מכון גל עיני
נכתב עלידי
שָׁלוֹם יְלָדִים!
אַחֲרֵי הַהַפְסָקָה שֶׁלָּקַחְנוּ אָנוּ יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ בַּמַּסָּע: שְׁאֵלָתוֹ הַחֲכָמָה שֶׁל הַבֵּן הֶחָכָם (מֻמְלָץ לִקְרֹא מֵהַתְחָלָה, אֲבָל אֶפְשָׁר גַּם לְהִצְטָרֵף מִכָּאן…).
אָז כֻּלָּנוּ חֲכָמִים וְכֻלָּנוּ נְבוֹנִים. אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבַּתּוֹרָה יֵשׁ מִצְווֹת מוּבָנוֹת (מִשְׁפָּטִים), מִצְווֹת בִּלְתִּי מוּבָנוֹת (חֻקִּים) וּמִצְווֹת מוּבָנוֹת וּבִלְתִּי מוּבָנוֹת כְּאֶחָד (עֵדוֹת). מָה מְלַמֶּדֶת אוֹתִי חֲלֻקָּה זוֹ? שֶׁהָרָצוֹן שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ מִתְחַלֵּק לַהֲמוֹן פְּרָטִים וּפִרְטֵי פְּרָטִים שׁוֹנִים. לַה’ יֵשׁ מָה לוֹמַר עַל כָּל תְּחוּם בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ וְהוּא תּוֹבֵעַ מֵאִתָּנוּ לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוּא כָּתַב וְנָתַן בַּתּוֹרָה שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּהַר סִינַי.
אֶת כָּל זֶה כְּבָר יוֹדֵעַ הַבֵּן הֶחָכָם שֶׁלָּנוּ. הוּא כַּמּוּבָן שָׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת וְחָפֵץ לְקַיֵּם אוֹתָן, אֲבָל מַשֶּׁהוּ מַצִּיק לוֹ. תַּגִּידוּ לִי אַתֶּם: מָה יוֹתֵר כֵּיף לָכֶם, כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר קוֹבֵעַ לָכֶם מָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר מֵרְצוֹנְכֶם הַחָפְשִׁי? לִי זֶה דֵּי בָּרוּר. אֲנִי תָּמִיד מַעֲדִיף לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים מֵרְצוֹנִי הַחָפְשִׁי, מֵאַהֲבָה. כְּכָל שֶׁאֲנִי מְחֻבָּר לַמַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ אֲנִי עוֹמֵד לְבַצֵּעַ הַחֵשֶׁק שֶׁלִּי גָּדֵל.
אִם כָּךְ, שׁוֹאֵל הַבֵּן הֶחָכָם, מַדּוּעַ קוֹבֵעַ ה’ עֲבוּרֵנוּ אֶת דֶּרֶךְ הָעֲבוֹדָה. הַאִם הוּא אֵינוֹ מְעֻנְיָן שֶׁנַּגִּיעַ לְכָךְ בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ?
אַהֲבָה אוֹ יִרְאָה?
לַבֵּן הֶחָכָם שֶׁלָּנוּ יֵשׁ בְּהֶחְלֵט עַל מִי לְהִסְתַּמֵּךְ. כְּמוֹ כָּל יְהוּדִי, הוּא בְּנָם שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. הָאָבוֹת קִיְּמוּ גַּם הֵם אֶת הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ, אֲבָל בְּדַרְכָּם שֶׁלָּהֶם. אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה מָלֵא בְּאַהֲבָה עֲצוּמָה לַה’, וּמִמֵּילָא לְכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁהוּא בָּרָא, וְאֶת כָּל כֹּחַ אַהֲבָתוֹ הִשְׁקִיעַ בְּהַכְנָסַת אוֹרְחִים וְקֵרוּב הָרְחוֹקִים לְכַנְפֵי הָאֱמוּנָה; יִצְחָק אָבִינוּ, שֶׁמִּדָּתוֹ הָיְתָה יִרְאָה וּפַחַד, עָבַד אֶת ה’ בְּמִצְוָה מְקוֹרִית – חֲפִירַת בְּאֵרוֹת; יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּהְיוֹתוֹ רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן גִּלֵּף אֶת הַמַּקְלוֹת אֶל מוּל הַצֹּאן וּבְכָךְ פָּעַל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת. אֶת כָּל אֵלּוּ עָשׂוּ הָאָבוֹת, עוֹד לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה, מִתּוֹךְ רָצוֹן וְחִבּוּר עָצוּם לַה’.
עוֹמֵד הַבֵּן הֶחָכָם שֶׁלָּנוּ וְשׁוֹאֵל: מַדּוּעַ הֻפְסְקָה הָעֲבוֹדָה בְּדֶרֶךְ זוֹ? מַדּוּעַ מֵאָז שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה עָלֵינוּ לִפְעֹל אַךְ וְרַק לְפִי מָה שֶׁמְּצֻוֶּה עָלֵינוּ? לָמָּה שֶׁלֹּא אֶהְיֶה יְצִירָתִי וְאֶתֵּן לַה’ אֶת מָה שֶׁאֲנִי מַמְצִיא בְּעַצְמִי? כָּעֵת עָלֵינוּ לְפַנּוֹת אֶת מְקוֹמָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה לַה’ לְטוֹבַת מִדַּת הַיִּרְאָה מִפָּנָיו.
רֵיחַ עֲבוֹדַת הָאָבוֹת
מְבֹאָר בַּחֲסִידוּת כִּי בֵּין עֲבוֹדַת הָאָבוֹת שֶׁלִּפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה לַעֲבוֹדַת עַם יִשְׂרָאֵל לְאַחַר קַבָּלָתָהּ בְּסִינַי קַיָּם הֶבְדֵּל מַהוּתִי, מַמָּשׁ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. עֲבוֹדַת הָאָבוֹת הָיְתָה מְמֻקֶּדֶת בַּכַּוָּנָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלָּהֶם, בְּעוֹד מְקוֹמוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה שֶׁנַּעֲשָׂה בִּידֵיהֶם הָיָה טָפֵל אֵלֶיהָ. הֱיוֹת וְהָעִקָּר בַּעֲבוֹדָתוֹ הָיָה כַּוָּנַת הַלֵּב הָרוּחָנִית, יָכוֹל הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לִזְרֹק אֶת אוֹתָם הַמַּקְלוֹת לְאַחַר פִּצּוּלָן לָאַשְׁפָּה. כָּל קְדֻשָּׁה לֹא דָּבְקָה בָּהֶם. עֲבוֹדַת הָאָבוֹת הָיְתָה בַּשָּׁמַיִם.
חֲזַ”ל מְדַמִּים אֶת הָעֲבוֹדָה הַנִּפְלָאָה הַזּוֹ לְרֵיחַ טוֹב. תְּתָאֲרוּ לָכֶם שֶׁאַתֶּם נִכְנָסִים לְאוּלַם שְׂמָחוֹת מְפֹאָר. הַמַּרְאֶה, הָאוּלָם וְסִגְנוֹנוֹ מַרְהִיבִים בְּיָפְיָם, צְלִילֵי הַמּוּזִיקָה הַמֻּשְׁמָעִים עֲרֵבִים לָאֹזֶן וְאַתֶּם גַּם יוֹדְעִים שֶׁבַּהֶמְשֵׁךְ תֻּגַּשׁ בִּפְנֵיכֶם סְעוּדָה דְּשֵׁנָה. כָּל אֵלּוּ מְחַדְּדִים אֶת הַחוּשִׁים שֶׁלָּנוּ וְגוֹרְמִים לָנוּ תַּעֲנוּג וַהֲנָאָה. אֲבָל אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁמַּשְׁפִּיעִים עַל הַהַרְגָּשָׁה הַטּוֹבָה שֶׁלָּנוּ הוּא דַּוְקָא זֶה שֶׁאָנוּ הֲכִי פָּחוֹת שָׂמִים לֵב אֵלָיו – הָרֵיחַ הַטּוֹב. בָּרֵיחַ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ רוּחָנִי. הוּא מִתְפַּזֵּר בְּשָׁוֶה בַּחֲלַל הָאוּלָם וְנִמְצָא בְּכָל מָקוֹם בְּתוֹכוֹ, אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְזַהוֹת מִיָּד מֵהֵיכָן הוּא מַגִּיעַ אֵלַי. עֲבוֹדַת ה’ בְּסִגְנוֹן שֶׁל רֵיחַ רוּחָנִי מְאַפְיֵן אֶת עֲבוֹדַת הַ”שָׁמַיִם” שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים.
תּוֹרָה בְּכָל יוֹם
אֲבָל בְּמַתַּן תּוֹרָה אֵרַע דָּבָר. ה’ יִתְבָּרַךְ הֶחֱלִיט לָרֶדֶת עַל הַר סִינַי וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהַתְּמוּנָה עוֹמֶדֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת. מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה עֲבוֹדַת ה”שָׁמַיִם” תֵּרֵד לְמַטָּה, אֶל הָאָרֶץ הַגַּשְׁמִית. כָּעֵת יַעֲבֹר הַמִּקּוּד מֵהַכַּוָּנָה הָרוּחָנִית אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַגַּשְׁמִי הַנַּעֲשֶׂה בְּאֶמְצָעוּת הַיָּדַיִם הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁלָּנוּ. הַקְּדֻשָּׁה תַּחְדֹּר עַד לַדּוֹמֵם הַגַּשְׁמִי וּתְגַלֶּה שֶׁגַּם הוּא אֱלֹקוּת מַמָּשׁ! זוֹ הַסִּבָּה שֶׁגַּם עַל הַחֵפֶץ הַגַּשְׁמִי תָּחוּל קְדֻשָּׁה וְאִם סֵפֶר הַתּוֹרָה מִשּׁוּם-מָה יִבְלֶה הוּא יִהְיֶה טָעוּן גְּנִיזָה!
וּבְכֵן, הָאֱמֶת הִיא שֶׁגַּם אֶת זֶה יוֹדֵעַ הַבֵּן הֶחָכָם, וְכָעֵת גַּם אַתֶּם… בְּרוּרָה לוֹ מַעֲלַת הַתּוֹרָה מֵאָז שֶׁקִּבַּלְנוּ אוֹתָהּ בְּסִינַי. אֲבָל בְּכָל שָׁנָה הוּא נִזְכַּר בַּשְּׁאֵלָה הַזּוֹ מֵחָדָשׁ. הֲרֵי בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּכָל רֶגַע מֵחָדָשׁ כָּךְ גַּם אֶת הַתּוֹרָה נוֹתֵן לָנוּ ה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם. כָּל יוֹם אֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה, מִתְבּוֹנֵן בַּעֲבוֹדַת הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּמִשְׁתּוֹקֵק לַעֲבֹד בְּאוֹתָהּ הִתְלַהֲבוּת רוּחָנִית! בְּכָל יוֹם גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּמוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֵּה וּבְכָל זֹאת עוֹשֶׂה!
בֵּן חָכָם – אַל תְּוַתֵּר!
מַהִי הַתְּשׁוּבָה לַבֵּן הֶחָכָם? אַתָּה צוֹדֵק בָּרָצוֹן שֶׁלְּךָ, אֲבָל כְּדֵי שֶׁאוֹתוֹ אוֹר רוּחָנִי נִפְלָא יוּכַל לְהָאִיר כָּאן, בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁלָּנוּ, עָלֶיךָ לְהַחְדִּיר וְלִצּוֹק אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַכֵּלִים הַנִּפְלָאִים שֶׁה’ הֵכִין לְצֹרֶךְ זֶה – הָעֵדוֹת, הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁבַּתּוֹרָה.
אֲבָל הַשְּׁאֵלָה שֶׁלְּךָ תִּשָּׁאֵל גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, כִּי אַף פַּעַם לֹא נְוַתֵּר עַל הַטַּעַם (וְהָרֵיחַ) הַטּוֹב שֶׁל עֲבוֹדַת הָאָבוֹת. לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, נִזְכֶּה לְשַׁלֵּב בֵּין שְׁתֵּיהֶן. נְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת כְּפִי שֶׁה’ קָבַע וּמִפְּנֵי שֶׁה’ צִוָּה, אֲבָל הַחֵשֶׁק שֶׁלָּנוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת יִהְיֶה גָּדוֹל כָּל כָּךְ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁעָשִׂינוּ זֹאת מֵרְצוֹנֵנוּ הַחָפְשִׁי.
אָז לָכֵן, בֶּן חָכָם יָקָר, שְׁמֹר הֵיטֵב אֶת הַחֲלוֹם שֶׁלְּךָ. אַל תַּסִּיחַ אֶת דַּעְתְּךָ מִטַּעְמָהּ הֶעָרֵב שֶׁל הַמִּצְוָה וְלָכֵן “אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן”. אַל תֹּאכַל שׁוּם דָּבָר לְאַחַר אֲכִילַת מַצַּת הַמִּצְוָה – וּבְעֶזְרַת ה’ בְּקָרוֹב מִקָּרְבַּן הַפֶּסַח! – כְּדֵי שֶׁטַּעַם הַמִּצְוָה יִשָּׁאֵר בְּפִיךָ!
שֶׁנִּזְכֶּה לְהַחְדִּיר רֵיחַ אֱלֹקִי בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי!
פֶּסַח כָּשֵׁר וְשָׂמֵחַ!
רָזִי
