משיח בפורים משולש

מהמלים "ולא יעבור" למדו חז"ל כי ימי הפורים מוגבלים ל-יד ו-טו באדר "ולא יותר" (ואף שהכפרים מקדימים ליום הכניסה, מ-יא עד יג אדר, לא דוחים-ממשיכים את פורים ל-טז ו-יז אדר), כשגם הפרזים וגם המוקפים מוגבלים לפורים של יום אחד ("זמנו של זה לא כזמנו של זה"). אך בקביעות השנה, בה שושן-פורים חל בשבת, 'מתקלקלת' השורה (ו"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", האם זו "אהבה [למרדכי] מקלקלת השורה" או "שנאה [להמן] מקלקלת השורה") ושושן-פורים משתתף ביום שלפניו (בחפיפה לפורים דפרזים) ועובר ליום טז, בשמחה פורצת גבולות גם ביחס לפורים עצמו.

היציאה מחוץ לשורה אופיינית לאות ק, בה נברא חדש אדר – האות הפשוטה (לא-סופית) היחידה היורדת אל מתחת לשורה. לעתים ירידה כזו היא נפילה לקליפות, אך כשזוכים לעליה שלמעלה מטעם ודעת – 'קלקול השורה' כלפי מעלה – זהו כח של "כל הגבוה למעלה מעלה ביותר יורד למטה מטה ביותר" לפעול במקום הקליפות, לתקנן או להכריתן. בפורים משולש מאירה הקדושה המשולשת – "קדוש קדוש קדוש" – ונותנת כח לרגל ה-ק לצאת ממקומה לעבור-לרדת מעבר לגבול ש"ולא יעבור".

על גיבורי פורים, מרדכי ואסתר שמשבט בנימין, נדרש "בנימין זאב יטרף". גם יום השבת נמשל בחז"ל "לזאב שהוא טורף מלפניו ומאחריו" בתוספת מחול על הקדש. וכך, שבת בה חל שושן-פורים 'טורפת' מלפניה ומאחריה – מתפשטת בקדושת פורים גם ליום ששי שלפניה וגם ליום ראשון שאחריה. שבת היא בת זוגו של עם ישראל, היום המיוחד לישראל בלבד ("ביני ובין בני ישראל אות היא לעֹלם" ו"גוי ששבת חייב מיתה"), אך כ"כבשה בין זאבים" היא מוקפת בימי ששי וראשון, ימי אידיהם של המוסלמים והנוצרים, קליפות ישמעאל ועשו. "ראשית גוים עמלק" מתחלק לשני ראשים עיקריים – ישמעאל ועשו (המתחלקים בעצמם לשבעים אומות, לה תחת כל אחד מהם). בפורים משולש הופכת הכבשה לזאב טורף וקדושת ישראל מפסיקה להתכנס ברשות היחיד ומתפשטת מיום השבת לקיים "מחה אמחה את זכר עמלק" הן מתוך ישמעאל והן מתוך עשו (ואחרי מחית זכר עמלק – האנטישמיות – שבתוכם, שאין לו תקנה אלא מחיה, ניתן לתקן-לגייר את הניצוצות הנותרים).

הפריצה אל מחוץ לשורה היא כח משיחי מובהק, כחו של המשיח שנקרא "הפורץ". ישמעאל ועשו כוללים את כל הגלויות, "בנוי דאברהם בגלותא דאדום ובנוי דיצחק בגלותא דישמעאל", וכאשר 'טורפים' אותם מסיימים את הגלות (העימות עם עשו הוא בכח משיח בן יוסף, העימות עם ישמעאל הוא בכח משיח בן דוד וביום השבת עצמו מתגלה מדרגת "רעיא מהימנא" של המשיח). והרמז: שלשת הימים הללו (כהופעתם במעשה בראשית) – "יום הששי" (העולה אסתר) "שבת" "יום אחד" – עולים משיח ב"רצוא ושוב" (מ מש משי משיח שיח יח ח, משיח ה'מתפשט' לשני הצדדים).