מַסְּעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

פָּרָשַׁת מַסְּעֵי, כִּשְׁמָהּ, נִפְתַּחַת בִּרְשִׁימַת אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם הַמַּסָּעוֹת שֶׁעָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּדַרְכָּם מִמִּצְרַיִם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמַהֲלַךְ אַרְבָּעִים שְׁנוֹת הַנְּדוּדִים בַּמִּדְבָּר.

בַּחֲסִידוּת מֻסְבָּר, שֶׁמַּסָּעוֹת אֵלּוּ עוֹבֵר כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי בְּדַרְכּוֹ אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת שֶׁלּוֹ. זֶהוּ מַסַּע הַנְּשָׁמָה הָאִישִׁי שֶׁלּוֹ. נְקֻדַּת הַמּוֹצָא שֶׁל הַמַּסָּע הִיא עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְנוּ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּרְדָה הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי לְתוֹךְ הַגּוּף – “אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא”. מֵאוֹתוֹ רֶגַע בּוֹ יָרְדָה הַנְּשָׁמָה אֶל תּוֹךְ הַגּוּף כִּמְעַט נִשְׁכְּחָה מֵאִתָּנוּ כָּלִיל נְקֻדַּת הַמּוֹצָא וּמִשָּׁם אָנוּ מַתְחִילִים בִּתְנוּעָה. בִּכְלָל, יְהוּדִי הוּא טִפּוּס נוֹדֵד, ‘יוֹשֵׁב עַל קוֹצִים’. מַשֶּׁהוּ מִבִּפְנִים לֹא נוֹתֵן לוֹ שֶׁקֶט וּמְנוּחָה וְדוֹחֵף אוֹתוֹ כָּל הַזְּמַן לָתוּר אַחֲרֵי הַמָּקוֹם הַבָּא וּמִשָּׁם לַמָּקוֹם הַבָּא. הָרְגִיעָה הַמְּיֻחֶלֶת תַּגִּיעַ רַק כַּאֲשֶׁר יִזְכֶּה לְהִכָּנֵס אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, בָּהּ יִתְגַּלֶּה הָרָצוֹן הֲכִי עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ – הַקֶּשֶׁר עִם ה’. הַיַּעַד אֵלָיו אָנוּ חוֹתְרִים הוּא הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, וּלְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי מִשְׁבֶּצֶת יִחוּדִית בַּתְּמוּנָה הַמְּלֵאָה.

כְּלָלֵי הַמַּסָּע

לִפְנֵי שֶׁאָנוּ יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ עָלֵינוּ לְשַׁנֵּן מִסְפַּר כְּלָלִים:

רֵאשִׁית צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאֶל הַיַּעַד הַסּוֹפִי לֹא מַגִּיעִים בְּפַעַם אַחַת. הַמַּסָּע עָלוּל לִכְלֹל נְקֻדּוֹת עֲצִירָה רַבּוֹת בַּדֶּרֶךְ, לְפִי תְּנָאֵי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַהִתְרַחֲשׁוּיוֹת. לִפְעָמִים הָעֲצִירָה תִּהְיֶה קְצָרָה וְלִפְעָמִים הִיא תֶּאֱרַךְ זְמַן רַב.

לַמְרוֹת הָעֲצִירוֹת הָרַבּוֹת בַּדֶּרֶךְ, שְׁנֵי דְּבָרִים אָסוּר לָנוּ לִשְׁכֹּחַ: מַהִי נְקֻדַּת הַמּוֹצָא שֶׁלָּנוּ וּלְאָן פָּנֵינוּ מוּעָדוֹת. הַזִּכָּרוֹן מֵהֵיכָן יָצָאנוּ דּוֹחֵף אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא לִשְׁקֹעַ בֶּעָבָר וּלְהִתְאַמֵּץ לָנוּעַ כָּל הַזְּמַן הָלְאָה, לֹא לְהִשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם. הַיְּדִיעָה הֵיכָן מִסְתַּיֵּם הַמַּסָּע נוֹתֶנֶת לָנוּ חֵשֶׁק לְהַגְבִּיר אֶת הַקֶּצֶב בַּהִתְקַדְּמוּת אֶל הַיַּעַד. יוֹתֵר מִכָּךְ, הַהִתְמַקְּדוּת בַּיַּעַד עוֹזֶרֶת לָנוּ שֶׁלֹּא לִסְטוֹת מֵהַדֶּרֶךְ לִשְׁבִילִים צְדָדִיִּים שֶׁלֹּא מוֹבִילִים לְשׁוּם מָקוֹם וּלְהִשָּׁאֵר מְכֻוָּנִים אֶל הַמַּטָּרָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת.

הַמַּסְלוּל שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר נִקְרָא עַל שֵׁם הַתְּנוּעָה – “אֵלֶּה מַסְּעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” – לַמְרוֹת שֶׁרְשִׁימַת הָאֲתָרִים שֶׁבָּאָה מִיָּד כּוֹלֶלֶת אֶת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם נְקֻדּוֹת הָעֲצִירָה וְהַחֲנָיָה. דִּיּוּק הַלָּשׁוֹן מְלַמֵּד אוֹתִי שֶׁעִקָּרוֹ שֶׁל הַמַּסָּע אֵינוֹ הַחֲנָיוֹת אֶלָּא הַהִתְקַדְּמוּת, וְשֶׁבְּכָל עֲצִירָה הַדָּגֵשׁ אֵינוֹ עַל הַחֲנָיָה אֶלָּא עַל הַיְּצִיאָה לַדֶּרֶךְ מֵאוֹתוֹ מָקוֹם אֶל הַמָּקוֹם הַבָּא.

צִיּוּד הֶכְרֵחִי

מָה רָשׁוּם בַּפֶּתֶק שֶׁקִּבַּלְנוּ לִפְנֵי הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי? כָּרָגִיל: נַעֲלֵי הֲלִיכָה וּבַקְבּוּקֵי מַיִם לִשְׁתִיָּה הֵם צִיּוּד חוֹבָה. בְּצִיּוּד כָּזֶה אָנוּ מֻכְרָחִים לְהִצְטַיֵּד, אֵלּוּ אֲבִיזָרִים חִיּוּנִיִּים לְטִיּוּל בַּקַּיִץ. מַהוּ צִיּוּד הַחוֹבָה בְּמַסָּע הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּנוּ?

כֵּיוָן שֶׁהַמַּסָּע עָלוּל לְהִתְאָרֵךְ עָלַי לְהִצְטַיֵּד בְּמִצְבּוֹר שֶׁל אֱמוּנָה. “הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ”. עָלַי לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת רַבָּה, מִתּוֹךְ יְדִיעָה שֶׁמִּי שֶׁמְּנַהֵל אֶת הַמַּסָּע יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הוּא מוֹלִיךְ אוֹתִי. אֲנִי סוֹמֵךְ עָלָיו לְגַמְרֵי, גַּם אִם הַדָּבָר לֹא יִקְרֶה בַּקֶּצֶב שֶׁתִּכְנַנְתִּי.

בַּדֶּרֶךְ יְכוֹלוֹת לָצוּץ תַּקָּלוֹת שׁוֹנוֹת. אֲנִי זוֹכֵר טִיּוּל שְׁנָתִי שֶׁאָמוּר הָיָה לְהִסְתַּיֵּם בְּשָׁעָה שֶׁבַע וְרַק בְּשָׁעָה אַחַת-עֶשְׂרֵה חָזַרְנוּ לָעִיר. לָמָּה? כִּי הַמַּסְלוּל הָיָה מְאַתְגֵּר בִּמְיוּחָד וְהִסְתַּיֵּם בְּאִחוּר שֶׁל שָׁעָה מֵהַמּוֹעֵד הַמְּתֻכְנָן, וְחוּץ מִזֶּה הַנֶּהָג הִתְעַכֵּב בַּדֶּרֶךְ עוֹד חֲצִי שָׁעָה וְאָז בִּכְלַל גִּלָּה שֶׁחָסֵר לוֹ דֶּלֶק וְשׁוּב הִתְעַכַּבְנוּ. לִפְעָמִים נִרְאֶה שֶׁהָעִכּוּב לְרָעָתֵנוּ, אֲבָל בַּסּוֹף מִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל הָיָה דַּוְקָא לְטוֹבָה!

בְּמִסְפַּר הַמַּסָּעוֹת – אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם – יֵשׁ רֶמֶז מְעַנְיֵן: אִם נִסְפֹּר אֶת כָּל הַפְּעָמִים בַּתּוֹרָה בָּהֶן מוֹפִיעַ הַבִּטּוּי ‘אַהֲבָה’ (בְּכָל הַהַטָּיוֹת הָאֶפְשָׁרִיּוֹת: אָהַב, יֹאהַב, אָהַבְתִּי וְכוּ’) נְגַלֶּה שֶׁיֵּשׁ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם כָּאֵלּוּ! זֶה אוֹמֵר שֶׁמַּסָּעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ בִּטּוּי לְאַהֲבָה וּתְשׂוּמֶת לֵב מְיֻחֶדֶת שֶׁל ה’. אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבְּחֵלֶק מֵהַמַּסָּעוֹת נִרְאֶה הָיָה שֶׁהִסְתַּבַּכְנוּ בְּאֵרוּעִים לֹא חִיּוּבִיִּים, כְּמוֹ תְּלוּנוֹת עַל ה’ וּמֹשֶׁה וּבַחֲטָאִים שׁוֹנִים, וְאַף נֶעֱנַשְׁנוּ עַל כָּךְ. וְאַף עַל פִּי כֵּן, בְּסוֹפוֹ שֶׁל מַסָּע מִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל הָיָה לְטוֹבָה, וְשֶׁאוֹתָן יְרִידוֹת הָיוּ “צֹרֶךְ עֲלִיָּה”!

אֲנַחְנוּ רַק בַּדֶּרֶךְ

מָה לֹא חַיָּבִים לָקַחַת לַדֶּרֶךְ? רְאִיתֶם פַּעַם בְּאֶמְצַע טִיּוּל בְּמִדְבַּר יְהוּדָה אִישׁ שֶׁמִּתְרַוֵּחַ עַל סַפָּה וּמְעַיֵּן בִּקְלָסֵר כְּשֶׁמַּזְּגָן פּוֹעֵל מֵעַל רֹאשׁוֹ? בָּרוּר שֶׁלֹּא. מֵהֵיכָן יַגִּיעַ מַזְּגָן לְאֶמְצַע הַמִּדְבָּר? כָּכָה זֶה כְּשֶׁנִּמְצָאִים בַּדֶּרֶךְ. גַּם אַנְשֵׁי עֲסָקִים מְכֻבָּדִים יוֹדְעִים שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם יוֹצְאִים לִנְסִיעַת עֲסָקִים בְּחוּ”ל יִהְיוּ תְּנָאֵי הַדֶּרֶךְ שׁוֹנִים מֵהַבַּיִת. כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִמְצָאִים בַּדֶּרֶךְ אָנוּ מוּכָנִים לְוַתֵּר עַל כַּמָּה הֶרְגֵּלֵי נוֹחוּת – הָאֹכֶל הַמֻּכָּר, הַבְּגָדִים הָרְגִילִים. אָנוּ יוֹדְעִים כִּי בַּסּוֹף נַגִּיעַ הַבַּיְתָה וְשָׁם כְּבָר יִהְיֶה הַכֹּל.

מְסֻפָּר עַל הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ שֶׁהָיָה חַי בְּרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ בְּדַחֲקוּת גְּדוֹלָה וּלְפַרְנָסָתוֹ עָסַק בְּבֵיתוֹ בִּמְלַמְּדוּת. אֲפִלּוּ כִּסְאוֹת לֹא הָיוּ לוֹ, וּבִמְקוֹמָם שִׁמְּשׁוּ אֶת תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הַמְּאֻלְתֶּרֶת גִּזְעֵי עֵץ חֲתוּכִים, וְכָךְ הָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁסְּבִיבוֹ יוֹשֶׁבֶת קְבוּצַת יְלָדִים עִמָּם הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה. פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ יְהוּדִי לְבַקְּרוֹ בִּשְׁלִיחוּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. הַיְּהוּדִי נִכְנַס וְרָאָה אֶת הַמַּגִּיד יוֹשֵׁב עִם הַיְּלָדִים עַל גִּזְרֵי הָעֵצִים וּבַבַּיִת אֵין כֹּל. הִשְׁתּוֹמֵם הַיְּהוּדִי, אֲבָל הַמַּגִּיד סִמֵּן לוֹ שֶׁיָּבוֹא מְאֻחָר יוֹתֵר, כְּשֶׁיְּסַיֵּם עִם הַיְּלָדִים.

כְּשֶׁחָזַר הַיְּהוּדִי לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַסְתִּיר אֶת תַּדְהֵמָתוֹ: “רַבִּי, אֵין לְךָ כְּלוּם בַּבַּיִת. אֵיךְ אַתָּה חַי?”. הַמַּגִּיד עָנָה לוֹ מִיָּד בִּשְׁאֵלָה: “הֵיכָן הַמִּטָּה וְהַשְּׂמִיכָה שֶׁלְּךָ? מָה עִם הַמִּקְלַחַת הַחַמָּה?”. “אֲנִי?”, שָׁאַל הַיְּהוּדִי, “אֲנִי רַק בַּדֶּרֶךְ. כָּל אֵלּוּ מְחַכִּים לִי בַּבַּיִת”. “נָכוֹן”, עָנָה הַמַּגִּיד, “גַּם אֲנִי רַק בַּדֶּרֶךְ…”

שֶׁנִּזְכֶּה לָחוּשׁ אֶת הָאַהֲבָה שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּסָּע!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי