָה קוֹרֶה אַחַר כָּךְ? מָה נוֹתַר לְאַחַר שֶׁהָאֵשׁ דּוֹעֶכֶת? אֲדָמָה חֲרוּכָה… דְּעוּ לָכֶם, מִי שֶׁמִּתְפָּרֵץ בְּכַעַס, וְנִרְאֶה הָיָה כְּאִלּוּ הוּא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מָה הוּא רוֹצֶה וּמָה מַגִּיעַ לוֹ, נִשְׁאַר לְאַחַר הַמִּתְקָפָה עִם טַעַם מַר בַּפֶּה. אֵיךְ אוֹמְרִים חֲזַ”ל? “רַגְזָן, לֹא הוֹעִילָה לוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתוֹ”. לוּ הָיָה מְדַבֵּר בְּנַחַת לֹא הָיָה מַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ? סִכּוּיִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר שֶׁכֵּן. אֲבָל מָה, כָּעֵת – בֵּין אִם הִשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשׁוֹ וּבֵין אִם לֹא – לְאַף אֶחָד כְּבָר לֹא נָעִים לִהְיוֹת בְּקִרְבָתוֹ.

מִיְּסוֹד הָאֵשׁ מִתְפָּרֶצֶת עוֹד מִדָּה רָעָה, קְרוֹבַת מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל מִדַּת הַכַּעַס – הַגַּאֲוָה. מָה חוֹשֵׁב הַגַּאַוְתָן בְּלִבּוֹ? הַאִם הוּא בֶּאֱמֶת מְשֻׁכְנָע שֶׁהוּא הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם? הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת. וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ חֲכָמִים מִמֶּנּוּ. אִם לֹא בַּכִּתָּה שֶׁלְּךָ אָז בֶּטַח בַּשְּׁכוּנָה אוֹ בָּעִיר. וְנַנִּיחַ לְרֶגַע שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם – הַאִם אַתָּה הוּא זֶה שֶׁהִמְצִיא אֶת הַחָכְמָה שֶׁלְּךָ? לֹא וָלֹא. אַתָּה רַק קִבַּלְתָּ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה מֵה’ יִתְבָּרֵךְ, וְהוּא וַדַּאי חָכָם מִמְּךָ… אָז לָמָּה אַתָּה מַשְׁוִיץ בַּחָכְמָה שֶׁלְּךָ? לָמָּה אַתָּה לֹא מְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ?

הַתְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית הִיא, שֶׁבַּעַל הַגַּאֲוָה רַק מִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הַחָכְמָה. הוּא מַבְלִיט אֶת עַצְמוֹ לֹא בִּגְלָלָהּ, אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁהוּא… הוּא! הוּא הֲכִי חָשׁוּב וְזֶהוּ! לֹא צָרִיךְ הֶסְבֵּרִים! מַזְכִּיר לָכֶם אֶת הָאֵשׁ? מִתְפָּרֶצֶת לְלֹא כָּל רֶסֶן וּמְכַלָּה אֶת הַכֹּל. כָּךְ רוֹמֶסֶת לָהּ הַגַּאֲוָה וּמְבַטֶּלֶת אֶת כָּל מִי שֶׁנִּקְרֶה בְּדַרְכָּהּ. אֲנִי – בֶּטַח! הַהוּא – לֹא!

אֵשׁ קֹדֶשׁ

אֶת שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ שׁוֹלְלִים חֲזַ”ל מִכָּל וָכֹל וּבְבִטּוּיִים חֲרִיפִים בִּמְיֻחָד: “כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה”, “כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ (= גַּאֲוָה)… כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר”. מַדּוּעַ? כִּי בִּשְׁתֵּיהֶן שׁוֹכֵחַ הָאָדָם מִי בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם. בְּעֶצֶם, הוּא בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הוּא עַצְמוֹ… אַגַּב, כַּמָּה עוֹלָה הַמִּלָּה כַּעַס בְּגִימַטְרִיָּא? תְּשׁוּבָה: 10 פְּעָמִים גַּאֲוָה!

אַף עַל פִּי כֵן, ״מְרֻבָּה מִדָּה טוֹבָה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת״. אִם אֵשׁ הַכַּעַס וְהַגַּאֲוָה הִיא הַרְסָנִית וּמַזִּיקָה, הֲרֵי שֶׁאוֹתָהּ אֵשׁ יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ לְאֵשׁ קֹדֶשׁ. פָּשׁוּט צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּצִּית הַנָּכוֹן… אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן כּוֹתֵב, כִּי דַּוְקָא מִי שֶׁנּוֹטֶה לִבְעֹר עִם יְסוֹד הָאֵשׁ וּלְהַרְבּוֹת בְּכַעַס – הוּא הָאִישׁ שֶׁמְּסֻגָּל לְהִתְלַהֵב וּלְהַלְהִיב אֶת הָעוֹלָם בְּלַהַט תְּשׁוּקָה שֶׁל קְדֻשָּׁה. זֶהוּ הַלַּהַט הַמְּבֹרָךְ, שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת כָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם וּמַעֲלֶה הַכֹּל כְּלַפֵּי מַעְלָה – אֶל ה’ יִתְבָּרֵךְ!

שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל אֵשׁ קֹדֶשׁ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי