לראות את השכינה

בתחלת הבריאה "עיקר שכינה בתחתונים היתה" ותכלית כל עבודתנו היא להשכין שוב את ה' בעולם – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. ה' מבטיח לשכון בעם ישראל, ובפרט הוא שוכן במשכן-במקדש, "במקום אשר יבחר לשכן שמו שם", מקום אותו אנו מכשירים-בונים בעבודתנו מלמטה. מהי המשמעות של השראת שכינה?

דרכו של הרמב"ם במורה נבוכים להסביר מושגים ארציים המשמשים גם כינויים או תארים לקב"ה באופן שיפשיט אותם מגשמיותם. כשהוא מסביר את השרש שכן ביחס לה' הוא אומר ששכינה במקום מסוים היא "התמדת העומד במקום אחד", ובהשאלה ביחס לה' היינו "התמדת שכינתו במקום או התמדת ההשגחה בדבר אחד". הקביעות של "התמדת ההשגחה", שלכאורה היא רגעית ומקומית, היא עומק סוד ההשגחה – כשה' באהבתו משגיח על משהו קטן, חולף וזמני, הוא 'קובע את עצמו' בתוכו ומגלה שכל רגע הוא נצח וכל פרט הוא אין-סופי (משום שבכל מקום ובכל פרט יש לעשות לה' דירה בתחתונים). השראת השכינה היא בעצם גילוי ההשגחה של ה' – כשרואים את ההשגחה של ה' חווים את שכינתו במגבלות הזמן והמקום.

גם המושג "מקום" הוא מושג גשמי המשמש כינוי לה', והרמב"ם מסביר במורה נבוכים שיש בו בעצם משמעות אלוקית ומשמעות גשמית – ה' עצמו נקרא "מקום", והיינו "מדרגת מציאותו יתברך, אשר אין ערוך לה ולא דומה", ו"הוא מקומו של עולם", אך גם כל פרט בעולם מוגדר לפי מקומו ("מדרגת מציאותו") וישנו כמובן גם מקום גשמי. התמדת השכינה-ההשגחה במקום גשמי או רוחני ("בדבר אחד") היא בעצם השכנת המקום העליון, ה' יתברך, בתוך המקום התחתון. העבודה "לשכן שמו שם" היא לקיחת ה"שָם" העליון, "אם אסק שמים שם אתה", והורדתו לשכון ב"שָם" התחתון.

השכינה היא קו שמחבר בין המקום-השָם העליון והמקום-השָם התחתון, והחיבור הזה הוא סוד ההשגחה. בפשטות, לפי שיטת הרמב"ם ההשגחה על כל הנבראים היא השגחה כללית, ורק על הצדיקים יש השגחה פרטית. אך לפי דרך הבעל שם טוב, שיש השגחה פרטית על כל נברא, יתפרשו דברי הרמב"ם כאומרים שההשגחה הפרטית נסתרת ביחס לכל הנבראים וגלויה רק אצל הצדיקים, והשראת השכינה היא העבודה לגלות את ההשגחה.

על המקום שעושים לשכינה נאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", וחז"ל מסבירים ש"המקום אשר אזכיר את שמי" הוא המקום בו ה' מתיר להזכיר שמו המפורש – ואז הוא בא אלינו ומברך אותנו. בעולם הזה, אין רשות להזכיר את השם המפורש מחוץ למקדש. ובכל זאת, אנחנו יכולים לקיים "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" בכל מקדש-מעט שאנחנו עושים לשכינה – החל מהבית היהודי, בו "זכו שכינה ביניהם" – כאשר אנחנו רואים את השגחתו של ה'. ראית ההשגחה הגלויה-המפורשת היא-היא סוד השם המפורש, הממשיך את כל הברכות בגשמיות וברוחניות.