לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל

שָׁלוֹם יְלָדִים!

הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ נִפְתַּחַת בְּמֶתַח רַב עִם הַמִּפְגָּשׁ הַחֲזִיתִי בֵּין יְהוּדָה לְיוֹסֵף. יְהוּדָה מְיַצֵּג אֶת שְׁאַר הָאַחִים וּפוֹנֶה בִּדְבָרָיו אֶל יוֹסֵף בְּמַסַּע שִׁכְנוּעַ שֶׁל תַּחֲנוּנִים, אֲבָל כָּאֵלּוּ שֶׁמֻּרְגֶּשֶׁת בָּהֶם הַתַּקִּיפוּת שֶׁלּוֹ. בְּסִפְרֵי הַחֲסִידוּת מֻסְבָּר כִּי יוֹסֵף, הַמַּשְׁפִּיעַ, מְסַמֵּל אֶת עֲבוֹדַת לִמּוּד הַתּוֹרָה וְאִלּוּ יְהוּדָה אֶת עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה.

הַתּוֹרָה יוֹרֶדֶת אֵלֵינוּ מִלְּמַעְלָה, מֵהַשָּׁמַיִם. וּמָה יֵשׁ  בָּהּ? כָּל מָה שֶׁה’ רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ. לְעֻמָּתָהּ, הַתְּפִלָּה עוֹלָה לַה’ מִלְּמַטָּה, מֵאִתָּנוּ. וּמָה יֵשׁ בָּהּ? מָה שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּנוּ מְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה’!

מַגִּיעַ לִי!

“אוּף, לְכֻלָּם יֵשׁ וְרַק לִי אֵין”. עִם הַמִּלִּים הָאֵלּוּ נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה וְאַתֶּם כְּבָר יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ עִם אֵיזוֹ הַבָּעַת פָּנִים. “מָה, מָתוֹק שֶׁלִּי, מָה חָסֵר לְךָ?”, נִסְּתָה אִמָּא לְרַכֵּךְ. “לָמָּה רַק לִי אֵין אוֹפַנֵּי הִלּוּכִים? כֻּלָּם ‘חוֹרְשִׁים’ וְרַק אֲנִי צָרִיךְ לְהִסָּחֵב עִם אוֹפַנַּיִם יְשָׁנִים מִלִּפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה”, רָטַנְתִּי, “לָמָּה אַבָּא לֹא מַסְכִּים לִי?”. “דִּבַּרְתָּ אִתּוֹ עַל כָּךְ?”, שָׁאֲלָה אִמָּא. “בֶּטַח”, עָנִיתִי, “מִילְיוֹן פַּעַם…”.

הָאֱמֶת, הַסִּפּוּר הַזֶּה קָרָה לִפְנֵי יוֹתֵר מִשְּׁנָתַיִם וְזֶה הֲמוֹן זְמַן. אֵיךְ אוֹמְרִים? עָבְרוּ מֵאָז הַרְבֵּה מַיִם בַּיַּרְדֵּן. אֲבָל אֶת הַמַּסְקָנָה שֶׁלִּי מֵאָז אֲנִי זוֹכֵר כְּמוֹ הַיּוֹם. כַּאֲשֶׁר פָּנִיתִי לְאַבָּא בְּכָל אַחַת מִתּוֹךְ אוֹתָן מִילְיוֹן פְּעָמִים, זֶה הָיָה נִשְׁמָע בְּעֵרֶךְ כָּךְ: “אַבָּא, מָתַי כְּבָר תִּקְנֶה לִי אוֹפַנַּיִם?”. פַּעַם אַחַר פַּעַם הָיָה אַבָּא פּוֹטֵר אוֹתִי בִּתְשׁוּבָה מִתְחַמֶּקֶת.

בָּרוּר לִי שֶׁהַהוֹרִים הַיְּקָרִים שֶׁלִּי חוֹשְׁבִים תָּמִיד רַק עַל טוֹבָתִי. נָכוֹן, אֲנִי גַּם יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מְאוֹד מְחֻשָּׁבִים בְּהוֹצָאוֹת וּבִכְלָל לֹא בַּזְבְּזָנִים, אֲבָל אִם הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁקְּנִיָּה מְסֻיֶּמֶת מֻצְדֶּקֶת הֵם לֹא יַחְסְכוּ שׁוּם שֶׁקֶל, כָּךְ שֶׁהַסִּבָּה לַסֵּרוּב לְבַקָּשָׁתִי הִיא לֹא כַּלְכָּלִית. מַשֶּׁהוּ אַחֵר מַפְרִיעַ לְאַבָּא, מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לַצּוּרָה שֶׁבָּהּ אֲנִי פּוֹנֶה אֵלָיו. אוּלַי לֹא אָמַרְתִּי אֶת הַמִּלִּים הָאֵלּוּ בִּמְפֹרָשׁ, אֲבָל הַצְּלִיל אָמַר דָּבָר אֶחָד: “מַגִּיעַ לִי!”.

אֵיךְ קָלַטְתִּי אֶת הַבְּעָיָה בְּצוּרַת הַבַּקָּשָׁה שֶׁלִּי? בְּדֶרֶךְ קְצָת עֲקִיפָה.

אֵיפֹה הַיַּחַס שֶׁלּוֹ?

מוֹיְשִׁי, אָחִי הַצָּעִיר, הוּא תִּינוֹק חָמוּד וְחַיְכָן. בְּקֹשִׁי מָלְאָה לוֹ חֲצִי שָׁנָה וְהוּא כְּבָר מַתְחִיל לְזַהוֹת אוֹתִי וּלְהַפְרִיחַ לְעֶבְרִי חִיּוּכִים מְתוּקִים. כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁמִיעַ לוֹ קוֹלוֹת שֶׁל צַרְצָר הוּא כְּבָר מַמָּשׁ מִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק. רוֹאִים שֶׁהוּא מַמָּשׁ אוֹהֵב אוֹתִי. אֲבָל כָּל זֶה קוֹרֶה רַק כְּשֶׁהוּא בְּמַצַּב רוּחַ טוֹב – לֹא עָיֵף, לֹא רָעֵב וְלֹא כָּל דָּבָר אַחֵר שֶׁיָּכוֹל לְהָצִיק לוֹ.

מָה הַכַּוָּנָה דָּבָר אַחֵר? אָז זֶהוּ, לֹא תָּמִיד יוֹדְעִים מָה. לִפְעָמִים לֹא נִמְצֵאת סִבָּה יְדוּעָה וּבְכָל זֹאת מְאַבֵּד מוֹיְשִׁי אֶת מַצַּב רוּחוֹ הָעַלִּיז. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הַחִיּוּכִים נֶעֱלָמִים וְהַבָּחוּר פּוֹצֵחַ בְּסִדְרַת צְוָחוֹת קוֹלָנִיּוֹת שֶׁגּוֹרְמוֹת לְכֻלָּנוּ לְגִיּוּס כְּלָלִי. מוֹיְשִׁי עוֹבֵר מִזּוּג יָדַיִם אֶחָד לַשֵּׁנִי וְכָל אֶחָד בְּתוֹרוֹ מְנַסֶּה אֶת כֹּחוֹ בְּהַרְגָּעַת הַמַּצָּב.

“תְּנוּ לִי גַּם לְנַסּוֹת”, בִּקַּשְׁתִּי. הֲרֵי אֲנִי וּמוֹיְשִׁי מַמָּשׁ זוּג מִשָּׁמַיִם, בֶּטַח אַצְלִיחַ לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת צָרָתוֹ וּלְהַצְחִיק אוֹתוֹ. הִתְחַלְתִּי עִם הַפַּרְצוּפִים הַקְּבוּעִים, אֵלּוּ שֶׁמְּשַׁעְשְׁעִים אוֹתוֹ, וְצֵרַפְתִּי אֲלֵיהֶם כַּמּוּבָן אֶת קוֹלוֹת הַצַּרְצָר, אֲבָל מַאֲמַצַּי הִכְזִיבוּ. כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְהָרִים אוֹתוֹ בָּאֲוִיר זֶה רַק הִכְעִיס אוֹתוֹ יוֹתֵר. הַבָּחוּר בְּשֶׁלּוֹ. כִּמְעַט שֶׁוִּתַּרְתִּי. “רֶגַע, אֵיפֹה הַמּוֹצֵץ?”, אֵיךְ לֹא נִסִּיתִי קֹדֶם?! וּבֶאֱמֶת, הַפֶּלֶא עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ. בָּרֶגַע שֶׁנָּח הַמּוֹצֵץ בֵּין שְׂפָתָיו, הִשְׁתַּתֵּק לוֹ הַיַּלְדּוֹן וְ… נִרְדַּם!

רֶגַע, שְׁנִיָּה! תֵּן חִיּוּךְ קָטָן! הִשְׁקַעְנוּ בַּנִּסְיוֹנוֹת לְהַרְגִּיעַ אוֹתְךָ, קִבַּלְתָּ אֶת הַמּוֹצֵץ שֶׁכָּל כָּךְ רָצִיתָ – אָז תֵּן אֵיזֶה יַחַס. כָּךְ הִרְהַרְתִּי לְעַצְמִי. מוֹיְשִׁי כַּמּוּבָן לֹא מֵבִין, אָז אֵין טַעַם שֶׁאֹמַר לוֹ, אֲבָל זֶה מָה שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּתוֹכִי. מוּזָר: לִצְעֹק עַל כָּל הָעוֹלָם הוּא יָדַע יֹפִי, אֲבָל לָתֵת אֵיזֶה חִיּוּךְ לְמִי שֶׁטָּרַח עֲבוּרְךָ – זֶה לֹא… בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה פָּשׁוּט הִפְסַקְתִּי לְעַנְיֵן אוֹתוֹ, וְכָךְ לְאַכְזָבָתִי הָרַבָּה שָׁקַע לוֹ הַנָּסִיךְ בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה.

הָעִקָּר לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר

מָה הֵבַנְתִּי מִסִּפּוּר הָאַכְזָבָה שֶׁלִּי? שֶׁלִּפְעָמִים מִישֶׁהוּ נוֹרָא צָרִיךְ אוֹתְךָ, מַמָּשׁ מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ שֶׁתַּעֲזֹר לוֹ, אֲבָל בְּעֶצֶם הוּא בִּכְלָל לֹא חוֹשֵׁב עָלֶיךָ. הוּא חוֹשֵׁב רַק עַל עַצְמוֹ! אָז לָמָּה הוּא פּוֹנֶה אֵלֶיךָ? כִּי הוּא מַנִּיחַ שֶׁאַתָּה זֶה שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לוֹ, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה אַתָּה לֹא מַמָּשׁ מְעַנְיֵן אוֹתוֹ. בִּשְׁבִילוֹ אַתָּה אֵיזוֹ מְכוֹנָה שֶׁמַּנְפִּיקָה מוֹצְצִים…

וְאָז נָפַל לִי הָאֲסִימוֹן מָה הִפְרִיעַ לְאַבָּא. הַאִם אַבָּא לֹא רוֹצֶה לְפַנֵּק אוֹתִי מִדֵּי פַּעַם? וַדַּאי שֶׁכֵּן. אֲבָל יוֹתֵר מֵהַכֹּל הוּא רוֹצֶה אֶת הַקֶּשֶׁר הַשָּׂמֵחַ בֵּינֵינוּ. הוּא רוֹצֶה שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מַתָּנָה אֵדַע לוֹמַר תּוֹדָה. הוּא רוֹצֶה שֶׁאֶשְׂמַח בַּמַּתָּנָה שֶׁהֵבִיא לִי, אֲבָל עוֹד יוֹתֵר מְעַנְיֵן אוֹתוֹ שֶׁאֶשְׂמַח שֶׁיֵּשׁ לִי אַבָּא כָּזֶה שֶׁחוֹשֵׁב עָלַי וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לִי הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם. וּמָה הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם? שֶׁאֶהְיֶה שָׂמֵחַ!

וּמָה קוֹרֶה כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ? אַבָּא שָׂמֵחַ מִכָּךְ שֶׁאֲנִי פּוֹנֶה אֵלָיו בְּבַקָּשָׁה. בָּרוּר, לְמִי אֲנִי אָמוּר לִפְנוֹת אִם לֹא לְאַבָּא שֶׁלִּי? אֲבָל גַּם כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, אָסוּר לִי לִשְׁכֹּחַ אֶת הָעִקָּר. הָעִקָּר הוּא שֶׁיֵּשׁ לִי אַבָּא טוֹב שֶׁרוֹצֶה לָתֵת לִי אֶת הֲכִי טוֹב שֶׁבָּעוֹלָם. בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי רוֹטֵן שֶׁ”מַגִּיעַ לִי” הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁבְּעֵינַי הוּא לֹא קַיָּם, שֶׁאֲנִי רַק מְנַסֶּה לְנַצֵּל אֶת טוּב הַלֵּב שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהַרְוִיחַ מַשֶּׁהוּ.

תְּפִלָּה מְתֻקֶּנֶת

בַּתְּפִלָּה אָנוּ פּוֹנִים לַה’ וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּשְׁלִים לָנוּ אֶת כָּל מָה שֶׁחָסֵר לָנוּ. גַּם בַּתְּפִלָּה אָנוּ עֲלוּלִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הָעִקָּר. אָנוּ מְסֻגָּלִים לִשְׁקֹעַ בַּצְּרָכִים שֶׁלָּנוּ, אוֹתָם אָנוּ מְבַקְּשִׁים, וְלִשְׁכֹּחַ שֶׁהָעִקָּר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אַבָּא, וְשֶׁהוּא רוֹצֶה לָתֵת לָנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ!

אֵיךְ לֹא נִפֹּל לַמַּלְכֹּדֶת הַזּוֹ? מָה יִגְרֹם לָנוּ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת הַיֶּלֶד שֶׁרוֹטֵן “תָּבִיא לִי, תָּבִיא לִי”? זוֹ הַסְּגֻלָּה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל הַתּוֹרָה. כְּכָל שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים יוֹתֵר תּוֹרָה וּמִתְעַמְּקִים בָּהּ, אָנוּ מִתְרַגְּלִים לְהַקְשִׁיב לְמָה שֶׁחָשׁוּב לַה’, לְמָה שֶׁהוּא רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ. כַּאֲשֶׁר אֲנִי נִגַּשׁ לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ יְגִיעָה בַּתּוֹרָה, הוֹפֶכֶת הַבַּקָּשָׁה מֵה’ לִהְיוֹת צְלִיל עָרֵב, עָלָיו ה’ מִתְעַנֵּג וְאֵלָיו הוּא מִשְׁתּוֹקֵק!

שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל, לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי