מכון גל עיני
נכתב עלידי
בדברי חז”ל ובספרי דרוש ישנן הקבלות רבים לארבעה מינים, ואחת בולטות שבן הוא הקבלה לאברי גוף:. הדס כנגד העינים, ערבות כנגד שפות, לולב כנגד שדרה, ואתרוג – בולט במרכזיותו – כנגד לב אם כן, דרך האתרוג אנו יכולים להתבונן על האדם “בעל לב ‘, תכונותיו מיוחדות, קשיים אתם הם מתמודדים, ודרכי התמודדות המתאימה לו.
אחד ממאפייני אתרוג המופיעים בדברים חז”ל, הוא “דר באילנו משנה לשנה” לענייננו -.. האדם “בעל לב” הרגיש, חווה ו’לוקח ללב ‘כל שעובר סביבו “משנה לשנה” ישנם אנשים אדישים, שאינו שם לב למה שסביבם מה , וכל היום הוא חדש עבורם כאשר היום קודם נשכח ואינו, אבל האדם בעל הלב הרגיש, לא שוכח כלום ולא אדיש לכלום, כל האירוע, חויה, מראה, צער, שמועה וכדומה נספג בתוך הלב ומצטרף לרשמים רבים שמצטבר.
בדרך כלל, אדם בעל לב רגיש, הוא גם בעל לב טוב, שאינו חווה רק את שסביבו אלא אכף, מקשיב ומחובר גם לאחרים. אם יש בכוחו, הוא אף מתגייס לעזור להם, לתמוך או סתם “להיות שם בשבילם”.
לאתרג את הלב?
מצד השני, פעמים רבות הופך רגישות גבוהה לפגיעוּת גבוהה ודורש מאדם “לאתרג” את עצמו. לעטוף את עצמו בהרבה צמר גפן ופשתן, לרכך את החיכוך שלו עם הסביבה, הכיוון שכל מגע קשה ולא מתחשב במאה אחוז שורט סריטות בלב רך והרגיש.
נטייה זו, מלבד סבל רב שהיא עלולה לגרום לבעל לב הרגיש, עלול לגרום להווצרות מערכות יחסים הפוכות ממתוארת לעיל. כיון שאדם רגיש ופגיע, הוא מרגיש צורך “לאתרג” את לבו הקל להישרט ומתכנס בתוך עצמו – בתוך מודעות עצמיות הולכים והמתפתח שלו, וזאת תוך צמצום המגע עם העולם החיצוני. כל מקום בו אינו חש מספיק בטוח ומקובל, מתפרש אצלו פנימה כמקום מאיים מאוד וממילא הוא מפתח כלפיו חומות של הגנה והסתגרות.
כתוצאה מהאמור, מצוי מאוד שדווקא אנשים בעלי רגישות גבוהה, והעולם הפנימי עשירה ועדין מאוד, סובלים מקשיים רבים בהקשרים חברתיים ולעתים אף מתנהג בחוסר רגישות כלפי הסובבים אותם, וזאת לא בשל חוסר רגישות אל חוץ (שדווקא חיה וקיים), אלא בשל עודף רגישות פנימה, והצפה רגשית תמידי, שמשבש את היכולת לחיות ולפעול בצורה שקולה ומאוזן.
אתר”ג – “אל תבואני רגל גאוה”
איזו עצה יכול אתרוג להעניק לנו, כדי לשמֵר את הלב הרגיש אך לא להפוך לפגיע ומסתגר?
לפי הקְבלה חשובה נוסף של ארבעה מינים – לשבע ספירות תחתונות – האתרוג הוא כנגד ספירת מלכות, אשר פנימיותה היא מדת שפלות בנפש. דבר מתאים גם לפסוק יוצא מראשי התבות של האתר”ג – “אל תבואני רגל גאוה”, מילים בן נפרד מורנו בעל שם–טוב מהעולם הזה.
מתברר, כי הפגיעוּת גבוהה נובע מנקודת גַבהוּת דקה, אשר גורם לאדם לומר “עדין אני, רגיש אני, ולא מגיע לאציל כמוני לספוג כל כך הרבה חיצים, ביקורת ופגיעוֹת”.
כאשר מתפתח נקודת שפלות הפנימית המתוקנת – זו אשר אומר כי העובדה שאני כל כך מודע לעצמי, וכל כך שם את עצמי במרכז, נובע מריחוק מהקדוש-ברוך-הוא, מהמהות האמתית שלי וממצב המתוקן שלי וכי כל הפגיעה באה להזכיר לי את המקומי האמתי, ואת צורך שלי לחזור אל קשר חי ודבקות בה ‘- כאשר מודעות זו מתפתחת, מתאפשרת להנהן אל כל פגיעה ותקיפה-כביכול, ולחוש שכמיון שהיא באה, מהקדוש-ברוך-הוא הוא בא, ולשם תיקונים היא באה, ועל כן ברוכת הבאה.
