מכון גל עיני
נכתב עלידי
המאמר שלפניכם מעובד משיעוריו של הרב יצחק גינזבורג בימי ספירת העומר, ובמיוחד משיעור י’ אייר תשע”ו. בשל אורכו של המאמר, חלקנו אותו לשלשה חלקים. ארוך, אבל כדאי.
התפשט המנהג בישראל לומר לאחר ספירת העומר בכל ערב את התפילה “על ידי ספירת העומר שספרתי היום יתוקן מה שפגמתי בספירה פלונית” – בלילה הראשון אומרים “חסד שבחסד” ובלילה האחרון “מלכות שבמלכות”. עבור רבים, זוהי חשיפה ראשונה לעולם המושגים המופלא של הקבלה, והכרות ראשונית עם מערכת הספירות שבה.
בקצרה, במערכת הספירות ישנן שבע מדות – חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות (הבאות לאחר השלישיה העליונה של הספירות, חכמה בינה ודעת). עקרון ההתכללות אומר שכל מדה כוללת בתוכה את הבחינות של כל המדות האחרות (בדומה לפעולת כפל חשבונית), וכך כל ספירה-מדה מתפרטת בעצמה לגוונים השונים של הספירות האחרות המתגלות בתוכה. בהתאם לכך, בשבוע הראשון של ספירת העומר מתקנים את ספירת החסד ואת כל הבחינות הפרטיות שבתוכה, “חסד שבחסד”, “גבורה שבחסד” וכן הלאה; בשבוע השני מתקנים את ספירת הגבורה ואת הבחינות הפרטיות שבתוכה, וכן הלאה.
שבע המדות ושבעת הרועים
המובן הפשוט של הספירות הוא הדרכים השונות בהן הקב”ה מתגלה ומנהיג את העולם, הוא נוהג עמנו בחסד ונוהג עמנו בגבורה וכו’. אולם מערכת זו עצמה ‘משתכפלת’ ומופיעה גם כשבע מדות בנפש האדם וכך התיאור הקבלי הוא גם ‘מפת נפש’ עמוקה בתוכנו-פנימה. בפן הזה עוסקת במיוחד תורת החסידות המתרגמת את מושגי הקבלה להופעתם בנפש האדם.
בהקשר זה, מוסבר שהמושגים המקוריים של הספירות, חסד וגבורה וכו’, מייצגים את הצד החיצוני יחסית, ואילו בתוך כל ספירה נמצא “אור פנימי” המניע אותה. לדוגמה: החסד מתבטא בנתינת שפע וכדו’ כאשר הצד הפנימי של החסד הוא האהבה המניעה אותו (אור האהבה של ה’, כשמדובר בהנהגה האלוקית, ורגש האהבה של האדם כאשר מדובר בנפש), הגבורה מתבטאת בפועל באיפוק וריסון וכדו’, ואילו הפנימיות של הגבורה היא מדת היראה המביאה לאיפוק.
בנוסף, אחת הדרכים להפוך את מערכת הספירות הקבלית לדבר חי ונושם, מושא להתבוננות והזדהות, היא בעזרת ההקבלה לשבע דמויות ידועות, “שבעת הרועים” אותם אנו מכירים גם כשבעת “האושפיזין [אורחים]” של חג הסוכות: אברהם אבינו – מדת החסד. יצחק אבינו – מדת הגבורה. יעקב אבינו – מדת התפארת. משה רבינו – מדת הנצח. אהרן הכהן – מדת ההוד. יוסף הצדיק – מדת היסוד. דוד המלך – מדת המלכות. אברהם אבינו, למשל, הוא האב-טיפוס של מדת החסד, או בלשון החסידות הוא מהווה “מרכבה” למדת החסד האלוקית, דרכו מתגלה חסד ה’ בעולם והוא עצמו נוהג במדת החסד (ומהווה ‘האנשה’ של המדה המופשטת).
אין הכוונה, חלילה, להציג את אברהם אבינו כאישיות חד-ממדית העוסקת רק במדת החסד וצובעת הכל באור ורוד. שהרי בתוך החסד יש גם “גבורה שבחסד” ו”תפארת שבחסד” וכו’. אלא שזו המדה העיקרית של אברהם, בה הוא מצטיין ובמשקפיים שלה הוא רואה גם את המדות האחרות. באור מדת החסד, מנווט אברהם את כל מדותיו.
שיעורי בית לספירת העומר
אם כן, נוכל להעשיר ולהחיות את כוונות ספירת העומר בדרך הבאה: בשבוע הראשון נתמקד בדמותו של אברהם אבינו, נזדהה אתה ונמצא לה הד בתוך נפשנו. ביום הראשון נעסוק ב”חסד שבחסד”, במדת האהבה של אברהם אבינו עצמו. נתבונן מה אברהם אוהב, ונגלה למשל שהוא אוהב את ה’, “אַבְרָהָם אֹהֲבִי”, אוהב את יצחק בנו, “אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק”, ועוד. ביום השני נעסוק ב”גבורה שבחסד” – מדת היראה של אברהם אבינו, ונלמד את הפרשה המופלאה של עקדת יצחק שבה התגלתה היראה של אברהם, “עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה”… את המשך הדרך נותיר, לעת עתה, כ”שיעורי בית” לקוראים המוזמנים לפתוח ספרי תנ”ך ולהתחיל לחפש, ללמוד ולהעמיק.
עד כאן מעט הקדמות. בחלק הבא נעבור להתבונן במהלך החורז את שבעת הרועים ושבע המדות.
