ניגונים שמביאים משיח

רבי יצחק אייזיק טויב מקאליב

בעת שחזר הבעל שם טוב מנסיעתו לארץ ישראל (נסיעה שלא הצליחה, כידוע), עבר דרך הונגריה. הוא הגיע לעיר סרנץ’, ובאותו יום היה יום השוק. בערב אסף את בני העיר ודרש בפניהם. בתוך דבריו אמר: “ישנם חכמים, ההולכים אל השוק ועושים מסחר, ואחר כך הולכים לאכול ולשתות, לשמוע כלי זמר, ולהתענג בתענוגים. מה שאין כן השוטים – אשר עוד בדרכם אל השוק, טרם עשו מסחר, כבר הולכים אל כלי הזמר, ומאבדים שם את הונם וממונם באכילה ושתייה ושאר תענוגים, ונשארים ככלי ריק בלי פרוטה. נמצא שהם מאבדים גם את השוק”. הנמשל, כמובן, הם היהודים אשר מאבדים עולם נצחי, חיי העולם הבא, בשביל תענוגי עולם עובר, העולם הזה.

בשהותו בעיר התאכסן הבעל שם טוב בבית ר’ משה יחזקאל ואשתו רייזל, יהודים אמידים ומכניסי אורחים גדולים, וקירב אותם מאוד. לפני נסיעתו הודה לבעל הבית ולאשתו וברכם, ושאל: “מה בקשתכם?”. ענו ואמרו שהם חשוכי בנים ורוצים זרעא חייא וקיימא.

השיב הבעל שם טוב שאם הם מסכימים לאבד את כל רכושם, ייוושעו בעזרת ה’. והסכימו שניהם לדבר. הוסיף הבעל שם טוב ואמר שייוולד להם בן שיאיר את העולם.

אכן, בשנת תקי”א נפקדו השניים בבן זכר, וקראו שמו יצחק אייזיק. אולם זמן קצר לאחר שנולד הילד נפטר האב, שבינתיים גם ירד מנכסיו. כשגדל הילד היה עוזר לפרנסת אמו הענייה על ידי עבודתו במרעה הצאן.

מאוחר יותר קירב הצדיק רבי לייב שרה’ס את הנער, שגדל והיה לרב הקדוש רבי יצחק אייזיק מקאליב, והיה מופלא בעבודת הניגון. הוא היה נוטל ניגוני חול של הרועים, ומכניסם אל הקדושה.

פעם אחת שמע הרבי רועה צאן המנגן בחליל ושר ברגש שיר אהבה “יער יער, מה גדול אתה. שושנה שושנה, מה רחוקה את…”. הרבי ניגש לרועה, הושיט לו מטבע, וביקשו לשיר את הניגון שנית. כשסיים הרועה, השתטח הרבי והחל לשיר בלב מלא געגועים בניגונו של הרועה אך בנוסח שונה: ״גלות גלות, כמה ארוכה את. שכינה הקדושה, כמה רחוקה את. אילו היו מסירים את הגלות, היינו מתאחדים כולנו יחד…”.

אחר כך ביקש הרבי מהרועה לשיר את הניגון בשנית, והנה נשכח הניגון לגמרי מהרועה… אז אמר הרבי למקורביו, שניגון זה שרו בני ישראל על נהרות בבל, “שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן”.

מסופר שכאשר שמע רבי נפתלי צבי מרופשיץ את השיר הזה לראשונה אמר, כי בשעה שהרב מקאליב מנגן ניגון זה, נעשה רעש בעולמות העליונים, מתעורר מקור הרחמים, וכיתות מלאכי רחמים באות לקבל את פני הרב הקדוש רבי לייב שרה’ס (שקירב את הרבי מקאליב) בהיכלו שבמרום, ומשבחים: ברוך שנתן לנו את הנפש היקרה הזאת.

*

הרבי מקאליב היה משורש נשמתו של דוד מלך ישראל, שהיה רועה צאן ונעים זמירות. שירי הגעגועים שלו בהתעלות הנפש מביאים את המשיח בפועל ממש. היכל הנגינה סמוך להיכל התשובה, המשיבה את הנשמה לגן עדן ומביאה את העם והעולם כולו לגאולה שלמה.