מסע הנשמה

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה’ וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם[א].

פרשת מסעי מפרטת את ארבעים ושנים המסעות מיציאת מצרים עד הכניסה לארץ ישראל. בקבלה ובחסידות מבואר שהמסעות האלה משקפים את כל חיי האדם, מלידתו ועד יומו האחרון. האדם הוא ‘נוסע’, עובר מסעות והרפתקאות כל ימי חייו, וכל אחד יכול למצוא את המסע האישי של חייו בתוך מב המסעות האלה.

המקור והמסע

יש להבין את פירוש הביטוי “למוצאיהם למסעיהם”, ומדוע בהמשך הפסוק כתוב להיפך, “ואלה מסעיהם למוצאיהם”.

מוסבר בחסידות[ב]: ה”מוצא” הוא המקור, “דע מאין באת”. הנשמה של כל יהודי היא “חלק אלו-ה ממעל ממש”, יש לה שרש למעלה, בה’ יתברך כביכול – זהו המקור, ה”מוצא” שלנו.

ה”מסע” עצמו הוא כאשר הנשמה יורדת לתוך הגוף, ובהמשך כל סיפור החיים שלה. התפקיד ותכלית החיים של כל יהודי הוא להפיץ אלוקות ולפרסם את ה’ אחד בעולם, כאברהם אבינו, אך תוך כדי השליחות יש הרבה ‘סיפורים’, סיפורי מעשיות, קשיים ומשברים – אלו מב המסעות בעולם הזה.

המשכה והעלאה

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם: הכל מתחיל מהכתיבה של משה רבינו. כתיבה היא פעולה של המשכה. משה ממשיך אור לכל נשמה, כותב לכל אחד ואחת את “מוצאיהם למסעיהם”. מתוך המוצא, שרש הנשמה, ממשיך משה את הכח של השרש, שהשרש יאיר בתוך הנשמה המתלבשת בגוף ועוברת את כל המשברים ומסעות החיים. זו המשכה הבאה ישר מהקב”ה.

ואלה מסעיהם למוצאיהם: תכלית המסע היא לחזור למוצא, העלאה. כך כשאדם עובר את כל מ”ב מסעות החיים, ממצרים ועד לארץ המובטחת, עליו להתבונן שכל מסע ומסע מחזיר אותו למוצא, בכל מסע הוא מתקרב עוד ועולה לשורשו. אך לא מדובר רק בחזרה לשרש, ל”מוצא”, אלא חזרה ביתר שאת ויתר עז, המגיעה למקום גבוה יותר! “כל אור חוזר, חוזר לקדמותו ממש”[ג], כשהאור חוזר, מלמטה למעלה, “ואלה מסעיהם למוצאיהם”, הוא מגיע גבוה יותר בתוך ה”מוצא”, למעלה מהגילוי המקורי לפני שהנשמה ירדה לתוך הגוף. זו “ירידה צורך עליה”[ד] (ירידת הנשמה לעולם כדי לעלות למקום גבוה יותר ממנו היתה, אחרת ‘למה לנו כל הסיפור הזה’). הרי “ירידה צורך עליה”[ה]!

תורה שבכתב ותורה שבעל פה

ההתחלה היא “ויכתֹב משה”. משה לא רק אומר-מספר אלא כותב, זו בחינת תורה שבכתב. משה הוא בעיקר נותן התורה שבכתב, “תורת משה”, הקב”ה אומר ומשה כותב. זה הכיוון מלמעלה למטה, “מוצאיהם למסעיהם”.

הסיום “ואלה מסעיהם למוצאיהם”, הוא יחסית בחינת תורה שבעל פה. התורה שבכתב ניתנה לנו מאת ה’, מלמעלה למטה, המשכה, ואילו התורה שבעל פה עולה מלמטה למעלה, העלאה. תורה שבעל פה היא מה שאנחנו יוצרים. יותר מזה, עצם סיפור החיים שלנו הוא התורה שבעל פה. כך אמר רבי דוד מלעלוב: בעולם הזה יש מסכת בבא קמא אבל לעתיד לבוא תהיה מסכת “רבי דוד מלעלוב”. כולם יהגו במסכת חייו של רבי דוד מלעלוב. המסכת של הצדיק היא הביוגרפיה שלו. כל יהודי הוא צדיק, “ועמך כֻלם צדיקים”[ו], ולכל יהודי הביוגרפיה שלו, החיים שלו והמסעות שלו, איך הוא התחבט והתלבט והיו לו קשיים, ואיך הוא התאמץ ולחם לקיים את השליחות שלו, עד שחזר למוצא בדרגה יותר גבוהה מאשר לפני ירידת הנשמה לגוף. זו התכלית, “ואלה מסעיהם למוצאיהם”, התורה שבעל פה.

בריאת העולם בל”ב נתיבות חכמה

ראינו שהפסוק שלנו “ויכתב משה” הוא מאד כללי, כולל את כל התורה כולה ואת כל החיים של כל עם ישראל, “ועמך כֻלם צדיקים”. והנה רמז מופלא בפסוק: ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי הוי’ ואלה מסעיהם למוצאיהם = לב פעמים חכמה (2336). משה הוא החכמה, חכמה דאצילות, והתורה היא חכמה, “אורייתא מחכמה נפקת”[ז]. לב הם “שלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה” בהם ברא הקב”ה את העולם (ככתוב בפתיחת ספר יצירה).

ועוד, המלה הראשונה, ויכתב = 6 פעמים חכמה, וממילא כל השאר עולה הוי’ פעמים חכמה, רמז ל”הוי’ בחכמה יסד ארץ”[ח]. “ארץ” היא כנסת ישראל וה’ יסד בחכמה את כל נשמות ישראל, מהמקור שלהם למעלה, כולל כל החיים שלהם בעלמא הדין, עד שחוזרים לעצמות ממש.

עוד מקור חשוב למספר 2336 יש במלה הראשונה בתורה, “בראשית” (ככתוב בתיקוני הזהר שכל התורה וכל מה שהיה הוה ויהיה רמוז ב”בראשית”): בחשבון הנקרא אחוריים (ולפעמים נקרא בקבלה ריבוע), ובו המלה מתפתחת בשלבים, ב בר ברא בראש בראשי בראשית = 2336! כך רמוזים ל”ב נתיבות החכמה בבראשית ובפסוק שלנו, מהמוצא למסע, ומהמסע למוצא.