מכון גל עיני
נכתב עלידי
משחק הכסאות המתלווה להקמת ממשלה חדשה, מעורר את הדיון איזה תיק בממשלה הוא החשוב ביותר. בואו נעזוב לרגע את האינטרסים השונים של המפלגות היום, וננסה לחשוב על מדינה יהודית כפי שבאמת היינו רוצים לראות.
יש שיאמרו: משרד הבטחון הוא החשוב ביותר – הרי פיקוח נפש דוחה הכל, וכמו שאמרו חז"ל "אם אין שלום אין כלום" (ואנו מתכוונים כמובן לשלום אמיתי ושלם…). יש שיאמרו: משרד החינוך – האם יש משהו יותר חשוב מחינוך? אחרים יאמרו, משרד המשפטים – שם נקבעים "כללי המשחק", ובכלל זהות המדינה נקבעת לפי מערכת הדינים הנוהגים בה ובמדינה יהודית צריך לשרור המשפט העברי.
עושים מה שאומרים
אפשר למנות עוד משרדי ממשלה חשובים מאוד, ובאמת כל התשובות תהיינה נכונות. אבל כעת אנו רוצים לבקש דוקא את תיק החוץ. זהו תיק יוקרתי, ותעיד על כך העובדה שפעמים רבות ראש-הממשלה עצמו הוא גם שר החוץ. אך לכאורה, מה כל-כך משנה מה אומרים בחוץ? העיקר מה שאנו עושים בפנים. כדאי אמנם שיהיה מישהו שמייצג אותנו בכבוד בעולם, אבל אולי עדיף למַנות מישהו שחייבים לתת לו משרה אך איננו רוצים שיפריע לנו כאן, שילך לטייל בעולם…
החוץ באמת חשוב. ראשית, "כל ישראל ערבים זה בזה" ומדינה יהודית חייבת לדאוג לכל מיליוני היהודים בעולם, לא רק למטיילים ישראלים שנתקעו בנפאל הרחוקה (וברכת יישר-כוח לכל העוסקים במצוה הזו).
שנית, יש קשר ישיר בין מה שאנו אומרים כלפי חוץ, בפני אומות העולם, ובין מה שאנו עושים בפנים. הדבר נכון בכל זמן, ובוודאי שהוא נכון בעולם המודרני שהופך להיות "הכפר הגלובלי". אפשר לנהל פה ושם מדיניות כפולה, כלפי חוץ אומרים אל"ף ובפועל עושים בי"ת, אולי בקריצה והעלמת-עין – אבל יש לזה גבול. אם אנו רוצים, למשל, להחיל ריבונות של העם היהודי על שטחי יהודה ושומרון (ואנו רוצים) – חייבים להיות מסוגלים להציג את העמדה הזו בצורה בהירה, בלי להתנצל, בזירה הבין-לאומית. מה שאנו אומרים בפני אומות העולם קובע את הגבולות של מה שאנו עושים במדינה שלנו.
בקשת הגנה
זהו מישור אחד. יש הרבה אנטישמיות, יש הרבה נוגדנים למדינת היהודים – ואנו צריכים לעמוד בפרץ, להסביר היטב את זכויותינו ואף לדרוש ולתבוע מהקהילה הבין-לאומית את המגיע לנו. הלוואי שתהיה לנו מדיניות חוץ כזו, אך עדיין מדובר בקו-הגנה בפני אומות העולם: הגנה על היהודים בכל העולם והגנה על האינטרסים הקיומיים של היהודים בארץ ישראל.
עד כאן יכולה להגיע התפיסה הקלאסית של מייסדי מדינת ישראל ומנהיגיה: העם היהודי מצליח – סוף סוף – לתפוס את מקומו בתוך "משפחת העמים" הגדולה, גם לנו יש מדינה, וזכותנו לדרוש מהעולם את הצדק המגיע לנו. אפשר להתקדם צעד נוסף, ולומר שאנו מכירים (אולי בלית ברירה) בגורל היהודי המיוחד שלנו – מה לעשות ששונאים אותנו במיוחד (אושוויץ לא היתה מזמן, והאיראנים לא מתכננים לנו משהו הרבה יותר טוב) – ולכן עלינו לדאוג כפליים להגן על עצמנו.
בשורה לאומות
אבל האמת היא שיחסי החוץ שלנו חייבים להגיע למשהו הרבה יותר גדול. הגורל היהודי אינו מתבטא רק בזה ששונאים אותנו, אלא בכך שיש לנו בשורה עבור כל האנושות. יש לנו משהו חשוב מאוד לומר לכל בני האדם, וכל עוד לא נאמר אותו איננו ממלאים את יעודנו (וזו אחת הסיבות ששונאים אותנו!). את ספר התנ"ך עלינו להביא בפני האומות לא רק כדי להראות, שחור על גבי לבן, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, אלא כדי ללמד את כולם את דברי הנביאים על תיקון העולם כולו.
הרבי מליובאוויטש כבר עורר על הצורך להפיץ לאומות-העולם את שבע מצוות בני נח. בהרחבה, יש להראות לכולם את האור, היופי והאמת שיש בתורה בכלל. הרי אנו מצפים שהאנושות תתקדם לבסוף ותאמר "אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל", אך ההכרה בשקר יכולה לבוא רק עם גילוי האמת – והאמת הזו מופקדת בידינו, אנו היהודים שקבלנו את התורה, עבור כל בני האדם.
במשרד החוץ העתידי, העם היהודי יפתח "שגרירויות רוחניות" בכל מקום בעולם, דרכן יוכל כל אדם להכיר את התורה מפי נציגיה המוסמכים וללמוד אמונה וצדק. כמובן, עלינו להיות בעצמנו דוגמה חיה למה שאנו מלמדים, וכאשר "יפוצו מעינותיך חוצה" בהשפעה פנימית גם כלפי האומות – אין קידוש שם-שמים גדול מזה, עד לקיום הנבואה המופלאה "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".
ממאמר לדיבור
בספרי החסידות מדובר על היחס בין "עשרת המאמרות" בהם נברא העולם ל"עשרת הדברות" שנאמרו במתן תורה בהר סיני. בעשרת המאמרות ה' אמר "יהי אור" – "ויהי אור", אבל אף-אחד לא שמע את האמירה. בעשרת הדברות, לעומת זאת, כל המטרה היא שאנחנו נשמע.
היחס בין ישראל לאומות יכול להשאר כמו בעשרת המאמרות. האמת היא שכל העולם קיים בזכות עם ישראל – "בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית" – אנו אומרים זאת בינינו לבין עצמנו, אך העולם אינו מודע לכך. המטרה היא להצליח לדבר עם העולם, להגיע לתקשורת שבה העולם שומע את האמת שיש לנו לומר. אומות העולם עצמן מצפות לכך: גם הן רוצות לשמוע את עשרת הדברות, לקבל את האור של התורה. ואם אנו נדע לדבר איתן, יהיה טוב לכולם.
