לָבָן הָרַמַּאי

יַעֲקֹב אָבִינוּ בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו וּמַגִּיעַ הַרְחֵק אֶל מִשְׁפַּחַת רִבְקָה אִמּוֹ, אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁבְּחָרָן. לָבָן מְנַסֶּה שׁוּב וָשׁוּב לְנַצֵּל אֶת תְּמִימוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, אַחְיָנוֹ הַצָּעִיר, וּמְרַמֶּה אוֹתוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם. בַּתְּחִלָּה הוּא מַשִּׂיא אוֹתוֹ בְּמִרְמָה עִם לֵאָה, לְאַחַר שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ אֶת רָחֵל. בַּהֶמְשֵׁךְ הוּא מַחֲלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ "עֲשֶׂרֶת מֹנִים", וּמֵפֵר בְּכָל פַּעַם אֶת הַסִּכּוּמִים בֵּינֵיהֶם עַל חֲלֻקַּת וְלָדוֹת הַצֹּאן. לְיַעֲקֹב לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה אֶלָּא לֶאֱחֹז כְּנֶגְדּוֹ בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ וְלִגְנֹב אֶת לִבּוֹ. הוּא נִמְלַט מֵחָרָן מִבְּלִי לְהוֹדִיעַ עַל כָּךְ לְדוֹדוֹ, שֶׁבֵּינְתַיִם גַּם נַעֲשָׂה לְחָמִיו.

עַל פִּי דֶּרֶךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, כַּאֲשֶׁר אָנוּ קוֹרְאִים סִפּוּר בַּתּוֹרָה אָנוּ מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ אֶצְלֵנוּ, כָּאן וְהַיּוֹם. הַתּוֹרָה אֵינָהּ סֵפֶר סִפּוּרֵי הִיסְטוֹרְיָה מְרַתֵּק, אֶלָּא סֵפֶר הַדְרָכָה נִצְחִי. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוּא יַעֲקֹב, וְעַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְזַהוֹת אֶת לָבָן הַקָּטָן שֶׁמִּתְחַבֵּא בְּתוֹכוֹ – וּלְנַצְּחוֹ.

אָז מִיהוּ אוֹתוֹ לָבָן?

שָׁחֹר אוֹ לָבָן?

מַכִּירִים אֶת הַמֻּשָּׂג "הַשּׁוּק הַשָּׁחֹר"? זֶה לֹא מָקוֹם עִם צְבָעִים כֵּהִים, אֶלָּא אֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים כֵּהִים. לֹא יוֹדֵעַ אִם שְׁמַעְתֶּם עַל כָּךְ, אֲבָל כָּל מִי שֶׁמּוֹכֵר דְּבָרִים גְּדוֹלִים, כְּמוֹ בָּתִּים אוֹ מִגְרָשִׁים, צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ עַל כָּךְ לַמְּמֻנִּים מִטַּעַם הַמֶּמְשָׁלָה וּלְשַׁלֵּם עַל כָּךְ מַס. כָּךְ מְקֻבָּל בְּכָל הָעוֹלָם. הַקּוֹנֶה וְהַמּוֹכֵר מַצְהִירִים עַל כָּךְ בִּכְתַב יָדָם. מַצְהִירִים? זֶה כְּבָר מַזְכִּיר לִי עוֹד מִלָּה: צָהֳרַיִם. כְּלוֹמַר, הַמְּכִירָה הַזּוֹ בְּרוּרָה לְעֵינֵי כֹּל, כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם.

לְעֻמַּת זֹאת, יֵשׁ מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ מִתַּשְׁלוּם הַמַּס וְלָכֵן הוּא דּוֹאֵג לְהַעֲלִים אֶת בִּצּוּעַ הָעִסְקָה. אוֹתוֹ 'פְּלוֹנִי' מוֹכֵר לְ'אַלְמוֹנִי', מְסַכֵּם אִתּוֹ אֶת הַמְּחִיר, אֲבָל לֹא מְדַוֵּחַ עַל כָּךְ לְאַף אֶחָד. בִּגְלַל שֶׁהַסִּפּוּר נוֹתַר בְּהֶעְלֵם הוּא נִקְרָא בְּשֵׁם "שׁוּק שָׁחֹר".

לָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל כָּךְ? לֹא כִּי זֶה בְּסֵדֶר לִנְהֹג כָּךְ, אֶלָּא בִּגְלַל הַתּוֹפָעָה הַבָּאָה: יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים עִסְקָאוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁל "שׁוּק שָׁחֹר", שֶׁהָעֹנֶשׁ עֲלֵיהֶן עָלוּל לִהְיוֹת מַאֲסָר בְּבֵית כֶּלֶא, אֲבָל הֵם מְנַסִּים לְהַרְאוֹת בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים שֶׁהֵן נַעֲשׂוּ כַּחֹק. הֵם מְשַׁנִּים פֹּה וּמְתַקְּנִים שָׁם, כָּךְ שֶׁעִקְבוֹת הָעִסְקָה הָאֲסוּרָה נֶעֱלָמוֹת, וּכְלַפֵּי חוּץ נִרְאֶה כְּאִלּוּ הָעִסְקָה תַּקִּינָה לַחֲלוּטִין. לֹא שְׁחֹרָה וַאֲסוּרָה אֶלָּא לְבָנָה כַּשֶּׁלֶג. מַעֲשֶׂה זֶה נִקְרָא "הַלְבָּנָה" – לַהֲפֹךְ אֶת הַשָּׁחֹר לְלָבָן.

הַהַלְבָּנָה שֶׁלִּי

עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַהַלְבָּנָה שֶׁאֲנִי חָוִיתִי… לֹא, אֲנִי לֹא סוֹחֵר בַּשּׁוּק הַשָּׁחֹר, וַאֲפִלּוּ עִסְקָאוֹת כְּשֵׁרוֹת אֵינָן חֵלֶק מִסֵּדֶר הַיּוֹם שֶׁלִּי. הַהַלְבָּנָה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עָלֶיהָ הִיא שֶׁל… שֶׁל עַצְמִי!

אָז כָּכָה. הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ בָּא לִי לְשַׁתֵּף בְּכָל פִּרְטֵי הַמְּאֹרָע, אֲבָל הַשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה מִמֶּנּוּ הָיְתָה שֶׁשִּׁמְעוֹן נִפְגַּע מִמֶּנִּי. בְּרֶגַע שֶׁל חֹסֶר רְגִישׁוּת הִכְרַזְתִּי בַּכִּתָּה בְּקוֹל הַכְרָזָה שֶׁדָּרְכָה אֶצְלוֹ עַל נְקֻדָּה מְאוֹד רְגִישָׁה, וְהוּא לָקַח אֶת זֶה לַלֵּב. הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאִם הָיִיתִי מַשְׁקִיעַ שְׁנִיָּה שֶׁל מַחֲשָׁבָה לִפְנֵי כֵן יִתָּכֵן וְהָיִיתִי נִזְהָר יוֹתֵר וְנִמְנָע מֵאוֹתָהּ הַכְרָזָה אֻמְלָלָה, אֲבָל זֶה כְּבָר שַׁיָּךְ לֶעָבָר. שִׁמְעוֹן נִפְגַּע.

מֵהָרֶגַע שֶׁאֵרַע הַפִּיצוּץ הִתְחַלְתִּי לְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי, וּלְשֵׁם כָּךְ הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכָל הַתִּחְכּוּם הָאֶפְשָׁרִי. בְּמָה? שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר. דָּבָר רִאשׁוֹן הִרְגַּעְתִּי אֶת עַצְמִי בְּיֹשֶׁר הַכַּוָּנָה שֶׁלִּי: הַדָּבָר לֹא הָיָה בְּכַוָּנָה, וַאֲנִי לֹא אֶחָד שֶׁמְּחַפֵּשׂ לִפְגֹּעַ בַּאֲנָשִׁים. גַּם שִׁמְעוֹן יוֹדֵעַ זֹאת. דָּבָר שֵׁנִי, מָה שֶׁאָמַרְתִּי הָיָה הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וְגַם אֶת זֶה כֻּלָּם יוֹדְעִים. חוּץ מִזֶּה, הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ מִצְטַיֶּנֶת בִּישִׁירוּת. אֶצְלֵנוּ אֶפְשָׁר תָּמִיד לְדַבֵּר יָשָׁר וְלָעִנְיָן, 'דּוּגְרִי', אָז מָה פִּתְאוֹם הוּא עוֹשֶׂה מִזֶּה עֵסֶק?

אָז הִנֵּה, בִּשְׁלֹשָׁה צְעָדִים בִּצַּעְתִּי הַלְבָּנָה זְרִיזָה לַמַּעֲשֶׂה הַשָּׁחֹר שֶׁלִּי…

אוֹיֵב בִּלְבוּשׁ אוֹהֵב

הָרַבִּי הַקּוֹדֵם, רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק (הָרָיָ"צ), אוֹמֵר שֶׁהָאוֹיֵב הַגָּדוֹל שֶׁל הָאָדָם אֵינוֹ בְּהֶכְרֵחַ דַּוְקָא מִי שֶׁמְּנַסֶּה לְהָרַע לוֹ בְּגָלוּי, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ נִתָּן לְזַהוֹת בְּקַלּוּת וּלְהִתְגּוֹנֵן מִפָּנָיו. הַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה מַתְחִילָה כַּאֲשֶׁר זֶה שֶׁמְּרַמֶּה אוֹתְךָ מִתְחַפֵּשׂ לָאוֹהֵב שֶׁלְּךָ. הוּא אוֹיֵב, אֲבָל בִּלְבוּשׁ אוֹהֵב. מָה הוּא עוֹשֶׂה? הוּא מַלְבִּין אוֹתְךָ! הוּא מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתְךָ בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית שֶׁאַתָּה מֵאָה אָחוּז בְּסֵדֶר, אַתָּה לָבָן, לְפָחוֹת כְּמוֹ בִּגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הוּא מַלְבִּין אֶת הַחֲטָאִים שֶׁלָּנוּ, וְהִנֵּה כַּמָּה מִסּוּגֵי הַתַּחְמֹשֶׁת שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ: "זֶה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים", "כֻּלָּם עוֹשִׂים כָּכָה", "בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַתָּה בְּסֵדֶר", "מִי אָמַר בִּכְלָל שֶׁזֶּה אָסוּר?".

זֶהוּ לָבָן הָאֲרַמִּי, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן לָבָן הָרַמַּאי. אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ הוּא מְקַבֵּל בְּחִבּוּקִים וּנְשִׁיקוֹת, וּלְאֹרֶךְ כָּל מַסַּע הָרַמָּאוּיוֹת שֶׁלּוֹ הוּא מְנַסֶּה לְהַרְאוֹת לְיַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּסַךְ הַכֹּל רַק מְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבָתוֹ. לְאַחַר שֶׁיַּעֲקֹב נֶאֱלָץ לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ בַּסֵּתֶר הוּא שׁוֹאֵל בִּתְמִימוּת מְזֻיֶּפֶת אֶת יַעֲקֹב: 'לָמָּה בָּרַחְתָּ מִמֶּנִּי?! לוּ רַק הָיִיתָ אוֹמֵר לִי הָיִיתִי מְשַׁלֵּחַ אוֹתְךָ בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת׳…

אֲבָל יַעֲקֹב אֵינוֹ מִתְבַּלְבֵּל. כְּשֶׁצָּרִיךְ, הוּא לֹא מְפַחֵד לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ גַּם בְּעַיִן שֶׁל בִּקֹּרֶת נוֹקֶבֶת. יַעֲקֹב יוֹדֵעַ שֶׁהַהַלְבָּנָה הַזּוֹ רַק גּוֹרֶמֶת לָאָדָם לִשְׁקֹעַ בְּעַצְמוֹ וְלֹא לְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו, וְלָכֵן הוּא לוֹקֵחַ אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וּרְכוּשׁוֹ וּבוֹרֵחַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת לְבָנִים, אֲבָל בֶּאֱמֶת!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי