לאתדבקא באילנא דחיי

בט"ו בשבט נחגוג את ראש השנה לאילן. אצל חסידים, האילן הוא "אילנא דחיי" ("עץ החיים") – הצדיק שיש לחסות בצלו, להתדבק בו ולהתקשר אליו (כפי שמבקשים חסידי חב"ד ב-י' שבט, יום קבלת הנשיאות של הרבי מליובאוויטש, לזכות "לאתדבקא באילנא דחיי"). בכללות, שרשי העץ הם נשמות הצדיקים; גזע העץ הוא תורת החסידות, ממורנו הבעל שם טוב ודרך כל תלמידיו ותלמידי תלמידיו; ענפי העץ הם החסידים והפירות המתוקים הם המצוות והמעשים הטובים שצומחים מכח החיות הפנימית המפעמת בעץ (השרף העולה באילנות).

את מי שלא הורגל בכך, עצם מושג ההתקשרות לצדיק יכול להתמיה – מדוע שאדם יבטל את עצמו למישהו אחר? האם בכך הוא לא יפסיד את אישיותו ושליחותו היחודית? ועוד, החסידות מדריכה להתקשרות לצדיק אחד דווקא (כי אם הוא 'מלקט צוף' מכל הצדיקים ובורר לו ממה לרקוח את הדבש שלו, הוא נשאר בעצם חסיד של עצמו…) – האם בכך לא מפסידים את הקשר להרבה צדיקים אחרים ש"כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גבורים, כולם קדושים"?

הדחף להתקשר לצדיק בא מתוך הכנעה גדולה, כשהאדם מכיר שללא התמסרות למורה-דרך רוחני אמתי, שיפרה אותו בעבודתו, הוא 'תקוע'. הכרה זו מייצרת פתיחות למצוא צדיק ולהתבטל אליו ומעודדת להכיר צדיקים רבים כדי למצוא ביניהם את הרבי המיוחד לי, אליו קשורה נשמתי. כשזוכים למצוא את הצדיק יש הזדהות עמו, עם מקושריו ומנהגיו (תוך הבדלה מדרכיהם של צדיקים אחרים – למרות כל ההערכה והאהבה כלפיהם – כמו אשה שמתקדשת לבעלה לבדו). אבל כאשר מבססים את ההתקשרות הזו היטב, מזדהים עם הצדיק ומקבלים ממנו דרך בעבודת ה', מגיע שלב ההתכללות בו ניתן להתחבר לדרכים אחרות, להשפיע לכל עם ישראל וגם להתבשם מדמויותיהם של כל הצדיקים. אז מרגישים כיצד הגזע הוא אחד, נקודת-האמת משותפת לכל הצדיקים, וריבוי הגוונים רק מאיר מפנים שונות את דמותו של הצדיק המיוחד שלי, מסביר את תורתו ומעשיר את עבודת ה' שלי.

ובאמת, זו המהות הפנימית של ההתקשרות לצדיק – לא לבטל את עבודת ה' האישית, אלא לחשוף את נקודת האמת הפנימית שלי, לזהות את השליחות המיוחדת שהיא תפקידי ולהתמלא חיות בעבודתי. צדיק-אמת הוא מי שנקודת האמת מאירה לו בבהירות. הוא משוחרר מהחשבונות הרבים של בני האדם, נוהג כ"אדם ישר" הנאמן לנשמתו, ובעצם מגשים את החלום הכמוס שקיים בכל אדם – להיות נאמן לסיפור הפנימי שלו. לכן הוא מעורר גם בזולת השראה להיות ישר, אמתי וחופשי כמוהו ועוזר לו למצוא את נקודת האמת שלו ולחיות לאורה. בהקשר המיוחד הזה, ככל שאדם מכיר יותר צדיקים, שכל אחד מבליט את נקודת האמת שלו – וכל נקודות האמת מתחברות בפנימיות – הוא מקבל השראה ו'חוש' למציאת האמת שבתוכו וכך להצמיח את הפירות המיוחדים והמתוקים שלו.