לקבץ נדחים

תשובה

הדבר הראשון הוא הצלת נפשות בגשמיות, כמובן, “לא תעמוד על דם רעך”! כל היכול לסייע לאחינו בני ישראל הנתונים בסכנה, בצרה ובצער, בארצות מזרח אירופה – עליו לעשות כל אשר ביכולתו. “כל ישראל ערבים זה בזה” ועלינו לחוש שותפות ואחוה עמוקה עם כל יהודי באשר הוא.

יש לראות את ה’עלילה’ שמסובב הקב”ה במלחמה. “אם ראית מלכויות מתגרות זו בזו צפה לרגלו של משיח”[א], שהרי “הוא לבדו… בעל מלחמות”. לכל מלחמה יש תכלית, בהשגחה מידי מסובב הסיבות ב”ה – בירור ניצוץ קדוש, הוצאתו והעלאתו מבין הקליפות לקדושה[ב]. המלחמה הנוכחית באה להוציא הרבה מאד ניצוצות קדושים, בגוונים שונים, ובכך לזרז את הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

במלחמה זו, קירוב הניצוצות הוא בעיקר בקיבוץ נדחי ישראל: החל בבני ישראל עצמם ש’נבלעו’ באומות והתרחקו מכור מחצבתם; ממשיך בצאצאי היהודים שנטמעו באומות במשך הדורות וראויים לחזור למקורם; ועד נשמות גרי-הצדק העתידים, בני האומות שיש להם זיקה אמתית להצטרף לעם ישראל ולקבל את התורה (שהרי “לא הגלה הקב”ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים”[ג]).

כאשר אנו זוכים, הבירור נעשה בדרך מנוחה וכבוד, כדברי הנביאים שהאומות עצמן עתידות להביא מתנות, ניצוצות ונשמות, “בעת ההיא יובל שי”[ד]. אך כאשר איננו זוכים, הדבר נעשה בדרך קושי וצער, ‘שריפת חומות הגלות’ כדי לקבץ נדחים.

בשעת מלחמה, כאשר הקב”ה “עוקר דיורין ומכניס דיורין”[ה], הניצוצות מזדעזעים ממקומם וניתקים מאחיזתם הקודמת, נעקרים מבית הגידול הקודם ונעשים ‘כלים’ מתאימים לקבלת צורה חדשה. זהו זמן מסוגל לקלוט את אור התורה והאמונה ולעזוב את אלילי השקר (תפיסות ישנות שאינן מושיעות).

בעת הזו, התפקיד שלנו הוא לשתף פעולה עם התכנית האלקית ולא להחמיץ את ההזדמנות: יש להפיץ את אור התורה והיהדות, ביתר שאת וככל יכולתנו. זה הזמן ל’מהפכה הרביעית’ – הפצת דבר ה’ לכל האומות כדי למשוך את הניצוצות הרבים, לפדותם ולגאלם ולקרבם לה’. “והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך”[ו]. במיוחד יש להתאמץ בקליטת העולים לארצנו הקדושה, קבלת פנים מתאימה בגשמיות וברוחניות, לקרב לבבות לתורה ומצוות ולהסביר בדרכי נועם כיצד עלינו להתנהג כעם קדוש בארצנו הקדושה.

ככל שנקרב את ביאת המשיח, יתקרב השלום האמתי שישרור בעולם כולו, “הנה מלכך יבוא לך… ודבר שלום לגוים”[ז], במהרה בימינו אמן.