מכון גל עיני
נכתב עלידי
שָׁלוֹם יְלָדִים!
הַשַּׁבָּת אָנוּ מְבָרְכִים אֶת חֹדֶשׁ אֱלוּל!
רֵיחַ הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה כְּבָר מַתְחִיל לִהְיוֹת מֻרְגָּשׁ בָּאֲוִיר. בְּיוֹם חֲמִישִׁי כְּבָר נִשְׁמַע אֶת תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר הָרִאשׁוֹנָה הַמְּבַשֶּׂרֶת אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ לַשָּׂדֶה.
עַל מָה מִתְבַּקֵּשׁ שֶׁנְּדַבֵּר בִּימֵי הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת אִם לֹא עַל תְּשׁוּבָה? בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כַּאֲשֶׁר אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַמִּלָּה ‘תְּשׁוּבָה’ אָנוּ חוֹשְׁבִים מִיָּד עַל עֲבֵרָה, מַעֲשֶׂה לֹא-טוֹב שֶׁעָשִׂינוּ, וְעַל הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ לְתַקֵּן אֶת אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְזֶה בֶּאֱמֶת נָכוֹן. ה’ יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה וּמְעֻנְיָן לִרְאוֹת גַּם אֶת הַחוֹטֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר עוֹזֵב אֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְשָׁב אֵלָיו בַּחֲזָרָה.
הַאִם זֶהוּ הַמּוּבָן הַיָּחִיד שֶׁל תְּשׁוּבָה?
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה אַתָּה…
כְּדֵי לְהָבִין יוֹתֵר עָמֹק אֶת סוֹד הַתְּשׁוּבָה נַתְחִיל עִם סִפּוּר: רַבֵּינוּ סְעַדְיָה גָּאוֹן נָהַג לַעֲרֹךְ מִדֵּי פַּעַם גָּלוּת, כְּמִנְהַג צַדִּיקִים רַבִּים. מַהִי גָּלוּת? כָּל אָדָם, וּבִמְיֻחָד גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, זוֹכֶה מִצַּד הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ לְכָבוֹד וּלְהַעֲרָכָה. מָה קוֹרֶה כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַמֻּכָּר לוֹ אֶל מָקוֹם חָדָשׁ וְזָר? עָלָיו לְהִסְתַּגֵּל לַמָּקוֹם וְלִדְאֹג לְעַצְמוֹ לַצְּרָכִים הַבְּסִיסִיִּים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ אֹכֶל וּמְקוֹם לִינָה. יוֹתֵר מִכָּךְ, הַיּוֹם יֵשׁ מַצְלֵמוֹת וּדְרָכִים מְשֻׁכְלָלוֹת לְהַעֲבָרַת תְּמוּנוֹת בִּמְהִירוּת גַּם בְּמֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, אֲבָל פַּעַם הָיוּ הָאֲנָשִׁים מֻכָּרִים בְּעִקָּר בִּסְבִיבׇתָם הַקְּרוֹבָה, וְכָךְ הִתְאַפְשֵׁר לַצַּדִּיקִים שֶׁעָרְכוּ גָּלוּת לְהִשָּׁאֵר אַלְמוֹנִים וּבִלְתִּי מֻכָּרִים. כַּאֲשֶׁר אָדָם אֵינוֹ מֻכָּר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, מִתְיַחֲסִים אֵלָיו הָאֲנָשִׁים כְּאַחַד הָאָדָם, וְאִם יִזְדַּקֵּק הַגּוֹלֶה לְעֶזְרָתָם יִהְיֶה עָלָיו לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ מֵהֶם. בְּיִסּוּרֵי הַדֶּרֶךְ וּבְוִתּוּר עַל הַכָּבוֹד מְכַפְּרִים הָיוּ הַצַּדִּיקִים עַל עֲווֹנוֹת הַדּוֹר.
רַבֵּינוּ סְעַדְיָה גָּאוֹן, שֶׁהָיָה בִּתְקוּפָתוֹ גְּדוֹל הַדּוֹר, יָצָא לְדַרְכּוֹ. בְּאַחַד מִמַּסְּעוֹתָיו הִגִּיעַ לְעִיר אַחַת לִפְנוֹת עֶרֶב וּפָנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַמִּנְהָג בְּאוֹתָם הַיָּמִים הָיָה שֶׁעוֹבְרֵי אֹרַח שֶׁלֹּא מוֹצְאִים מְקוֹם לִינָה הָיוּ מִתְאַכְסְנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכָךְ חָשַׁב גַּם רַבִּי סְעַדְיָה לַעֲשׂוֹת, אוּלָם לְאַחַר הַתְּפִלָּה נִגַּשׁ אֵלָיו אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַקְּהִלָּה וְהִזְמִינוֹ לָלוּן בְּבֵיתוֹ. רַבֵּינוּ סְעַדְיָה סֵרֵב בַּתְּחִלָּה, אַךְ הָאִישׁ הִפְצִיר בּוֹ וְהוּא נַעֲנָה לְהַזְמָנָה.
הָאִישׁ, שֶׁהָיָה מַכְנִיס אוֹרְחִים הָגוּן, עָרַךְ לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ הַזָּר אֶת שֻׁלְחָנוֹ וְהִטְעִימוֹ מַאֲכָלִים מִכָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ. בְּסִיּוּם הָאֲרוּחָה הִצִּיעַ הָאִישׁ אֶת אַחַד הַחֲדָרִים לְלִינָה וְדָאַג לָאוֹרֵחַ לְכָל מַחְסֹרוֹ. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר פָּנוּ בַּעַל הַבַּיִת וְהָאוֹרֵחַ לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. רַבֵּינוּ סְעַדְיָה תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ בְּאַחַת מִפִּנּוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת הַמְּרֻחָקוֹת וְהִתְעַמֵּק בִּתְפִלָּתוֹ. הַמַּחֲזֶה שֶׁל אוֹרְחִים לֹא מֻכָּרִים בְּפַאֲתֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיָה זָר לַתּוֹשָׁבִים, אוּלָם אֶחָד הַמִּתְפַּלְּלִים זִהָה אוֹתוֹ. הִתָּכֵן?! רַבֵּינוּ סְעַדְיָה גָּאוֹן, רֹאשׁ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּבָבֶל, נִמְצָא עִמָּנוּ כָּאן?! הָאִישׁ שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו כְּלֹא מַאֲמִין, אֲבָל הַזִּהוּי הָיָה וַדָּאִי.
חִישׁ מְהֵרָה עָשְׂתָה לָהּ הַשְּׁמוּעָה כְּנָפַיִם וְכָל מִתְפַּלְּלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת הֵחֵלּוּ לְהַעֲבִיר אֶת הַיְּדִיעָה הַמַּרְעִישָׁה: “רַבֵּינוּ סְעַדְיָה גָּאוֹן נִמְצָא פֹּה”. כַּמּוּבָן, גַּם אֶל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵרַח אוֹתוֹ הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה. הָאִישׁ הִמְתִּין בְּקֹצֶר רוּחַ לְסִיּוּם הַתְּפִלָּה, וּמִיָּד כְּשֶׁהִבְחִין שֶׁרַבֵּינוּ סְעַדְיָה סִיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ נִגַּשׁ אֵלָיו וְהֵחֵל לְהִתְנַצֵּל: “סְלַח לִי, רַבִּי. לֹא יָדַעְתִּי…”. רַבֵּינוּ סְעַדְיָה לֹא הֵבִין: “מָה לֹא יָדַעְתָּ וְעַל מָה עָלַי לִסְלֹחַ?”. וְהָאִישׁ עָנָה: “לֹא יָדַעְתִּי מִי אַתָּה, וְלֹא אֵרַחְתִּי אוֹתְךָ בַּכָּבוֹד הָרָאוּי”. רַבֵּינוּ סְעַדְיָה הִמְשִׁיךְ וְתָמַהּ: “מָה הַכַּוָּנָה? אֹכֶל קִבַּלְתִּי בְּשֶׁפַע, מִטָּה נוֹחָה הָיְתָה. מָה עוֹד חָסֵר?”. “כֵּן”, עָנָה הָאִישׁ, “אֲבָל לְאָרֵחַ אֶת גְּדוֹל הַדּוֹר זֶה כְּבָר מַשֶּׁהוּ אַחֵר. לוּ רַק הָיִיתִי יוֹדֵעַ מִי אַתָּה…”. “הַכֹּל בְּסֵדֶר”, הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ רַבֵּינוּ סְעַדְיָה בַּחֲבִיבוּת.
אֲבָל אָז הָאִישׁ שָׂם לֵב שֶׁעֵינָיו שֶׁל רַבֵּינוּ סְעַדְיָה נִמְלְאוּ בִּדְמָעוֹת. הָאִישׁ נֶחְרָד. אוּלַי בֶּאֱמֶת פָּגַעְתִּי בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק? אֲבָל רַבֵּינוּ סְעַדְיָה הִסְבִּיר מִיָּד אֶת תְּגוּבָתוֹ: “דַּע לְךָ שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ כָּךְ. כֻּלָּנוּ, בְּדִיּוּק כָּךְ. עוֹמְדִים לִפְנֵי ה’,מִתְפַּלְּלִים שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם וּמִשְׁתַּדְּלִים לַעֲשׂוֹת זֹאת בָּרְצִינוּת הָרְאוּיָה. אָנוּ גַּם מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם לְפָחוֹת מֵאָה בְּרָכוֹת וְאוֹמְרִים שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַמִּלִּים ‘בָּרוּךְ אַתָּה’. אֲבָל אִם הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁזֶּה אַתָּה – זֶה הָיָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי…”.
תְּשׁוּבָה תְּמִידִית
מָה אֲנִי לוֹמֵד מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה? שֶׁחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה הִיא בְּעֶצֶם פְּגִישָׁה מְחֻדֶּשֶׁת עִם ה’. אַתָּה עוֹמֵד לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁנִּדְמֶה הָיָה לְךָ שֶׁאַתָּה כְּבָר מַכִּירִ הֵיטֵב. עַד לִפְנֵי אוֹתָהּ הֶכֵּרוּת הָיִיתָ מְשֻׁכְנָע שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר אִתְּךָ, שֶׁאַתָּה מִתְנַהֵג פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר כְּפִי שֶׁצָּרִיךְ, וְאוּלַי רַק נִשְׁאַר לְךָ פֹּה וָשָׁם קְצָת מָה לְשַׁפֵּר. פִּתְאוֹם מִתְבָּרֵר לְךָ שֶׁכָּל מָה שֶׁעָשִׂיתָ מַחֲוִיר. זֶה לֹא זֶה. לוּ הָיִיתָ חָשׁ בַּנּוֹכְחוּת שֶׁל ה’ הָיִיתָ נוֹהֵג אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתָ עוֹשֶׂה אֶת אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים, אֲבָל הַלֵּב שֶׁלְּךָ הָיָה בְּמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי, הַמֶּרֶץ וְהַחֵשֶׁק שֶׁלְּךָ הָיוּ גְּדוֹלִים פִּי כַּמָּה וְכַמָּה.
לְפִי זֶה, הַחֲזָרָה אֶל ה’ בִּתְשׁוּבָה בְּעֶצֶם אַף פַּעַם לֹא נִגְמֶרֶת. מַדּוּעַ? כִּי בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁה’ הוּא אֵין סוֹף כָּךְ גַּם הַדֶּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִהְיוֹת בְּקִרְבָתוֹ אַף פַּעַם לֹא מִסְתַּיֶּמֶת. תָּמִיד יֵשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הַהֶכֵּרוּת שֶׁלִּי אוֹתוֹ אֶתְמוֹל שׁוֹנָה מֵהַהֶכֵּרוּת שֶׁלִּי אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהַהֶכֵּרוּת שֶׁלִּי מָחָר תִּגְדַּל פִּי כַּמָּה מֵהַהֶכֵּרוּת שֶׁלִּיהַיּוֹם. לְפִי הַהֲבָנָה הַזּוֹ, גַּם לִיהוּדִי צַדִּיק שֶׁאַף פַּעַם לֹא חָטָא יֵשׁ עַל מָה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.
עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדַּמְתְּכֶם
רַק מָה? כְּדֵי שֶׁהַפְּגִישָׁה עִם ה’ תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת בְּכָל פַּעַם חֲדָשָׁה וּבִלְתִּי מֻכֶּרֶת צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ שֶׁ… חָסֵר לִי מַשֶּׁהוּ! נָכוֹן, אֲנִי לוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּמִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם מִצְווֹת בְּהִדּוּר, אֲבָל הַאִם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה ה’ – זֶה אַתָּה?! בָּרֶגַע שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁחָסֵר לוֹ מַשֶּׁהוּ הוּא מַתְחִיל לְחַפֵּשׂ, וּמִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ – מוֹצֵא!
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָנוּ מַכְתִּירִים אֶת ה’ עָלֵינוּ לְמֶלֶךְ. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אָנוּ עוֹרְכִים אֶת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ הַמְּפֹרָט וְחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט. מָה עִנְיָנוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל הַמַּקְדִּים אֶת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים? תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר שֶׁל חֹדֶשׁ אֱלוּל מְעוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ לָצֵאת מֵהָאֲדִישׁוּת וּמֵהַשִּׁגְרָה וּלְהַתְחִיל לָשִׂים לֵב מָה חָסֵר לָנוּ בֶּאֱמֶת. “אֶת פָּנֶיךָ ה’ אֲבַקֵּשׁ” – וּמִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ – מוֹצֵא!
שֶׁנִּזְכֶּה לְגַלּוֹת אֶת מָה שֶׁבֶּאֱמֶת חָסֵר לָנוּ!
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
רָזִי
