לְהַאֲמִין בִּיהוּדִי

שָׁלוֹם יְלָדִים!

אָנוּ קוֹרְאִים בְּפָרָשׁוֹת הַשָּׁבוּעַ – זוֹ שֶׁעָבְרָה, הַנּוֹכְחִית וְהַבָּאָה אַחֲרֶיהָ – עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁעָלָיו דּוֹרְשִׁים חָזָ"ל אֶת הַפָּסוּק "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים". לָמָּה גָּדוֹל? כִּי כָּל דָּבָר שֶׁעָלָיו הוּא הָלַךְ – זֶה הָיָה בְּגָדוֹל, בַּעֲנָק. שְׁתֵּי מִדּוֹת בּוֹלְטוֹת אָנוּ מְזַהִים מִתּוֹךְ פְּעִילוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְעַל שְׁתֵּיהֶן הוּא הוֹלֵךְ, כְּדַרְכּוֹ, בְּגָדוֹל – אֱמוּנָה וְאַהֲבָה.

בַּשָּׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים וַדַּאי שְׁמַעְתֶּם שׁוּב וָשׁוּב, מִכָּל כִּוּוּן אֶפְשָׁרִי, דִּבּוּרִים עַל נוֹשֵׂא אֶחָד – הַבְּחִירוֹת שֶׁהִתְקַיְּמוּ הַשָּׁבוּעַ (שֶׁאַגַּב, תּוֹצְאוֹתֵיהֶן בִּשְׁעַת כְּתִיבַת הַמָּדוֹר עֲדַיִן לֹא פֻּרְסְמוּ, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא מְשַׁנֶּה…). כָּל אֶחָד מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁמִיעַ אֶת דַּעְתּוֹ וּלְהַסְבִּירָהּ – לָמָּה חָשׁוּב לִבְחֹר אוֹ שֶׁמָּא לֹא, בְּמִי כְּדַאי לָנוּ לִבְחֹר וּלְמִי חוֹבָה עָלֵינוּ לְהִתְנַגֵּד. כֻּלָּם דָּנִים, מִתְפַּלְפְּלִים וּמִתְוַכְּחִים, וְהָעִקָּר – לְכָל אֶחָד יֵשׁ דֵּעָה. אָז אִם הַנּוֹשֵׂא כָּל כָּךְ 'בּוֹעֵר' לַאֲנָשִׁים, נִרְאֶה לִי שֶׁאֶפְשָׁר לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּלְהֵעָזֵר בָּהּ בְּחִבּוּר שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁהוֹרִישׁ לָנוּ אָבִינוּ הָרִאשׁוֹן, אֱמוּנָה וְאַהֲבָה.

לֹא מַאֲמִין! תַּרְאֶה!

יוֹדְעִים מָה אֲנִי אוֹהֵב בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ? לֹא הַבְּחִירוֹת… אֲנִי מִתְכַּוֵּן לַחֲזָרָה לַלִּמּוּדִים אַחֲרֵי הַחַגִּים. אֲנִי יוֹדֵעַ, מְדֻבָּר בִּתְקוּפַת לִמּוּדִים אֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר הַמִּתְנַהֶלֶת דֵּי בְּרֶצֶף, עַד פֶּסַח אוֹ לְפָחוֹת עַד פּוּרִים, וּבִמְיֻחָד הַשָּׁנָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי חָדְשֵׁי אֲדָר. גַּם אוֹתִי הִיא מְאַתְגֶּרֶת, אֲבָל בְּכָל זֹאת אֲנִי מְצַפָּה לָהּ. לָמָּה? כִּי אָז גַּם מַתְחִילָה עוֹנַת הַקְּלָפִים – הָאַלְבּוֹם שֶׁלִּי הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא בְּמַדְבֵּקוֹת שֶׁאֲנִי מַשִּׂיג. תִּרְאוּ, לֹא תָּמִיד חָכָם לְהַדְבִּיק אוֹתָן מִיָּד. לִפְעָמִים עָדִיף לְהַשְׁאִיר אֶצְלְךָ מְלַאי רְצִינִי שֶׁל קְלָפִים פְּשׁוּטִים שֶׁיְּאַפְשֵׁר לְךָ לְבַצֵּעַ 'הַחְלָפָה' עַל קְלָף נָדִיר יוֹתֵר. בְּדֶרֶךְ כְּלָל לִקְרַאת סוֹף הָעוֹנָה נִשְׁאָרִים מִתּוֹךְ 150 הַקְּלָפִים שֶׁל הָאַלְבּוֹם בְּעֵרֶךְ 10 שֶׁנֶּחְשָׁבִים נְדִירִים, אֲבָל 'נָדִיר עוֹנָה' יֵשׁ רַק שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה קְלָפִים. אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁאִם תַּחְלִיט לְבַזְבֵּז אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ וְלִקְנוֹת בּוֹ כַּמּוּת רְצִינִית שֶׁל קְלָפִים, סָבִיר שֶׁרֻבָּם יֵצְאוּ מֵהַפְּשׁוּטִים. אוּלַי יִשְׁתַּחֵל לוֹ קְלָף אֶחָד 'נָדִיר'. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? כִּי בַּכִּתָּה שֶׁלִּי לוֹמְדִים יְלָדִים מִכָּל קַצְוֵי הָעִיר, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהֵם קוֹנִים אֶת הַקְּלָפִים בַּחֲנוּיוֹת שׁוֹנוֹת, וְהַפְלֵא וָפֶלֶא – 'נָדִיר עוֹנָה' חָסֵר בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ אֵצֶל כֻּלָּם…

בֹּקֶר אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר מַגִּיעַ חַיִּימְקֶה לַכִּתָּה כְּשֶׁאֲרֶשֶׁת פָּנָיו מַמְתִּיקָה סוֹד. הוּא קוֹרֵא לִי הַצִּדָּה וְאוֹמֵר לִי: "תְּנַחֵשׁ אֵיזֶה קְלָף יָצָא לִי הַיּוֹם בַּחֲנוּת". "אוּלַי 86?", אֲנִי מְנַסֶּה. "לֹא… 86 הוּא 'נָדִיר' רָגִיל", הוּא עוֹנֶה לִי, "לֹא תַּאֲמִין, הִגְרַלְתִּי אֶת… 112!" "אֵין מַצָּב!", אֲנִי מֵגִיב אוֹטוֹמָטִית. אַף פַּעַם בִּכְלָל לֹא רָאִיתִי קְלָף כָּזֶה, עַד שֶׁהִתְחַלְתִּי לַחֲשֹׁשׁ שֶׁאוּלַי בִּכְלָל לֹא הִנְפִּיקוּ אוֹתוֹ. "לֹא מַאֲמִין לְךָ. תַּרְאֶה לִי!", הָיְתָה הַתְּגוּבָה הַבָּאָה שֶׁלִּי. "אֵין בְּעָיָה", מֵשִׁיב חַיִּימְקֶה, "בּוֹא אֵלַי אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים. הוּא בַּבַּיִת, נָעוּל בְּכַסֶּפֶת. נִרְאֶה לְךָ שֶׁאָבִיא אוֹתוֹ לְכָאן?"

עַכְשָׁו אֲנִי בִּבְעָיָה, כִּי חַיִּימְקֶה מַשְׁאִיר אוֹתִי בְּמֶתַח עַד סוֹף הַיּוֹם. לֹא שֶׁהוּא חָשׁוּד עָלַי בְּשֶׁקֶר, אֲבָל בְּכָל זֹאת, תּוֹפָעָה נְדִירָה כָּזוֹ אֲנִי מֻכְרָח לִרְאוֹת בְּעַצְמִי, בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי. מִצַּד שֵׁנִי, כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁהוּא רְצִינִי לְגַמְרֵי וְאֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהַאֲמִין לוֹ.

רֹאשׁ כָּל הַמַּאֲמִינִים

מָה אֲנִי לוֹמֵד מִתְּגוּבָה זוֹ? שֶׁאֱמוּנָה מִתְיַחֶסֶת לְדָבָר שֶׁאֵינִי רוֹאֶה בָּעֵינַיִם שֶׁלִּי. אִם הָיָה חַיִּימְקֶה מֵבִיא אֶת הַקְּלָף, לֹא הָיְתָה מִתְעוֹרֶרֶת אֶצְלִי כָּל שְׁאֵלָה – הִנֵּה, רוֹאִים! אֲבָל אֱמוּנָה נִצְרֶכֶת דַּוְקָא כְּשֶׁלֹּא רוֹאִים, וְזֶה הָיָה חִדּוּשׁוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. כְּנֶגֶד כֻּלָּם, מוּל כָּל הַמְּבֻגָּרִים, בְּשׁוֹנֶה מִדַּעַת כָּל הַחֲכָמִים, הַגִּבּוֹרִים וְהָעֲשִׁירִים שֶׁבִּסְבִיבָתוֹ, הוּא קָם וּמַכְרִיז – יֵשׁ ה' בָּעוֹלָם! אַתֶּם לֹא רוֹאִים? זוֹ רַק רְאָיָה יוֹתֵר טוֹבָה, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מִכָּל מַה שֶּׁאֲנִי וְאַתָּה יְכוֹלִים לִרְאוֹת, לְהָבִין אוֹ לְדַמְיֵן.

אֲבָל אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא מִסְתַּפֵּק בְּכָךְ. לֹא מַסְפִּיק לוֹ לְגַלּוֹת שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקִים אֵי-שָׁם, רָחוֹק בַּשָּׁמַיִם. הוּא גַּם אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בִּידִיעָה שֶׁה' הוּא זֶה שֶׁשּׁוֹלֵט וּמַחְלִיט עַל כָּל דָּבָר שֶׁזָּז פֹּה. לֹא וָלֹא. ה' עַצְמוֹ נִמְצָא כָּאן בָּעוֹלָם! אֶפְשָׁר לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ וְלִהְיוֹת קָשׁוּר אֵלָיו! הוּא נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל זְמַן וּבְלִבּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ. בִּשְׂפַת הַחֲסִידוּת: ה' אֵינוֹ רַק 'אֵ-ל' שֶׁל הָעוֹלָם, כְּאִלּוּ מְדֻבָּר עַל שְׁנֵי דְּבָרִים נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה, אֶלָּא הוּא "אֵ-ל עוֹלָם"!

אֱמוּנָה מְעוֹרֶרֶת אַהֲבָה

כֹּחַ הָאֱמוּנָה הוּא כֹּחַ עָצוּם! הוּא מְעוֹרֵר בַּנֶּפֶשׁ אֶת הַכֹּחַ הָעָצְמָתִי בְּיוֹתֵר – מְסִירוּת נֶפֶשׁ. מָה הַכַּוָּנָה? אִם עָלַי לְדַלֵּג מֵעַל מִכְשׁוֹל, אֲנִי מְחַשֵּׁב אֶת הַמֶּרְחָק, לוֹקֵחַ צַעַד אוֹ שְׁנַיִם לְאָחוֹר, וּבִתְנוּפָה רָץ, קוֹפֵץ וְעוֹבֵר אוֹתוֹ. אֲבָל לִפְעָמִים הַמִּכְשׁוֹל אָרֹךְ וַאֲנִי מְסֻפָּק אִם אַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת. בְּמַצָּב רָגִיל אֲנִי מְוַתֵּר. אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁהַמִּבְצָע לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתַי, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַאֲמִין, מִתְגַּלִּים בִּי כֹּחוֹת שֶׁאֵינִי מַכִּיר וַאֲנִי מְסֻגָּל לְהָעֵז וּלְדַלֵּג גַּם בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ.

אַף אָדָם לֹא הִבְטִיחַ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיַּצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ הַחֲדָשָׁה. הוּא צָעַד בָּהּ אַךְ וְרַק בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה שֶׁבּוֹ, וּמִמֵּילָא עָשָׂה זֹאת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ.

אֲבָל עוֹד מִדָּה נִפְלָאָה הִתְגַּלְּתָה אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ – אַהֲבָה. אֱמוּנָה קְשׁוּרָה לְעוֹד מִלָּה דּוֹמָה – אֵמוּן. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַאֲמִין לְמִישֶׁהוּ שֶׁרוֹכֵשׁ אֶת אֵמוּנִי, אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּלַפָּיו קִרְבָה גְּדוֹלָה וּמַתְחִיל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ, וְכָאן אָנוּ חוֹזְרִים לַבְּחִירוֹת וְלַתּוֹפָעוֹת הַנִּלְווֹת אֲלֵיהֶן. כַּאֲשֶׁר לְכָל אֶחָד יֵשׁ דֵּעָה נֶחֱרֶצֶת שֶׁעָלֶיהָ הוּא נִלְחָם וּמֵגֵן בְּכָל כֹּחוֹ, הוּא מַתְחִיל לְהִתְפַּצֵּל וּלְהִתְפַּלֵּג מֵאֵלּוּ שֶׁשּׁוֹנִים מִמֶּנּוּ וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶם. "הֲרֵי יֵשׁ לוֹ מִפְלָגָה מִשֶּׁלּוֹ! אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל בִּכְלָל לְהִשְׁתַּיֵּךְ לַמִּפְלָגָה הַהִיא?!" בָּרֶגַע שֶׁמִּתְרַחֲקִים מַתְחִילָה הָאַהֲבָה לְהֵחָלֵשׁ…

מָה עוֹשָׂה לָנוּ הָאֱמוּנָה? מַזְכִּירָה לָנוּ שֶׁלֹּא הַכֹּל אֲנַחְנוּ רוֹאִים. אַתָּה רוֹאֶה כָּרֶגַע יְהוּדִי 'אַחֵר', 'מֵהַמִּפְלָגָה הַהִיא', וְלָכֵן לְדַעְתְּךָ הוּא בֶּטַח טוֹעֶה, אֲבָל אַל תִּשְׁכַּח! אוֹתוֹ יְהוּדִי הוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בְּנוֹ יְחִידוֹ וְאָהוּב לִבּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים! מָה, אַתָּה לֹא רוֹאֶה? עֲדַיִן, תַּאֲמִין! בָּרֶגַע שֶׁתַּאֲמִין בֶּאֱמֶת – תַּתְחִיל לִרְאוֹת גַּם דְּבָרִים אֲחֵרִים, וְאָז גַּם הָאַהֲבָה שֶׁנֶּחְלְשָׁה תַּתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר כְּלַפָּיו!

שֶׁנִּזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּכָל יְהוּדִי וְלֶאֱהֹב אוֹתוֹ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי

רָזִי רְמַזִי:

שְׁלָשְׁתֵּנוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה,

גַּם חֲמִשְׁתֵּנוּ יַחַד מִשְׁפָּחָה,

וְהִנֵּה הַהַפְתָּעָה –

סְכוּם כָּל אַחַת אוֹתָהּ תּוֹצָאָה!

[פִּתְרוֹן הַחִידָה מֵהַשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר: מִדַּת הַהִשְׁתַּוּוּת רְמוּזָה בַּמִּלִּים "הֵן (=כֵּן) לִי (=עֲבוּרִי הוּא) לֹא"]