מְרִירוּת טְהוֹרָה

שָׁלוֹם יְלָדִים!

בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ נִקְרָא עַל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה – בּוֹ נִמְשְׁחוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו – וְעַל מַתְכּוֹן הֲכָנָתוֹ. בְּרֹאשׁ רְשִׁימַת הַפְּרִיטִים הַמַּרְכִּיבִים אֶת הַשֶּׁמֶן מוֹפִיעַ הַפָּרִיט הַבָּא: “קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת…”. מוֹר הוּא סוּג שֶׁל בֹּשֶׂם וְהַתֵּאוּר הַמֻּצְמָד אֵלָיו הוּא “דְּרוֹר”. אֶת צֶמֶד הַמִּלִּים “מָר דְּרוֹר” מְתַרְגֵּם אוּנְקְלוֹס “מֵירָא דָּכְיָּא”. “מֵירָא” הוּא הַבֹּשֶׂם מוֹר, אֲבָל מַהוּ “דָּכְיָּא”?

בַּאֲרָמִית יֵשׁ לְמִלָּה זוֹ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים, וּשְׁנֵיהֶם יִהְיוּ הַפַּעַם אוֹרְחֵי הַכָּבוֹד שֶׁלָּנוּ. הַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט הוּא טָהוֹר – הַמֹּר צָרִיךְ לִהְיוֹת טָהוֹר וְנָקִי, לְלֹא תַּעֲרוֹבוֹת,  שֶׁכֵּן תַּרְגּוּמָהּ שֶׁל הַמִּלָּה טַהֲרָה הוּא ‘דָּכְיָּא’. אֲבָל אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ גַּם בְּדֶרֶךְ נוֹסֶפֶת: לְשֵׁם הֲפָקַת הַשֶּׁמֶן נִטְחָנִים גַּרְגְּרֵי הַמֹּר הֵיטֵב. פְּעֻלָּה זֹאת נַעֲשֵׂית בְּאֶמְצָעוּת הַכְּלִי ‘מְדוֹכָה’ וְלָכֵן “מֵירָא דָּכְיָּא” יִהְיֶה מֹר טָחוּן.

אִם כֵּן, “מֵירָא דָּכְיָּא” הוּא מוֹר כָּתוּשׁ אוֹ מוֹר טָהוֹר. מָה אָנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִמַּשְׁמָעוּת הַבִּטּוּי הַזֶּה לַחַיִּים שֶׁלָּנוּ?

מִי אוֹהֵב מָרִיר?

אַתֶּם אוֹהֲבִים שׁוֹקוֹלָד? נוּ, בֶּאֱמֶת. מִי לֹא אוֹהֵב? וְשׁוֹקוֹלָד מָרִיר? אֲנִי כְּבָר מְנַחֵשׁ שֶׁכָּאן הַהִתְלַהֲבוּת כְּבָר לֹא תִּהְיֶה כָּזוֹ גּוֹרֶפֶת. בֶּאֱמֶת מוּזָר, אֲבָל יֵשׁ יְלָדִים כָּאֵלּוּ שֶׁאוֹהֲבִים דַּוְקָא אֶת הַמְּרִירוּת שֶׁבַּשּׁוֹקוֹלָד. לֹא מִזְּמַן בִּקַּשְׁתִּי מֵאַבָּא לִטְעֹם מֵהַקָּפֶה שֶׁלּוֹ, זֶה שֶׁאֶצְלוֹ בְּסִיּוּם כָּל אֲרוּחָה הוּא מַמָּשׁ חֹק בַּל יַעֲבֹר. מָה אוֹמֵר לָכֶם? מַרררר… מַר מַמָּשׁ, לֹא מָרִיר כְּמוֹ הַשּׁוֹקוֹלָד. בְּכָל זֹאת, אַבָּא שֶׁלִּי הוּא לֹא הַמְּבֻגָּר הַיָּחִיד שֶׁמְּחַבֵּב אֶת הַטְּעִימָה הַמְּרִירָה הַזּוֹ וְעֻבְדָּה זוֹ גּוֹרֶמֶת לִי לַחֲשֹׁב שֶׁאוּלַי יֵשׁ גַּם מַשֶּׁהוּ מָתוֹק שֶׁמִּסְתַּתֵּר לוֹ בְּתוֹךְ אוֹתָהּ מְרִירוּת.

לַתַּפְקִיד הַנִּכְסָף

אָז אוּלַי זוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בְּסִפּוּר שֶׁקָּרָה לִי בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. אֶצְלֵנוּ בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַשָּׁנָה הִיא מְסִבַּת הַסִּיּוּם הַכְּלָלִית. מְדֻבָּר בְּאֵרוּעַ מֻשְׁקָע בְּיוֹתֵר, בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּאוֹדִיטוֹרְיוּם מְיֻחָד, אֵלָיו מֻזְמָנִים הוֹרֵי הַתַּלְמִידִים וּקְרוֹבֵיהֶם, וְשִׂיאוֹ הוּא בַּהַצָּגָה הַגְּדוֹלָה. מִי לֹא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בָּהּ? כַּמּוּבָן, הָרְשִׁימָה אֲרֻכָּה וּמִסְפַּר הַמִּתְמוֹדְדִים הַמְּבַקְּשִׁים לְקַבֵּל תַּפְקִיד מֶרְכָּזִי גָּדוֹל מֵהַנִּדְרָשׁ. בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת הָיָה הַמְּנַהֵל עוֹרֵךְ בְּשָׁלָב מֻקְדָּם הַגְרָלָה בֵּין הַמִּתְמוֹדְדִים וּבְכָךְ הִסְתַּיְּמָה פְּעֻלַּת הַסִּנּוּן – מִי שֶׁעָלָה בַּגּוֹרָל – זּכָה.

אֲבָל בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הִצִּיג הַמְּנַהֵל תָּכְנִית שׁוֹנָה: כְּבָר בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה הוּא הוֹדִיעַ שֶׁהַפַּעַם יִהְיוּ תְּנָאֵי סַף וְהוּא עוֹמֵד לְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶם. מָה הַכַּוָּנָה? כְּדֵי לְהַגִּישׁ מֻעֲמָדוּת עָלֶיךָ לַעֲמֹד בְּמִסְפַּר דְּרִישׁוֹת, כְּמוֹ הַגָּעָה בַּזְּמַן, הִתְנַהֲגוּת נְאוֹתָה וַעֲמִידָה בִּכְלָלֵי הַמִּשְׁמַעַת, אֲבָל הָרְצִינוּת צְרִיכָה לְהִתְבַּטֵּא גַּם בַּתּוֹצָאוֹת. כְּלוֹמַר, בְּצִיּוּנֵי הַמִּבְחָנִים. בְּלִי מְמֻצָּע שֶׁל 80 אִי אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְהַגִּישׁ מֻעֲמָדוּת.

אֶת עֵינַי נָשָׂאתִי, כַּמּוּבָן, לַתַּפְקִיד הָרָאשִׁי. אָמְנָם לֹא מְקֻבָּל שֶׁהַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עַל עִסָּתוֹ אֲבָל אֲנִי לֹא הַיָּחִיד שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁבִּבְחִירָה כָּזוֹ יֵשׁ מִן הַהִגָּיוֹן וְלָכֵן הֶחְלַטְתִּי הַשָּׁנָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים הַנִּדְרָשִׁים. בָּחֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים הָעֵסֶק עָבַד דֵּי טוֹב. הִשְׁקַעְתִּי, חָרַשְׁתִּי וְקָצַרְתִּי. גַּם הַצִּיּוּנִים הָיוּ בְּהֶתְאֵם וְהַמַּסְלוּל הָיָה בָּטוּחַ בְּעֵינַי. אֲבָל מִבְצָעִים כָּאֵלּוּ הֵם מִסּוּג הַדְּבָרִים שֶׁהַשִּׁגְרָה הָאֲרֻכָּה שׁוֹחֶקֶת. הַמֶּרֶץ וְהַהִתְלַהֲבוּת פָּחֲתוּ וְיַחַד עִמָּם גַּם הַצִּיּוּנִים שֶׁלִּי. לֹא יָרַדְתִּי מִמְּמֻצָּע 70, כָּךְ שֶׁגַּם בִּתְקוּפוֹת כָּאֵלּוּ הִרְגַּעְתִּי אֶת עַצְמִי – “בַּסּוֹף תִּתֵּן גָּז וְתַדְבִּיק אֶת הַפַּעַר עִם צִיּוּנִים גְּבוֹהִים”.

הַהִתְרַסְּקוּת

אֲבָל… מַחְשָׁבוֹת לְחוּד וּמַעֲשִׂים לְחוּד. בְּפֹעַל הִתְעַשַׁתְּתִי מְאֻחָר מִדַּי. שָׁבוּעַ לִפְנֵי הַכְרָזַת הַתּוֹצָאוֹת הָרִשְׁמִיּוֹת הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם אִם בִּשְׁנֵי הַמִּבְחָנִים הָאַחֲרוֹנִים אֲקַבֵּל 100 יַעֲמֹד מְמֻצַּע הַמִּבְחָנִים שֶׁלִּי עַל 78 נְקֻדּוֹת.

אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם אֶת תְּחוּשַׁת הַהַחְמָצָה. כָּעַסְתִּי עַל הַמְּנַהֵל וְעַל הַכְּלָלִים שֶׁלּוֹ, עַל הַחֲבֵרִים שֶׁאַחֲרֵיהֶם הִתְפַּתֵּיתִי לִשְׁקֹעַ בְּמִשְׂחָקִים בִּמְקוֹם הַשְׁקָעָה בַּלִּמּוּד וּבְעֶצֶם הֲכִי הַרְבֵּה כָּעַסְתִּי עַל עַצְמִי. אֵיךְ נָתַתִּי לַתַּפְקִיד הַנֶּחְשָׁק לַחֲמֹק לִי מֵהַיָּדַיִם? הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהָיָה בָּא לִי בְּאוֹתָם רִגְעֵי יֵאוּשׁ הוּא לְהִכָּנֵס מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה, לְפָחוֹת עַד לַשָּׁנָה הַבָּאָה…. לֹא רָצִיתִי לִרְאוֹת אַף אֶחָד.

הָאֱמֶת שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ עִם הַ’בְּרֹגֶז’ הַזֶּה עוֹד הַרְבֵּה זְמַן וּבְעֶצֶם לְהַמְשִׁיךְ לְהַעֲנִישׁ בְּכָךְ אֶת עַצְמִי. מִי שֶׁהִצִּיל אוֹתִי הָיָה דַּוְקָא מוֹיְשִׁי, אָחִי הַגָּדוֹל שֶׁחָזַר בְּדִיּוּק מֵהַיְּשִׁיבָה. הוּא קָלַט אֶת הָעִנְיָן וּבַהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה הוּא הִצִּיעַ לִי לָצֵאת אִתּוֹ לְסִבּוּב רְכִיבָה קָצָר בַּשְּׁכוּנָה. “בֹּא, אַתָּה נִרְאֶה לִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁזָּקוּק לְאִוְרוּר קָצָר”. הָאֱמֶת שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ רָצִיתִי, אֲבָל לְשִׁלּוּב הַתְּקִיפוּת וְהָרֹךְ שֶׁל מוֹיְשִׁי קָשֶׁה לְסָרֵב. מוֹיְשִׁי, נְשָׁמָה טוֹבָה, הִקְשִׁיב בְּסַבְלָנוּת לְמִצְבּוֹר הַתִּסְכּוּל אוֹתוֹ פָּרַקְתִּי. אֵין סָפֵק, לְאַחַר מִכֵּן הוּקַל לִי מְעַט. אֲבָל לְאַחַר שֶׁנִּתַּחְנוּ יַחַד אֶת הַמַּצָּב הִגַּעְנוּ לְכַמָּה הֲבָנוֹת חֲשׁוּבוֹת.

מֶרִי טָהוֹר

דָּבָר רִאשׁוֹן: אֵין טַעַם לְחַפֵּשׂ אֲשֵׁמִים בַּחוּץ. זֶה אֲנִי וְרַק אֲנִי גָּרַמְתִּי לְעַצְמִי לְהַחֲמִיץ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת. אֲבָל הַדָּבָר הֶחָשׁוּב יוֹתֵר הוּא שֶׁאוֹתוֹ חָמֵץ שֶׁל הַהַחְמָצָה יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶצְלִי לְמָנוֹף אַדִּיר. אֲנִי מַמָּשׁ מִתְבַּיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ יֶלֶד שֶׁהֶעֱדִיף הֲנָאוֹת חוֹלְפוֹת עַל מַטָּרוֹת חֲשׁוּבוֹת, אֲנִי מַמָּשׁ לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת קָשׁוּר אֵלָיו. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת יֶלֶד אַחֵר לְגַמְרֵי.

הַאִם הִשְׁתַּנֵּיתִי? עֲדַיִן לֹא, אֲבָל מַשֶּׁהוּ אֶחָד כֵּן הִשְׁתַּנָּה: אֲנִי כְּבָר רוֹצֶה לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ אַחֵר, יוֹתֵר טוֹב. אֲנִי מוֹרֵד בַּיֶּלֶד הַקּוֹדֵם!

עַצְבוּת הִיא מִדָּה שְׁלִילִית. הָרַבִּי מִקּוֹצְק נָהַג לוֹמַר שֶׁעַצְבוּת אָמְנָם אֵינָהּ עֲבֵרָה, אֲבָל הִיא גּוֹרֶמֶת לְכָל הָעֲבֵרוֹת לָבוֹא אַחֲרֶיהָ. הִיא גּוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ לְמַטָּה וּמְשַׁכְנַעַת אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא כְּדַאי לָנוּ לְהִתְאַמֵּץ כִּי מִמֵּילָא אֵין לָנוּ סִכּוּי. אֲבָל אֲנִי מְדַבֵּר עַל רֶגֶשׁ אַחֵר לְגַמְרֵי – מְרִירוּת. בִּמְרִירוּת יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי. לִהְיוֹת מָרִיר פֵּרוּשׁוֹ לְקַבֵּל מֵה’ כֹּחַ לִמְאֹס וְלִמְרֹד בְּכָל הַדְּבָרִים הָרָעִים אוֹתָם גִּלִּיתִי שֶׁיֵּשׁ בִּי. הַמְּרִירוּת דּוֹחֶפֶת אוֹתִי בְּעֶצֶם לְהִשְׁתַּנּוֹת!

אֶת הַמִּקְדָּשׁ וְאֶת הַכֹּהֲנִים הָעוֹבְדִים בּוֹ אָנוּ מְקַדְּשִׁים עִם הַמֹּר שֶׁבְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. אֶת הַמְּרִירוּת הַטְּהוֹרָה מִכָּל שֶׁמֶץ שֶׁל עַצְבוּת אָנוּ הוֹפְכִים לְמֶרֶד קָדוֹשׁ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל ה’!

שֶׁנִּזְכֶּה לִמְרִירוּת טְהוֹרָה וּלְמֶרֶד קָדוֹשׁ!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי