מכון גל עיני
נכתב עלידי
אז מה את מחפשת?”
“איזה סוג בחורה אתה רוצה?”
בחירת בן/בת זוג הוא נושא עדין ומורכב. למיועד/ת יש לא אחת ציור מדויק בראש של מושא החיפוש, אך, במיוחד בדורנו, המציאות לא תמיד עולה בקנה אחד עם הדמיון… כך לצערנו עוברים על מיטב אחינו ואחיותינו, שנות חיפוש מייגעות, שמעלות חרס בידן. האם הרווקות המאוחרת הינה גזרה מן השמיים, או שמא מוטל עלינו לשנות את המציאות? עלינו – הכוונה היא גם ל’מחפשים’ (בתוספת מאמץ או מניעת כשלים מעכבים), והן על החברה כולה, שצריכה לפעול כשדכנים…
נראה, כי כשאלה מקדימה יש לשאול על עצם הזיווג. האם הזיווג נגזר מן השמים או שהאדם יכול/צריך לחפש אותו בכוחות עצמו? האם הזיווג נקבע כבר ארבעים יום קודם יצירת הוולד, או שמעשי האדם ובחירותיו יכולים לקבוע במי יזכה? יש מקורות שמגבים כל צד בשאלה, ועולה מכך, שישנם שני דגמים למציאת הזיווג. שניהם משתקפים יפה בתיאור המשנה (תענית פ”ד מ”ח) על שני הזמנים בהם עסקו בני ובנות ישראל בשידוכים: “לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, וגו’, וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ…”.
בין שמים לארץ
יום הכיפורים הוא היום המקודש בשנה, ומציאת בן/בת זוג ביום זה משקפת ‘שידוכים שמימיים’. אלו הם שידוכים שמתגלגלים באופן גלוי ונראה מן השמים. מציאה, שברור שהיא מששת ימי בראשית, ומאופיינת פעמים רבות בדמיון שבין הצדדים. הרקע המשפחתי והאינטלקטואלי, “ענבי הגפן בענבי הגפן” .ישנה תחושה שזהו ‘תאום הנפש’ לו ציפו וייחלו, ולפעמים, ניכרים אפילו קווי דמיון בתווי הפנים. סוג זיווג זה משתקף במטבע לשון שמתנוסס באופן מסורתי על הזמנות נישואין, בנוסח: ‘החתן … עב”ג (עם בת גילו) הכלה …’. ‘בת גילו’ פירושו ‘בת מזלו’, וניתן להבחין, כי בציבורים בהם משתמשים בנוסח הזה, נגלה פעמים רבות בבירור את המשותף שבין הצדדים. מאידך, ישנים שידוכים של חמישה עשר באב. חלק מהציבור הישראלי חוגג את היום הזה כ”חג האהבה” (=טו אב), אם כי לצערנו לא תמיד בצד הקדושה… מכל מקום, הדגש שיש ביום זה הוא על הצד האנושי שבבחירת בן/בת הזוג. לעומת ה’שידוכים השמימיים’, ביום זה מתגלים ה’שידוכים הארציים’. סוג זה של זיווגים משתקף בניסוח המופיע כיום על הזמנות רבות: ‘… עב”ל (עם בחירת לבו) …’.
אור גבוה מאיר למטה
הסוג הראשון של השידוכים נשמע נעלה יותר, אך יסוד גדול בחסידות הוא, שכאשר הדברים יורדים למטה יותר, שרשם נעלה יותר. דווקא ב’שידוכים הארציים’, מתוך הבחירה האנושית, מתגלה הכוח העליון ביותר. בעוד זיהוי המחצית האבודה של הנשמה תלויה בראיה של דמיון מסוים בין הצדדים, היכולת לבחור מאפשרת ‘נשיאת הפכים’ בתוך נישואין. הבחירה של שני הצדדים לבוא בברית הנישואין, על אף השונות שביניהם, היא הפלא שבבחירה הארצית. בנישואין אלו נפתח הפתח לנישואין בין-עדתיים (כפי שבחמשה עשר באב הותרו השבטים לבוא זה בזה), ומכאן גם הכוח להתחתן עם בן/בת זוג משלים, מתוך תפיסה שהשלם נבנה דווקא מתוך השוני.
בדורנו ישנו צורך לפתח יותר ויותר דווקא את מודל ה’שידוכים הארציים’. גיל הנישואים המאוחר, המורכבות שמאפיינת את האנשים, והגלגולים הרבים שעוברים על כל רווק ורווקה עוד בטרם הם פוגשים זה את זו, מזמינות נתינת דגש דווקא לבחירת האדם, להרמוניה שתיווצר מתוך הדיאלקטיקה, לאחד שיתגלה מתוך השניים. הבחירות האנושיות הם אלו שיגלו את הרצון האלוקי. נראה, כי הדברים נכונים לא רק למחפשים, אלא גם לשדכנים ובעיקר לשדכניות. (כלומר, כולנו בפוטנציאל). בשביל לשאת הפכים יש צורך בבינה – ‘מוחין דאמא’. ב’מוחין דאבא’ מופיע הכל באחדות פשוטה ואמתית, ורק ב’מוחין דאמא’ מתחילה להתגלות שניות, וממילא ניתן להתייחס לזוגיות והשלמה, החוש הדרוש לשידוכים בין הפכים, ‘עם בחירת לבו’. כולנו יכולות וצריכות לתת אמון גם בחיבורים שאינם קורצים לנו מ’מבט ראשון’. לעודד מאמץ ויגיעה בתהליך (גם בזה שלנו…); להוקיר את יכולת הבחירה, שבאמצעותה ניתן לשנות את המציאות; ולהכיל את השונות מתוך אמונה, שעם הרבה רצון טוב ועבודה, פלאי-פלאות יכולים להתגלות דווקא מתוך הניגודים.
השלכה נוספת של הדברים הללו היא גם עבור אלו שכבר זכו להתחתן. כל כך הרבה פעמים זוגות מתחתנים מתוך משיכה הדדית, אך עמוק בתוך הנישואין ישנה תחושה שאולי חלה טעות, והם בעצם כלל אינם מתאימים זה לזו… עלינו להפנים כי סוד הנישואין הוא בנשיאת ההפכים, ודווקא מה שנדמה לנו כחסרון בבן הזוג הוא בעצם יתרון, היכול לגלות גם צדדים גנוזים שבתוכנו. אנו יכולים לראות בנקודות החיכוך ובפערים קרקע להשראת השכינה “בינינו”, ובעיקר לבחור להתחתן שוב ושוב מחדש. או אז נזכה בע”ה לשלום אמת ולבנין עדי עד.
צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן. (תענית, שם).
—
(עפ”י הספר “מחול הכרמים”, מומלץ מאוד לעיין שם בהרחבה).
