כֻּלָּם קְדוֹשִׁים

“קֹרַח פִּקֵּחַ הָיָה”, וְאַף עַל פִּי כֵן חָלַק עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. הַטַּעֲנָה שֶׁבְּפִיו יְכוֹלָה לְהִשָּׁמַע גַּם הֶגְיוֹנִית: “כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'”. הֲרֵי לְכָל יְהוּדִי נְשָׁמָה אֱלֹקִית, “חֵלֶק אֱלוֹ-הַ מִמַּעַל מַמָּשׁ”, וּמִמֵּילָא הַקִּרְבָה שֶׁלּוֹ לַה’ שָׁוָה לָזוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. מִכָּאן וְעַד לַטַּעֲנָה הַבָּאָה שֶׁל קֹרַח הַדֶּרֶךְ קְצָרָה: “מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה’?”.

קֹרַח פָּעַל מִמְּנִיעִים שֶׁאֵינָם נְקִיִּים וּמַחְלָקְתּוֹ הָיְתָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. לַמְרוֹת טַעֲנוֹתָיו הַ’צוֹדְקוֹת’, הוּא לְמַעֲשֶׂה קִנֵּא בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וּבְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן עַל תַּפְקִידָם, וְעַל כָּךְ הוּא נֶעֱנַשׁ. לַמְרוֹת זֹאת, מֻסְבָּר בַּחֲסִידוּת כִּי בְּעֹמֶק טַעֲנוֹתָיו שֶׁל קֹרַח מִסְתַּתֵּר נִיצוֹץ קָדוֹשׁ. כָּל כָּךְ קָדוֹשׁ, עַד שֶׁלְּעָתִיד לָבוֹא תִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת שֶׁהָיְתָה חֲבוּיָה בְּטַעֲנוֹתָיו. אוֹתוֹ קֹרַח יְגַלֶּה בְּסוֹפֵי הַתֵּבוֹת אֶת עֹמֶק הַפָּסוּק “צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח“.

מָה הַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ

רַבִּי פִּינְחָס הַבַּדְחָן הָיָה מֵחֲסִידָיו שֶׁל אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן וּדְמוּתוֹ הָיְתָה מֻעֲרֶכֶת בְּקִרְבָתוֹ שֶׁל הָרַבִּי. לְפַרְנָסָתוֹ עָסַק רַבִּי פִּינְחָס בְּמִקְצוֹעַ הַבַּדְחָנוּת, אֲבָל לֹא לִפְנֵי שֶׁהָיָה עוֹרֵךְ הֲכָנָה הֲגוּנָה שֶׁל חֲזָרַת הֲלָכוֹת בְּעַל-פֶּה מִתּוֹךְ סֵפֶר הַטּוּר. אוּלַי הַיּוֹם לֹא כֻּלָּם מַכִּירִים אֶת הַמִּקְצוֹעַ, אֲבָל פַּעַם הוּא הָיָה נָפוֹץ מְאוֹד, בְּעִקָּר בַּחֲתֻנּוֹת. הַבַּדְחָן עוֹרֵךְ הֶכֵּרוּת מֻקְדֶּמֶת עִם הַמְּחֻתָּנִים, שׁוֹמֵעַ בִּקְצָרָה עַל עִסּוּקֵיהֶם וּתְכוּנוֹתֵיהֶם, וְשׁוֹזֵר בִּמְהִירוּת פִּיּוּט שָׁנוּן מָלֵא הוּמוֹר עַל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הָעֲנֵפָה. הַצְּחוֹק וְהַחִדּוּד מְשַׂמְּחִים אֶת הַקָּהָל, וְיַחַד עִם זֹאת, בֵּין הַשּׁוּרוֹת, הָיָה מַשְׁחִיל הַבַּדְחָן בַּעֲדִינוּת דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה הַמְּיַשְּׁרִים אֶת הַלֵּב.

לַחֲתֻנַּת אַדְמוֹ”ר הָאֶמְצָעִי, בְּנוֹ שֶׁל אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן, הִגִּיעַ גַּם רַבִּי פִּינְחָס, אֶלָּא שֶׁהוּא הֻזְמַן גַּם לָשֵׂאת דִּבְרֵי בַּדְחָנוּת, וְהַפַּעַם, לְמַרְבֵּה הַמְּבוּכָה הָיָה עָלָיו לוֹמַר אוֹתָם גַּם עַל הָרַבִּי. “עַל הָרַבִּי? אֲנִי?”, רַבִּי פִּינְחָס נִסָּה לְהִתְחַמֵּק. מִי הוּא וּמָה הוּא שֶׁיֹּאמַר דָּבָר עַל הָרַבִּי. אֲבָל אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן לֹא מַרְפֶּה. בְּלֵית בְּרֵרָה נָטַל רַבִּי פִּינְחָס אֶת הַמְּשִׂימָה, הִרְהֵר אֲרֻכּוֹת וְאָז פָּתַח וְאָמַר:

“מַהוּ בְּעֶצֶם הַהֶבְדֵּל, רַבִּי, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם?

הֲרֵי מָה שֶׁאֲנִי, פִּינְחָס, יוֹדֵעַ – גַּם אַתֶּם, רַבִּי, יוֹדְעִים!

וְאִלּוּ מָה שֶׁאַתֶּם, רַבִּי, לֹא יוֹדְעִים – בָּרוּר שֶׁגַּם אֲנִי, פִּינְחָס, לֹא יוֹדֵעַ!

אָז מָה בְּכָל זֹאת הַהֶבְדֵּל? מָה שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ וְאַתֶּם יוֹדְעִים. נוּ, מָה זֶה כְּבָר לְעֻמַּת מָה שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ…”.

 מְסַפְּרִים שֶׁאַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן אָהַב אֶת הַדְּבָרִים וְחִיֵּךְ בַּהֲנָאָה מְרֻבָּה.

הַסִּפּוּר הַזֶּה מַזְכִּיר לִי תַּחֲרוּת שְׂחִיָּה לְעֹמֶק הַיָּם הַגָּדוֹל. נַנִּיחַ שֶׁאֶחָד הַשַּׂחְיָנִים עוֹקֵף אֶת חֲבֵרוֹ וּמַקְדִּים אוֹתוֹ בְּ-50 מֶטְרִים. זֶהוּ בְּהֶחְלֵט הֶשֵּׂג מַרְשִׁים, אֲבָל אִם הַתַּחֲרוּת הָיְתָה עַל צְלִיחַת הַיָּם הַתִּיכוֹן מִקָּצֶה לְקָצֶה יֵשׁ לְאוֹתוֹ שַׂחְיָן עוֹד הַרְבֵּה עֲבוֹדָה לְפָנָיו, כָּךְ שֶׁבְּיַחַס לַהֶמְשֵׁךְ אוֹתָם 50 מֶטְרִים לֹא נֶחֱשָׁבִים לִמְאוּמָה…

צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ – יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה – הוּא בָּשָׂר וָדָם וּלְפִיכָךְ הַמֶּרְחָק בֵּינוֹ לְבֵין ה’ יִתְבָּרַךְ הוּא אֵין סוֹפִי. יַחַד עִם זֶה, לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נֶפֶשׁ אֱלֹקִית שֶׁנֶּחְצְבָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְלָכֵן כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ קָשׁוּר לַה’ בְּכָל מְאוֹדוֹ, קָרוֹב אֵלָיו וּמְאֻחָד עִמּוֹ.

וּבְכָל זֹאת טָעָה קֹרַח. בְּכָל דּוֹר ‘שׁוֹתֵל’ ה’ יִתְבָּרַךְ נְשָׁמָה כְּלָלִית שֶׁהַהֶבְדֵּל בֵּינָהּ לִשְׁאָר הַנְּשָׁמוֹת אֵינוֹ שֶׁל מָה-בְּכָךְ. זוֹהִי נִשְׁמַת הַ”צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם”. אוֹתוֹ צַדִּיק מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין צִנּוֹר דַּרְכּוֹ עוֹבֵר הַשֶּׁפַע הָרוּחָנִי לְכָל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ.

בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׂפַת יַם סוּף וְרָאוּ כֵּיצַד בּוֹקֵעַ ה’ אֶת הַמַּיִם וּמַטְבִּיעַ אֶת הַמִּצְרִים נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם “וַיַּאֲמִינוּ בַּה’ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ”. אֱמוּנָה הִיא בִּטּוּי לְקֶשֶׁר שֶׁאֵינִי תּוֹפֵס אוֹתוֹ בַּשֵּׂכֶל הַקָּטָן וְהַמְּצֻמְצָם שֶׁלִּי – הוּא מֵעָלָיו. בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד נֶאֱמַר כִּי יִשְׂרָאֵל הִכִּירוּ בְּכָךְ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, צַדִּיק הַדּוֹר וְנוֹתֵן הַתּוֹרָה, אֵינוֹ אִישׁ רָגִיל. יוֹתֵר מִכָּךְ, מֻסְבָּר בַּחֲסִידוּת כִּי הָאֱמוּנָה שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה’ הִתְעַצְּמָה דַּוְקָא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וְכָךְ מִתְפָּרֵשׁ הַפָּסוּק: ” וַיַּאֲמִינוּ בַּה’ [עַל יְדֵי וּבִזְכוּת] מֹשֶׁה עַבְדּוֹ”. כְּלוֹמַר, אֱמוּנָה בַּה’ בְּסִיּוּעַ הַתִּוּוּךְ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינָהּ אוֹתָהּ אֱמוּנָה בִּלְעָדָיו.

אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ

מָה מוֹסִיף הַצַּדִּיק בָּאֱמוּנָה שֶׁל כָּל יְהוּדִי בַּה’? יְהוּדִים מִטִּבְעָם “מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים”, וְלָכֵן גַּם לְלֹא סִיּוּעַ מִבַּחוּץ הֵם מַאֲמִינִים וְיוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא לָעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁבָּרוּר לִי שֶׁלֹּא אֲנִי הוּא זֶה שֶׁבָּרָאתִי אֶת עַצְמִי כָּךְ גַּם מוּבָן לִי שֶׁהָעוֹלָם לֹא הִמְצִיא אֶת עַצְמוֹ. אֶת זֶה אֲנִי מֵבִין לְבַד, בַּשֵּׂכֶל שֶׁלִּי, אָז מָה מוֹסִיף לִי הַצַּדִּיק? זוֹ הָיְתָה גַּם שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל קֹרַח.

הָאֱמוּנָה הַטִּבְעִית וְהַהֶגְיוֹנִית שֶׁלִּי נִקְרֵאת בַּחֲסִידוּת “מַקִּיף קָרוֹב”. מָה הַכַּוָּנָה? הִיא אָכֵן לֹא נִתְפֶּסֶת מַמָּשׁ בַּשֵּׂכֶל שֶׁלִּי, אֲבָל אֲנִי יָכוֹל קְצָת לָחוּשׁ אוֹתָהּ. הִיא קְרוֹבָה אֵלַי. הַצַּדִּיק מוֹסִיף בְּכָל יְהוּדִי אֱמוּנָה בְּרָמָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. לֶאֱמוּנָה כָּזוֹ קוֹרְאִים “מַקִּיף רָחוֹק”, הִיא מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְכָל הַשָּׂגָה. בִּזְכוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק מְסֻגָּל הַיְּהוּדִי לְהַאֲמִין שֶׁ”אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ”! אֲבָל לְגַמְרֵי!

רַק כַּאֲשֶׁר עוֹמֵד מוּלִי צַדִּיק אֲמִתִּי, כָּזֶה שֶׁבָּטֵל לַה’ בְּכָל כֹּחוֹ, כָּזֶה שֶׁרוֹאִים עָלָיו בְּצוּרָה גְּלוּיָה אֶת הַ”חֵלֶק אֱלֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ”, וְהוּא מַרְאֶה לִי דֻּגְמָה חַיָּה מַהִי עֲבוֹדַת ה’ וּמַהִי מְסִירוּת לְקִיּוּם רְצוֹנוֹ – אֲנִי מְסֻגָּל לְהַנִּיחַ אֶת עַצְמִי בַּצַּד וּלְפַנּוֹת בַּלֵּב שֶׁלִּי מָקוֹם לַה’.

שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְקַשֵּׁר לַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי