לטפטף מבול

אחרי המבול כרת ה' ברית ש"לֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ", אך יעוד הגאולה הוא מבול קדוש של הצפת העולם במי-הדעת האלקיים – "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הוי' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". הזהר הקדוש מלמד כי היעוד הזה מתחיל, לקראת האלף השביעי, בשנת שש מאות לאלף הששי, ממנה ואילך יפתחו "ארובות השמים", שערי החכמה מלמעלה (גילוי סודות התורה), ו"מעינות תהום רבה", מבועי החכמה מלמטה (בהתפתחות מדעית מואצת).

הרבי מליובאוויטש קרא מדם-לבו לכל אחד ואחת מאתנו – 'הפוך את העולם היום!'. המבול הפך את העולם, ואחרי שנה יצא נח מהתבה וראה "עולם חדש". כדי להפוך את העולם עלינו להביא לעולם מבול של קדושה – להציף את העולם בגילוי סודות התורה. התורה צריכה להציף ולכסות את כל שאר המציאות – לתפוס כל כך את לבו של הלומד, עד שהוא 'יטבע' בתוכה, ישכח את כל הבלי העולם הזה וירגיש שאין דבר שמענין אותו חוץ מסודות התורה.

תרגום המלה מבול הוא טופנא – ההצפה הכי גדולה מתחילה מטפה קטנה. כשרבי עקיבא היה עדיין רועה צאן, עם הארץ, הוא ראה אבן שהמים שטפטפו עליה, טפה אחרי טפה, חקקו בה חור. הוא הפיק מכך לקח שטפטוף עקבי של תורה יכול לפתוח גם לב אבן, והחליט ללכת לעסוק בתורה. כך מחוללים מבול של קדושה – בהטפה של תורה, טפה אחרי טפה.

המבול של הקדושה לא מציף מבחוץ את הכל, אלא חודר פנימה אל תוך הלבבות – כל טפה של מבול צריכה לקלוע 'בול' (וגם להיות כמו בול-דואר, עם מסר שלם, קצר וקולע)! המבול-הטופנא הזה איננו טייפון – סופה אימתנית של רוחות וגשמים שמאיימת על העולם. דרך התורה איננה רוח-סערה מבלבלת ומבהילה. אדרבא, אחרי המבול נאמר "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם", הרוח משקיטה ומרגיעה, ודווקא כך מאפשרת למים לשקוע-לחדור פנימה ולחולל שינוי אמתי – "אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר".

המבול הראשון צמצם את אוכלוסית העולם וריכז את כולה בתבה-טפה אחת, אך מתוך כך בא מבול של ילודה ומצאצאי נח יצאו שבעים אומות והציפו את העולם כולו. גם המבול של הקדושה, שממלא את העולם במים טפה אחרי טפה, מלוּוה בריבוי ילודה – ריבוי של טף, חילי צבאות ה' מלאי חן, המביאים לכל מקום את צלמו ודמותו של ה'.

"אין לך טפה שיורדת מלמעלה שאין שתי טפין עולות כנגדה מלמטה" – מול הצפת העולם באור של תורה מלמעלה מתחוללת תנועת-ריקוד מלמטה של חיבור הלבבות, בתנועה בה כולנו 'מתקדמים ביחד' אל היעוד המשיחי – הגילוי האלקי הנפלא המאיר מן השמים, ומדרבן את כולנו להתקדם. "מאימתי מברכים על הגשמים? משיצא חתן [טפה מלמעלה] לקראת כלה [טפה מלמטה]" ומה מברכין? "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו".