כסלו: על בטוח

האר”י הקדוש לימד שלכל אחד מחודשי השנה יש ‘צירוף’ מיוחד של שם ה’ המפורש, שם הוי’ (י-ה-ו-ה), הרמוז באחד מפסוקי התנ”ך. הצירוף של חודש כסלו הוא ויהה והוא רמוז בראשי התבות של הפסוק העוסק באבל על יעקב אבינו “וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל”.

המלך הגבוה

הצירוף ויהה אינו מהווה מלה בעברית, אבל יש בו רמז מובהק למלה בתנ”ך, “וַיִּגְבַּהּ”, שהרי אם נצרף את האותיות הצמודות גב לאות ה (2 ועוד 3 = 5) נמצא כי ויגבה = ויהה. כעת עלינו ללמוד מעט תנ”ך ולגלות מה אומרת המלה “ויגבה”.

המלה “ויגבה” מופיעה תמיד בהקשר למלכות, ולראשונה בשאול המלך. במעמד ההמלכה של שאול, בתחילה לא מצאו אותו כיון שהיה “נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים”, אך לאחר שנמצא והתייצב בתוך העם אז “וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה”. שמואל הנביא אמר “הראיתם אשר בחר בו ה’ כי אין כמוהו בכל העם”, וכולם הריעו ואמרו “יחי המלך”. האם אדם נבחר למלך בגלל הגובה הפיזי? לא. מדובר בתכונה של רוממות אצילית, איש ‘מורם מעם’. נשים לב ששאול היה ענו וצנוע מאין כמוהו, נחבא אל הכלים ובורח מהשררה, אבל בעל-כורחו הוא מתגלה כבעל שיעור קומה. איש כזה ראוי למלוכה.

שפל וגאות

דמות נוספת שנאמר עליה “ויגבה” הוא יהושפט מלך יהודה. יהושפט היה מלך צדיק שהלך בדרכי דוד (סב-סבו). הוא בער את העבודה הזרה, דאג ללמד את כל העם תורה והעמיד שופטים בכל ממלכתו. מלכותו הצטיינה גם בעושר ועצמה, ועליו נאמר “וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'”. שימו לב להבדל: אצל שאול המלך, “ויגבה” פירושו תיאור מצב הנעשה מעצמו. לעומת זאת, “ויגבה לבו” של יהושפט הוא תכונה פעילה, אקטיבית, שמכוחה באה פעולה תקיפה ונמרצת. יהושפט פירושו ה’ שופט, או משפט בשם ה’ – וזה בדיוק מה שעושה המלך. הוא לא נותן לממלכה להתגלגל אלא מציב כיוון ברור ומיישם אותו, מתוך בטחון עצמי תקיף!

אצל שאול הבנו ש’הרוממות העצמית’ אינה סותרת את הענוה. אך כיצד נבין זאת אצל יהושפט? הרי בתורה נאמר שהמלך צריך להזהר במיוחד מגאוה, “לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו”. כך גם אמר דוד המלך על עצמו, “וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי”. אם הלב אינו מתרומם, והוא שפל ונמוך, איך אפשר לקיים “ויגבה לבו”? ההסבר הוא שלבו של המלך צריך להיות שפל מצד עצמו וגבוה מצד הייצוג של ה’. לבו של יהושפט לא גבה בעושר וכבוד, כל זה לא גרם לו שמץ גאוה. לבו גבה “בדרכי ה'”, בהיותו שליח שתפקידו להביא את העם לקיים את התורה.

יותר בעומק: דוקא בגלל שהלב שפל הוא יכול להיות גבוה! ככל שהוא חש נמוך, ומבין שמצד עצמו אין לו סיבה להתגאות, כך הוא יכול לייצג את הגובה של ה’ בצורה ‘נקיה’ לגמרי. לפי הקבלה, המלכות נמשלה לים. בגלי הים יש נקודת שפל ונקודת גאות (פסגת הגל). השפל החיובי בים המלכות הוא תכונת השפלות הפנימית של דוד המלך וצאצאיו הצדיקים, והגאות החיובית היא “ויגבה לבו בדרכי ה'” בהנהגת העם (כמו “הוי‘ מלך גאות לבש”, ביטוי שראשי התבות שלו הם ים גל). וכמו בים, ככל שנקודת השפל עמוקה יותר כך הגאות גבוהה יותר. הדבר רמוז בגימטריא יפה: גאות = שפל. והנה זו גם הגימטריא של יהושפט!

מי לה’ אלי

גיבורי חודש כסלו הם כמובן החשמונאים, המכבים, שאנו מתפעלים מהאומץ שלהם. מאיפה יש להם את התעוזה לצאת למלחמה מול היוונים? האם הם לא לוקחים סיכון מופרז? התשובה נמצאת במלה אחת: יש להם בטחון בה’. גם למלה כסלו יש משמעות של בטחון, כמו בפסוק “ה’ יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ”, מבטחך.  

זה לא מספיק מדויק. הרי אדם יכול להיות מלא אמונה ובטחון בה’ השומר עליו בכל צעד, מה שה’ עושה הכל לטובה, ואני גם מאמין שבאמת “יהיה טוב”. ועדיין, זהו בטחון סביל, פאסיבי – ה’ עושה ויעשה כל מה שצריך, והוא ממש לא צריך את עזרתי… אבל הבטחון של החשמונאים הוא בטחון פעיל, אקטיבי – תחושה פנימית שהקב”ה נמצא אתנו ובעזרתו נקום ונעשה וגם נצליח. זה בדיוק הבטחון של המלך יהושפט, “ויגבה לבו בדרכי ה'”. אם החשמונאים לקחו סיכון זה בגלל שהם הלכו על בטוח, הלכו עם הבטחון בה’.

נחזור כעת לפסוק “וירא יושב הארץ הכנעני את האבל… ויאמרו אבל כבד זה למצרים”. מוסבר שהכנענים הרגישו שהאבל הזה עומד להתהפך לרעתם. אם בני ישראל מביאים את יעקב אביהם לקבורה בארץ ישראל, סימן שגם הם יחזרו לכאן ויכבשו את הארץ מתוך בטחון פעיל. יותר מזה, אמנם יעקב מובא לקבורה, אבל באמת “יעקב אבינו לא מת” – עם ישראל חי וקים, ומי שיתאבל לבסוף הם המצרים והכנענים המתנגדים לישראל, כמו היוונים וכמו כל אויבי ישראל. זה בטוח.