מחצית הנפש

 פרשת שקלים – אותה קוראים בשבת זו, הסמוכה לחודש אדר – ממש מזמינה את השאלה למה דוקא מחצית השקל?

 נפתח בכך שמחצית השקל רומזת לנפש שלנו, כמפורש בפסוקים שנתינת מחצית השקל היא “לכפר על נפשותיכם”, וכמו חשבון הגימטריא: שקל = נפש. אם כן, הכפרה של מחצית השקל קשורה לתודעה של “מחצית-הנפש”, אך מה פירוש הדבר? במלים אחרות, אם יש רק מחצית השקל-הנפש מהי המחצית השניה? נסביר זאת בכמה אופנים:

 הפירוש הראשון הוא שהאדם צריך לחוש עצמו, ואת כל העולם יחד אתו, כמחצית כלפי הקב”ה. אילולא האמונה בה’, אין טעם לקיום שלי, ולכן הנני מוכן ומזומן גם למסור את הנפש על אהבת ה’. בהקשר זה ראוי להזכיר את היהודי-המאמין הראשון, אברהם אבינו, אשר התבונן וחקר מיהו הבורא והמנהיג – מתוך תחושה שהעולם הזה הוא רק חצי דבר – עד שנגלה אליו הקב”ה והראה לו את החצי השני.

 היכן החצי השני?

 פירוש שני: אפשר לחלק את הנפש עצמה לשתי מחציות, ובלשון החסידות: הנפש הבהמית והנפש האלוקית. התודעה הראשונית והפשוטה שלנו מזדהה בעיקר עם הנפש הבהמית, חלקי הנפש הנמוכים והגסים יותר. אבל צריך לגדול ולהבין שזו רק מחצית, ומעבר לה נמצאת המחצית השניה, היא הנפש האלוקית שהינה “חלק אלו-ה ממעל ממש”. אם התחלנו באברהם אבינו, מתבקש כעת לדבר על יצחק אבינו. שכבר נולד למשפחה מאמינה, ועבודתו היתה פנימית ושקטה יותר, להעמיק ולגלות את האלוקות הנמצאת בקרבנו, כמו חפירת באר בקרקע הצחיחה עד למציאת מקור מים חיים.

 פירוש שלישי: אפשר לומר שהנפש שלי, והתודעה האנושית בכלל, היא המחצית האחת, והמחצית השניה היא העולם שסביבנו והמאורעות המתרחשים בו. עם כל הכבוד למה שאני עושה בבחירתי החופשית, זוהי רק חצי מהתמונה והחצי השני הוא המציאות הגדולה שסביבי – והרי הקב”ה הוא מסובב כל הסיבות, משגיח עלי ו’מדבר’ אתי דרך כל מה שנעשה לי, ובאמת הכל לטובתי. כאן נזכיר את יעקב אבינו, ש’התגלגל’ ממאורע למאורע ומצרה לצרה, כשהוא מתפלל אל ה’ הרועה אותו.

 פירוש רביעי: “כל ישראל ערבים זה בזה” ולכולנו שורש אחד משותף. ממילא, כל יהודי צריך לראות את עצמו כמחצית בלבד, והמחצית השניה היא היהודי השני. “ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה”, כי “כשאני לעצמי מה אני” ורק אחדות ישראל יוצרת דבר שלם. בהתבוננות ההיסטורית שלנו, אחרי שלשת האבות מגיע תורם של שבטי ישראל, שכל אחד מהם מייצג פן אחד בעם ישראל וכולם צריכים להצטרף יחד כאגודה אחת.

 לאחר שזיהינו את המחצית השניה בכל מיני מקומות, נגיע לפירוש חמישי, ואולי הוא הפנימי ביותר: מחצית הנפש היא עצם ההכרה הקיומית בהיותנו חסרים וחלקיים, מחצית ותו לא. אכן, אין דבר שלם יותר מלב שבור ומנפש שמרגישה עצמה כמחצית בלבד. כביכול האדם מטיל ספק בעצם הקיום שלו, ואז הוא נפתח לוודאות של ה’ שאין זולתו. ההכרה הזו התעצמה בנו בתקופת הולדת העם מתוך שעבוד מצרים, כאשר המועקה והצער זקקו אותנו ב”כור הברזל” וטבעו בנו את תכונת השפלות החיובית.

 תמונת הראי בעמלק

 לאחר פרשת שקלים יגיע תורה של פרשת זכור, העוסקת במחיית זכר עמלק (כהכנה לפורים). והנה, לעמלק יש יחוס מכובד ביותר: אביו היה אליפז, סבו היה עשו, אבי-סבו יצחק אבינו וסב-סבו אברהם אבינו.

 במערכת המחציות שמנינו כאן – עשו הרשע עומד מול יעקב אבינו. יעקב אבינו מכיר בענווה בהשגחת ה’ דרך העולם הסובב, ואילו עשו שואף לכבוש את העולם הסובב ולנצל אותו.

 אליפז בן עשו עומד מול שבטי ישראל המייצגים בתמונה שלנו את אהבת ואחדות ישראל. חז”ל מזהים את אליפז הזה עם אליפז רעהו של איוב. במבט ראשון הוא חבר למופת, אך כאשר הוא מגיב לטענות איוב המאיימות על תפיסתו הרוחנית הוא מתדרדר להאשמות שוא.

 ועמלק עצמו – הוא מטיל ארס של ספק בכל, עמלק = ספק, וחוצפתו הגואה מקררת את האמונה.  כדי לנצח את עמלק-הספק, עלינו להטיל ספק בעצמנו, להיות בבחינת “מחצית השקל בשקל הקדש”, ולחזור לאמונה הפשוטה.

—

מתוך המאמר ‘חמשה ספקות וחמש מחציות’ בספר ‘פורים לנו’