מֵאֵן בִּלְעָם

בִּלְעָם הָרָשָׁע מִתְגַּלֶּה בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ בְּעָרְמָתוֹ וּבְמַעֲרֻמָּיו. הוּא מְנַסֶּה לְהִצְטַיֵּר בְּעֵינֵי שְׁלִיחֵי בָּלָק כְּצַדִּיק תָּמִים, הַפּוֹעֵל אַךְ וְרַק לְפִי רְצוֹן ה’. הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהֶם לְהַמְתִּין לִתְשׁוּבַת ה’ וּבְכָךְ דּוֹחֶה אֶת הַצָּעוֹת הַמָּמוֹן הַמְּפַתּוֹת שֶׁמֻּצָּעוֹת לוֹ. בְּעִקְבוֹת סֵרוּבוֹ שֶׁל ה’ חוֹזֵר בִּלְעָם לִשְׁלִיחֵי בָּלָק וּמַצְהִיר: “מֵאֵן ה’ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם”. נֹפֶת צוּפִים, הַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם.

מָה הָיִינוּ מְצַפִּים שֶׁיִּקְרֶה בַּשָּׁלָב הַבָּא? שֶׁהַשְּׁלִיחִים יַחְזְרוּ אֶל בָּלָק וְיֹאמְרוּ לוֹ: שְׁמַע, אֵין מַצָּב! אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם הַבֶּנְאָדָם. מְדֻבָּר בְּאִישׁ עֶקְרוֹנוֹת שֶׁפּוֹעֵל אַךְ וְרַק עַל פִּי צִוּוּיוֹ שֶׁל אֱלֹקִים. אֲבָל, לְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה, חוֹזְרִים הַשְּׁלִיחִים אֶל בָּלָק וּבְפִיהֶם מֶסֶר שׁוֹנֶה, קְצָת פָּחוֹת חַד: “מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ”. הֵבַנְתֶּם? זֶה הוּא שֶׁאֵינוֹ מְעֻנְיָן. כְּלוֹמַר, אֵיךְ אוֹמְרִים, הוּא מְעֻנְיָן וְעוֹד-אֵיךְ, אֶלָּא שֶׁכַּנִּרְאֶה הַהַצָּעָה שֶׁהֵבֵאתָ לֹא הָיְתָה מַסְפִּיק מְפַתָּה…

מָה גּוֹרֵם לִשְׁלוּחֵי בָּלָק לְשַׁנּוֹת אֶת הַמֶּסֶר הַבָּרוּר? הֲרֵי מִפִּיו שֶׁל בִּלְעָם הֵם שָׁמְעוּ בִּמְפֹרָשׁ מִלִּים אֲחֵרוֹת!

כַּמָּה קִבַּלְתָּ?

מְעַנְיֵן מִי קִבֵּל אֶת הַצִּיּוּן הַגָּבוֹהַּ בַּכִּתָּה, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. בֶּאֱמֶת, לַמִּבְחָן הַזֶּה הִתְכּוֹנַנְתִּי הָמוֹן. קוֹבֵעַ לַתְּעוּדָה, לֹא? כְּשֶׁנִּקְרֵאתִי בִּשְׁמִי נִגַּשְׁתִּי אֶל הָרַב וְנָטַלְתִּי בְּמֶתַח אֶת הַגִּלָּיוֹן. הֲצָצָה חֲפוּזָה, בָּרוּךְ ה’, הַצִּיּוּן 87. לֹא הֲכִי טוֹב, אֲבָל בְּהֶחְלֵט הֶשֵּׂג רָאוּי לַמִּקְצוֹעַ הַקָּשֶׁה הַזֶּה. וְאָז אֲנִי קוֹלֵט שֶׁתַּאֲבוֹן הַסַּקְרָנוּת לֹא פָּג מִמֶּנִּי. אֵיךְ? כִּי בַּדַּקּוֹת הַבָּאוֹת מָצָאתִי אֶת עַצְמִי עָסוּק בְּפִעְנוּחַ תָּוֵי הַפָּנִים שֶׁל כָּל מִי שֶׁקִּבֵּל לְיָדָיו אֶת הַמִּבְחָן הַבָּדוּק. מִי מְרֻצֶּה, מִי מְאֻכְזָב, מִי אָדִישׁ וּמִי נִסְעָר. לְהָצִיץ לְלֹא רְשׁוּת אֵינִי רוֹצֶה, אֲבָל אֶת כָּל מִי שֶׁהִסְכִּים לְגַלּוֹת לִי אֶת הַתּוֹצָאָה – חָלַבְתִּי.

לָמָּה? מָה כָּל כָּךְ מַעֲסִיק אוֹתִי? כִּי כַּנִּרְאֶה מִשּׁוּם-מָה הַשִּׂמְחָה עִם הַ-87 שֶׁלִּי לֹא מְסַפֶּקֶת אוֹתִי. אֲנִי חַיָּב לָדַעַת הֵיכָן אֲנִי מְדֹרָג בַּמְּמֻצָּע הַכִּתָּתִי. הַאִם אֲנִי מִשְׁתַּיֵּךְ אֶל הָעֲשִׂירוֹן הָעֶלְיוֹן, בַּעֲלֵי הַצִּיּוּנִים הַגְּבוֹהִים, אוֹ שֶׁהַהַצְלָחָה הָיְתָה הַפַּעַם מְנַת חֶלְקָם שֶׁל יְלָדִים נוֹסָפִים. הָרָצוֹן הַזֶּה, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא מַגִּיעַ מִתּוֹכְכֵי הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁלִּי, נִקְרָא מִדַּת הַהִתְפָּאֲרוּת. כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ ‘שָׁוֶה’ אֲנִי מֻכְרָח אֶת אִשּׁוּרָם שֶׁל הַסּוֹבְבִים אוֹתִי, שֶׁגַּם הֵם יַכִּירוּ בְּמַעֲלוֹתַי.

לַתְּחוּשָׁה שֶׁתֵּאַרְתִּי כָּרֶגַע שֻׁתָּפִים עוֹד יְלָדִים בַּכִּתָּה. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? קֹדֶם כֹּל רוֹאִים זֹאת עַל הַפָּנִים שֶׁלָּהֶם. חוּץ מִזֶּה, אֶת הַהַשְׁוָאוֹת בֵּינֵינוּ אֲנִי לֹא עוֹרֵךְ עִם עַצְמִי, שֻׁתָּפִים לְכָךְ עוֹד חֲבֵרִים. בְּכָל זֹאת, וַאֲנִי לֹא רוֹצֶה לִנְקֹב בְּשֵׁמוֹת, יֵשׁ יֶלֶד אֶחָד, אוּלַי הֲכִי מֻכְשָׁר בַּכִּתָּה, שֶׁהַתְּגוּבָה שֶׁלּוֹ שׁוֹנָה בְּצוּרָה קִיצוֹנִית. הוּא לֹא שֻׁתָּף לְכָל הַהִתְלַחְשְׁשׁוּת סְבִיב הַתּוֹצָאוֹת וְגַם לֹא מְנַסֶּה לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם אֶת הַצִּיּוּן שֶׁלּוֹ, לַמְרוֹת שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים – הוּא תָּמִיד הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. אִם חֲשַׁבְתֶּם שֶׁהַסִּבָּה הִיא עֲנָוָה גְּדוֹלָה אָז לְצַעֲרִי הַפַּעַם טְעִיתֶם וּבְגָדוֹל. הוּא פָּשׁוּט עִם הָאַף לְמַעְלָה. הַצִּיּוּן שֶׁלּוֹ אֵי שָׁם סְבִיב הַ-100, אֲבָל הוּא בִּכְלָל לֹא מַחֲשִׁיב. אֶת מִי הוּא לֹא מַחֲשִׁיב? אוֹתָנוּ בְּוַדַּאי, אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁאֲפִלּוּ אֶת הַמּוֹרֶה וְאֶת הַמִּבְחָן שֶׁעָרַךְ. “זֶה מִבְחָן בִּכְלָל?”, שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ רוֹטֵן פַּעַם, “זֶה אוּלַי מִבְחַן כְּנִיסָה לַגַּנּוֹן…”.

כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם מְבִינִים, לַיֶּלֶד הַזֶּה אֵין הַרְבֵּה חֲבֵרִים. בָּרוּר, אֵיזֶה יֶלֶד רוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר עִם יֶלֶד שֶׁאֵינוֹ מְעֻנְיָן בְּחֶבְרָתוֹ? זוֹ אֵינָהּ הִתְפָּאֲרוּת, זוֹ כְּבָר גַּאֲוָה.

בֵּין גַּאֲוָה לְהִתְפָּאֲרוּת

הִתְפָּאֲרוּת הִיא הַרְגָּשַׁת הָאָדָם אֶת מַעֲלָתוֹ וִיחוּדוֹ מִתּוֹךְ הָאִשּׁוּר שֶׁנִּתָּן לוֹ עַל כָּךְ מֵאֲחֵרִים. הִנֵּה, גַּם פְּלוֹנִי וְגַם אַלְמוֹנִי וְגַם פַּלְמוֹנִי חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי מְיֻחָד. אוֹ שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵהֶם אֶת הָאִשּׁוּר בְּצוּרָה מְפֹרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁאֲנִי פָּשׁוּט מַמְתִּין לְכָךְ בְּסַבְלָנוּת וּבִדְרִיכוּת. מַכִּירִים אֶת אֵלּוּ שֶׁמְּסוֹבְבִים אֶת הָרֹאשׁ לְאָחוֹר בְּלִי לְהָזִיז אוֹתוֹ? הָרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם עָסוּק כָּל הָעֵת בְּמָה שֶׁיַּחְשְׁבוּ עֲלֵיהֶם הָאֲחֵרִים.

לְעֻמַּת זֹאת, גַּאֲוָה הִיא תְּחוּשַׁת הָאָדָם בָּעֶלְיוֹנוּת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁלּוֹ. מַמָּשׁ שִׁגְעוֹן גַּדְלוּת. הוּא לֹא צָרִיךְ עַל כָּךְ אִשּׁוּר מֵאַף אֶחָד בָּעוֹלָם. מַדּוּעַ? כִּי מִי בִּכְלָל יָכוֹל לְחַלֵּק לוֹ צִיּוּנִים. הַהֵפֶךְ, הוּא רָאוּי לָתֵת אֶת הַצִּיּוּנִים לְכֻלָּם. הֲרֵי הוּא הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם…

בִּתְחִלַּת סֵפֶר הַתַּנְיָא, כְּשֶׁאַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן מוֹנֶה אֶת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, אוֹתָן אָנוּ נִדְרָשִׁים לְעַדֵּן וּלְתַקֵּן, הוּא מְחַלֵּק אוֹתָן לְפִי הִשְׁתַּיְּכוּתָן לְאַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת. אֶת הַהִתְפָּאֲרוּת הוּא מְשַׁיֵּךְ לַמִּדּוֹת הַבָּאוֹת מִיְּסוֹד הָרוּחַ וְאִלּוּ אֶת הַגַּאֲוָה הוּא מְמַקֵּם תַּחַת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל יְסוֹד הָאֵשׁ. לְהִתְפָּאֵר פֵּרוּשׁוֹ לִחְיוֹת מֵהָרוּחַ, מֵהָאֲוִירָה, מִמָּה שֶׁיֹּאמְרוּ עָלֶיךָ. לְהִתְגָּאוֹת פֵּרוּשׁוֹ לְהִשְׁתּוֹלֵל וְלִשְׂרֹף אֶת כֻּלָּם בְּשִׁגְעוֹן הַגַּדְלוּת שֶׁלְּךָ…

הוֹנָאַת הַמֵּאָה

רֶגַע, וְאִם  בֶּאֱמֶת הָיִיתִי הֲכִי חָכָם בַּכִּתָּה? הַאִם הָיָה עָלַי לְהִתְכַּחֵשׁ לַמְּצִיאוּת וְלַעֲשׂוֹת הַצָּגָה? מַמָּשׁ לֹא. מָה שֶׁהָיִיתִי מִתְבַּקֵּשׁ הוּא לְהַמְשִׁיךְ בְּאוֹתוֹ הַקַּו, אֲבָל עַד הַסּוֹף. אֱמֶת, אַתָּה כַּנִּרְאֶה הַמֻּכְשָׁר בְּכִתָּתְךָ וְאוּלַי אֲפִלּוּ בַּמּוֹסָד כֻּלּוֹ. נַנִּיחַ. הַאִם אַתָּה הֲכִי חָכָם בָּעִיר? בָּאָרֶץ? בָּעוֹלָם? לֹא בָּטוּחַ… אָז אִם אַתָּה כָּל כָּךְ מִתְפַּעֵל מֵחָכְמָה – תֵּן כָּבוֹד לֶחָכָם מִמְּךָ! וְאִם… אִם אַתָּה הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ – הַאִם אַתָּה הִמְצֵאתָ אֶת הַחָכְמָה שֶׁלְּךָ? קִבַּלְתָּ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה מִמִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הֶחָכָם בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ – מֵה’ יִתְבָּרַךְ! אָז בְּכָבוֹד, תֵּן לוֹ אֶת הַכָּבוֹד!

מָה יוֹצֵא לָנוּ? בַּתְּחִלָּה חָשַׁבְנוּ שֶׁהַגַּאֲוָה הִיא עֶצֶם הַבְּעָיָה, אֲבָל כָּעֵת מִתְבָּרֵר מַשֶּׁהוּ קְצָת שׁוֹנֶה. מִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁהַגַּאַוְתָן הוּא בְּעֶצֶם שַׁקְרָן. בְּפִיו הוּא מְשַׁבֵּחַ וּמְהַלֵּל אֶת הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, אֲבָל בְּלִבּוֹ הוּא פָּשׁוּט מַעֲצִים אֶת עַצְמוֹ! רַק מָה? סְתָם כָּךְ לוֹמַר עַל עַצְמוֹ ‘אֲנִי הֲכִי שָׁוֵה’ – זֶה לֹא הוֹלֵךְ כָּל כָּךְ. לָמָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׁתַּכְנֵעַ? כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב כָּךְ עַל עַצְמוֹ… הַגַּאַוְתָן מְנַצֵּל אֶת הַהַעֲרָצָה שֶׁקַּיֶּמֶת כְּלַפֵּי הַחָכְמָה. כֵּן, מָה לַעֲשׂוֹת, אֲנָשִׁים מַעֲרִיכִים חָכְמָה. אָז אֹמַר לְכֻלָּם שֶׁאֲנִי הֲכִי חָכָם.

לְשֶׁקֶר מִסּוּג זֶה קוֹרְאִים הוֹנָאָה, וְזֶה בְּדִיּוּק הַתַּרְגִּיל שֶׁמְּנַסֶּה לַעֲשׂוֹת לָנוּ בִּלְעָם הָרָשָׁע. בְּפִיו הוּא מְנַסֶּה לְצַיֵּר אֶת עַצְמוֹ הָאִישׁ הַצַּדִּיק בָּעוֹלָם, כָּזֶה שֶׁפּוֹעֵל אַךְ וְרַק עַל פִּי רְצוֹן ה’ וְסָר לְמִשְׁמַעְתּוֹ, גַּם בִּמְחִיר “מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב”. אֲבָל מִשּׁוּם מָה שְׁלִיחֵי בָּלָק לֹא שׁוֹמְעִים אֶת הַמֶּסֶר. הֵם שׁוֹמְעִים דָּבָר אֶחָד. אֲנִי, אֲנִי וְשׁוּב אֲנִי. “מֵאֵן בִּלְעָם”, הוּא וְלֹא אַחֵר, וְזוֹ כְּבָר הַזְמָנָה לְהַגְדָּלַת מְחִיר הַשֹּׁחַד הַמֻּצָּע לוֹ. בָּרֶגַע שֶׁמִּתְבָּרֶרֶת הָאֱמֶת הַזּוֹ מְשַׁחְרֵר ה’ לְבִלְעָם אֶת הָרְצוּעָה, כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ – מוֹלִיכִים אוֹתוֹ…

שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי