כלי חמדה

תכלית בריאת העולם היא לגלות בו את ה’ ולעשות לו דירה בתחתונים. “צלם אלהים”, בו נברא האדם, הוא הכלי המתקשר-מתווך לעולם את נוכחות ה’ ומשרה אותו בעולם. לכן נצטווה האדם ביום בריאתו, בסיום מעשה בראשית, לפרות ולרבות, להרבות בילדים “בצלם אלהים” שיגלו בו את ה’.

הבריאה ‘יוצאת’ מה’ ועומדת בפני עצמה, עם תפקיד לכל פרט ביקום, והאדם מחדיר במציאות מודעות עצמית, שהיא הבסיס להכרת בוראה, להתפעלות פנימית מרצונו למלוך ולנכונות לקבל את עול מלכותו (כפי שאמר אדם הראשון ביום בריאתו לכל הנבראים – “בֹאו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי’ עֹשנו”). אכן, הכרת הבריאה את ה’ כבורא ואף כמלך איננה יחוד ה’ שלם – התכלית היא הכרה בה’ כ”אחד האמת”, ש”אין עוד מלבדו”, ובאופן נושא-הפכים לחוש בכך מבלי שהמציאות העצמאית של הנבראים תתבטל. עוד למעלה מכך ‘נוגעת’ הנשמה במה שאינו נתפס במחשבה כלל – מודעת ומודיעה שהשורש של כל מה שמתגלה לנו, “עלת כל העלות וסבת כל הסבות”, הוא רק החיצוניות של הכתר העליון, ובפנימיות ה’ הוא אור אין סוף שלמעלה-מעלה מכל מה ששייך לעולמות.

“חביב אדם שנברא בצלם… חביבין ישראל שנקראו בנים למקום… חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה”. תפקיד האנושות כולה, בני אדם הראשון ובני נח (בהם נאמר שנבראו “בצלם אלהים”), התמקד והצטמצם לבניו של מקום – עם ישראל, החל מאברהם אבינו – והצלם מתבטא דווקא בממד האנושי שלנו (“אתם קרויים ‘אדם'”), כשליחים לתקן את כל האנושות וכל העולם. כדי להצליח במשימה הזו ניתן לנו “כלי חמדה” – התורה הקדושה, המצטרפת לצלם ככלי-אמצעי לבטא את האלקות בעולם.

ב”עשרת הדברים” ששמענו במתן תורה, “כתר תורה” הכולל את כל התורה, מופיעות כל מדרגות גילוי האלקות הללו (מלמעלה למטה): “אנכי הוי’ אלהיך” היינו ביטוי הממד הפנימי ביותר, “אנכי מי שאנכי”, שנבדל לגמרי מהעולמות. ב”לא יהיה לך אלהים אחרים על פני”, הביטוי הממשי לכך ש”אין עוד מלבדו”, יש שרש לכל ה’שרטוטים’ שמגלים אלקות בהמשך התורה. את שני הדברות הללו שמענו “מפי הגבורה” – הן למעלה גם מהגילוי הפנימי שאנחנו זוכים לו דרך משה רבינו. הגילוי של “אחד האמת” הוא-הוא “שם הוי’ אלהיך” שצריך לעמוד מולו ביראה עילאה וזהירות מלשאת אותו לשוא. יום השבת, יום המנוחה בו אנחנו מתרוממים מעל היות ה’ בורא את העולם בששת ימים, הוא הזמן שמאפשר לנו קליטה פנימית, מענגת ומשמחת, של גילוי “אחד האמת” בתוך המציאות שלנו – יום של גילוי אלקות שיש בו גם עונג לגוף. כיבוד הורים ואיסורי רצח, ניאוף, גניבה, עדות שקר וכו’ מגבילים את המציאות העצמאית שלנו, לבל תחרוג באימפולסיביות מגבולותיה הרצויים. איסור “לא תחמֹד” מרובה הפרטים מתייחס למודעות העצמית הנפרדת שלנו, המרגישה את הפערים בין אדם לחברו, ודורש מאתנו לתקן גם אותה.