משה רבינו יורד מהר סיני ולוחות-הברית בידיו, הוא רואה את עגל הזהב והמחולות, משליך את הלוחות ושובר אותם… למה באמת לשבור? אי-אפשר להניח את הלוחות בצד עד שהכל יסתדר?

חז”ל מסבירים ששבירת הלוחות היתה למען עַם ישראל. הלוחות הם כמו שטר-כתובּה בין החתן והכלה, הקב”ה וישראל, ומשה רבינו הוא השושבין. לכן כאשר הכלה הלכה אחרי זרים, השושבין קרע את הכתובה כדי לומר: הכלה עוד פנויה, בואו נתחיל מהתחלה…

שיהיה ברור, זו ההחלטה של משה, על דעת עצמו בלבד! איך אפשר לעשות דבר כזה? התורה כולה בידיים שלך וכל העולם המתין שתגיע אל היעד – ואתה מחליט לשבור? כן. למשה יש מסירות נפש על עם ישראל והוא מוכן לסכן הכל בשביל זה. רק אחר כך אומר לו ה’ “יישר כוחך ששברת“!

לעיני כל ישראל

משה לא סתם שובר את הלוחות, הוא מקפיד לעשות זאת לעיני כולם! כך מסתיימת התורה “וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל” – “היד החזקה” פירושו קבלת הלוחות בידי משה, והשבח הגדול ביותר הוא שבירת הלוחות לעיני כל ישראל. זהו מעשה חינוכי שמזעזע את הלב של בני ישראל ומעורר אותם – מפסיק בבת אחת את החגיגה הפרועה ומתחיל תהליך של תיקון ותשובה, והכל בתאריך י”ז בתמוז.

לפי חכמת הקבלה, חודש תמוז קשור לחוש הראיה. חטא העגל מתחיל ב”וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר”. לא רואים בעינים את משה רבינו שמסתתר בענן, ומחפשים במקומו משהו אחר, עדיף משהו נוצץ שאפשר להצביע עליו ולומר “אלה אלהיך ישראל”.

וכאשר משה יורד מההר הוא רואה שאם הלוחות יישארו שלמים זה לא יעזור! במקום לקרוא מה אומרות האותיות שחקוקות באבן, יחשבו שזה עוד “חפץ קסום”… לכן משה שובר, ובכך הוא מתקן את העינים של ישראל: “אשר עשה משה לעיני כל ישראל”, לעשות פירושו לתקן.

העינים והלב

כאשר משה שובר את הלוחות, הוא מגלה את הקשר הכי פנימי בין הקב”ה וישראל. כאילו אומר: הרי הכל כאן בשבילכם. התורה באה לקשור בין ישראל לקב”ה, ואם אתם לא בסיפור – אין טעם בתורה. אבל צריך לשבור משהו כדי שתשימו לב, כדי שתשברו את הלב שלכם – כמו שהלב של משה שבור ממה שקרה – ואז תגלו את ה’ בתוך הלב הנשבר.

העינים קשורות ללב, וכאשר מתקנים את הראיה חושפים את הקשר העמוק שנמצא בתוך הלב. זה הסוד של סוף התורה שמתחבר מיד לתחילתה: “לעיני כל ישראל בראשית ברא” – שתי האותיות של המלה לב שבורות ומרוחקות זו מזו, ואז בתוך הלב הנשבר, כותבים מחדש את התורה על לוחות הלב, “כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ”.

ולסיום: בחודש תמוז החל גם חטא המרגלים שנשלחו לתור-לראות את הארץ, ושוב הלכו אחרי מראה העינים החיצוני והמפחיד… המשימה שלנו בחודש תמוז היא להתחבר לראיה הפנימית של משה רבינו, לא ללכת אחרי העינים שנמשכות לכל מקום (במיוחד בקיץ כאשר הלבושים הארוכים מתקצרים), אלא להאמין בקשר העמוק שלנו עם ה’ ולראות רק דברים טובים: “רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב… וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים”.