מנורת נצח ישראל

מה הופך את מנורת הזהב לסמל יהודי כה ידוע ואהוב? קודם כל, המנורה באמת יפה. צאו וראו כמה קישוטים יש בה, גביעים, כפתורים ופרחים. אכן, כבר בתורה מוקדש למנורה מקום מיוחד, כמו בפסוקים הפותחים את פרשתנו, ויותר מזה בנבואת זכריה (בהפטרה).

שלך גדולה משלהם

המדרש אומר שלאחר חנוכת הנשיאים חלשה דעתו של אהרן הכהן שלא השתתף עמהם. אמר לו הקב"ה: "חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות". הרמב"ן מפרש שהדבר מכוון לחנוכה. בחנוכה דלקה המנורה בדרך נס, מעל מגבלות הזמן, ונרות החנוכה ממשיכים את אור המנורה בכל מקום ובכל זמן. מכאן שהמנורה רומזת ל"נצח ישראל" – ולכן היא סמל יהודי מובהק.

נתבונן מעט בפסוקים: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת… וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב… כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת משֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה". יש כאן ארבעה נושאים: א. עצם העלאת-הדלקת הנרות. ב. העלאת הנרות אל מול פני המנורה, מכוונים לקנה האמצעי (רש"י). ג. המנורה עשויה מקשה. ד. המנורה היא כמראה שהראה ה' את משה.

הגוף והנשמה

נפתח בגוף המנורה, "וזה מעשה המנורה מקשה זהב". המנורה כולה היא מקשה אחת – מכנה משותף לכל חלקי המנורה, כולם נוצקים כגוף אחד, מטיל זהב שלם שממנו מגלפים עד אחרון הפרטים. גם בעם ישראל יש מכנה משותף יסודי שכולם שוים בו, הוא הגוף היהודי. רגילים לדבר על הנשמה היהודית, אבל פנימיות התורה מלמדת שהקב"ה בוחר בגוף של היהודי, למרות שלכאורה איננו רואים כל הבדל בין גוף היהודי לזה של הגוי. חז"ל אומרים שמשה רבינו התקשה במעשה המנורה – כרמוז במלה מקשה – עד שהקב"ה הראה לו "מנורה של אש". לראות את הסגולה המיוחדת בגוף היהודי זהו דבר באמת קשה, רק הקב"ה יכול להראות זאת. אפשר לומר שהתכונה היהודית היא עצם ה"מקשה" –  קושי, קשיות-עורף.

אם כן, "מעשה המנורה" מראה על אחדות ישראל, כולנו יהודים (עקשנים) – עוד סיבה טובה לבחור במנורה כסמל [דרגה זו היא כנגד עולם העשיה התחתון, ה"א תתאה של שם הוי'].

מהגוף נעבור לנרות, החלק הדינמי במנורה. שבעת הנרות מכוונים כנגד נשמות ישראל, ובהן חלוקה עיקרית לשבעה סוגים, בהקבלה לשבע המידות בנפש – לכל נשמה האור המיוחד לה, "חסידים", "גיבורים" וכו' ­(לעומת הגוף השווה בכולם). אהרן הכהן מעלה את הנרות – הצדיק מסייע לכל אחד למצוא את האור והגוון המיוחד לו. מהלשון "בהעלותך" לומדים שצריך להדליק "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" – הצדיק אמנם מסייע ומכוון, אבל את העבודה היחודית שלך עליך לעשות בעצמך. שבעת הנרות מראים שוב על אחדות ישראל – אך הפעם אחדות שרואים בה המון גוונים [דרגה זו היא כנגד עולם היצירה, בו יש מגוון וכיוונים שונים, וא"ו של שם הוי'].

מגמה אחת וניצוץ משה

כל הנרות מאירים לכיוון אחד, "אל מול פני המנורה". אם שבעת הנרות הם כל סוגי נשמות ישראל, כל אחד ועבודתו המיוחדת, הרי העובדה שכולם פונים לאותו כיוון מראה שבסוף לכולנו יש מגמה אחת משותפת, להאיר את העולם באור תורה וקדושה, עד שנהיה "לְאוֹר גּוֹיִם". זו רמה נוספת של אחדות, לא רק "כולנו יהודים" (מקשה אחת), לא רק סגנונות שונים מתאחדים, אלא מגמה אחת משותפת [דרגה זו היא כנגד עולם הבריאה השכלי, ספירת הבינה, ה"א עילאה של שם הוי'].

ולבסוף, המנורה היא "כמראה אשר הראה ה' את משה", מנורה של אש. עד כאן עסקנו במה ששייך להשגה שלנו, ההולכת ועולה. אבל יש השגה שבאה לגמרי מלמעלה, כך רואה משה רבינו, באספקלריא המאירה, כפי שהדברים נצפים מנקודת המבט של ה' – "ותמֻנת ה' יביט" [התמונה שה' רואה כביכול]. אך בכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו, כל אחד רואה פיסת מנורה של אש, וכך כולנו מתאחדים בשורש עם הקב"ה [דרגה זו היא כנגד עולם האצילות, שיש בו תודעה אלוקית בלבד, יו"ד של שם הוי'].

—

לפי מבחר שיעורי התבוננות י"ג, "וזה מעשה המנורה"